אני רוצה לנשור מבית ספר, רציני לגמרי כיתה יא

יש פנימיות טיפוליות של הרווחה/ בתי ספר לחינוך מיוחד

אבל קחי בחשבון שהילדים שלך הם כנראה עם רקע חמור יותר משלך.

שואל השאלה:
אני לא רוצה פנימיה טוב לי בבית שלי..

שואל השאלה:
גם 3 מרגיש לי יותר מדי

אל תעשי את זה!
אני הייתי בדיוק במצב שלך. סבלתי מאוד בבית ספר וחזרתי כל יום הביתה בוכה. סבלתי ממש מבריונות זרקו עלי אבנים והמורים אמרו שאני ממציאה ומשקרת ומלא מורות היו מעליבות אותי מול הכיתה ומעודדות אותם לצחוק עלי שתביני עד כמה המצב שלי היה גרוע וההורים שלי לא הרשו לי לעבור בית ספר כי זה היה כיתה י"א והתחלתי ממש להתייאש וההורים שלי אמרו לי "את נשארת ועושה בגרויות. נשאר לך עוד קצת" ובאמת אמרתי לעצמי, "אני באה רק כדי ללמוד. לא מעניין אותי פעילויות חברתיות ולא כלום"
הגעתי, למדתי, עברתי את המבחנים ולא שמתי על אף אחד. לא השתתפתי בשום פעילויות חברתיות, באתי רק ללמוד. הוצאתי בגרות מלאה עם ציונים יפים. למסיבת סיום של התיכון לא הגעתי, גם לא לנשף. אבל הגעתי לאסוף את התעודת בגרות שלי והייתי גאה בעצמי כי הצלחתי להתאפק, לסבול בשקט ולסיים את מה שצריך ולהוציא בגרות מלאה, כי עד כמה שעכשיו זה נראה לך חסר משמעות, עוד כמה שנים תתחרטי על זה. להשלים בגרויות עולה הרבה כסף. אני הכרתי אישית מישהי שלא השקיעה בלימודים והיא משלימה בגרויות ומתחרטת על זה שבתיכון היא זילזלה. תאמיני לי אני הייתי במצב יותר גרוע משלך ואני נשארתי בזכות ההורים שלי שלחצו עלי והכריחו אותי והם צודקים, זה לחיים. אל תדפקי לעצמך את העתיד בגלל חארות ואנשים מגעילים. אל תשימי על אף אחד. תעשי מה שצריך ואם יש לך אפשרות, תעברי בית ספר כמו שאמרו למעלה

אוי כיתה יא,
כולם עוברים את זה...
אם את אומרת שאת רצינית, תני לי לספר לך מה אני עברתי...
הייתי ילד מצטיין עד סוף כיתה י, בהכל! ממוצע 90 משהו מטורף.
הגעתי לכיתה יא, מרוב עבודות, ש. ב. מבחנים, בחנים ובגרויות, רציתי להתמוטט...
לא הצלחתי לעמוד בזה, אז החלטתי *לוותר*, לוותר זה לנשור, דיברתי עם אמא שלי, עם המחנכת, עם היועצת ומדריכים בפנימייה (הייתי בפנימייה-מדהימה ומשפחתית אגב) והגעתי למצב שהקבסית מתקשרת אליי ואומרת לי- תקשיב אתה מקבל 10 שיעורים פרטיים בכל מה שאתה צריך בו עזרה- ספרות/היסטוריה/מתמטיקה/אנגלית/לשון/ביולוגיה היא אמרה לי ככה- כל זה בחינם.
ובכל זאת לא רציתי... למה? כי ויתרתי... כי ראיתי שאני מאחור בחומר...
ולמה? כי כשקיבלתי עבודה- דחיתי, ואז קיבלתי עוד עבודה ואז ניסיתי להתחיל את העבודה הראשונה ופתאום גיליתי שהיא ארוכה ויום למחרת קיבלתי עוד עבודה ושיעורי בית ובום צריך ללמוד למבחן...
ולאט לאט התחיל להתאסף, ככה התחלתי להתחרפן ובכלל לא רציתי ללמוד...
עכשיו תקשיבי לי טוב, קלטתי את זה בסוף יא...
אפשר לצמצם הכל! אפשר ללמוד הכל ואפשר לעשות מה שבאלך, הכל תלוי נטו ברצון שלך!
סוף יא אני בא לרכז שכבה שלנו ואומר לו: יניב, אני רוצה להשלים בגרויות, לשפר בגרויות ולעשות את כל העבודות שעשיתי...
הוא אמר לי, אני שמח שנזכרת גם אם זה בסוף, שנה הבאה תבוא חדש- זה היה ממש חודש חודשיים לפני סוף שנה...
אני עושה לו, תקשיב אני רוצה לשפר עכשיו ולצמצם הכל עכשיו...
והתחלתי ללמוד, התחלתי ללמוד באמת, ולחרוש...
עשיתי עבודה ועוד עבודה ועוד עבודה ועוד עבודה...
הצלחתי לעשות כמה עבודות ביום ועוד להשאיר לי זמן פנוי של שעה ללמוד למבחן...
אמרתי לעצמי אני לא הולך להיכשל... גם אם זה אומר לקרוע תתחת.
אותו דבר קרה לי בכיתה יב' (בגלל שהייתי צריך להמשיך את מה שעשיתי ביא').
שוב אותו סיפור- והתחלתי להשקיע!
בסוף סיימתי עם בגרות מלאה כולל הגברה בלי נכשל אחד.

זה הסיפור שלי אלייך, תיקחי אותו אלייך ותפנימי או שתוותרי?
אני ויתרתי ואז נלחמתי.
במקום שתילחמי תתחילי מעכשיו בלי להילחם, רק להתמודד בקטנה עם מה שצריך...
אוהב ומעריך את כל השביעיסטים

שואל השאלה:
לא אתם לא מבינים זה לא העומס של הלימודים אני בתקופה ממש רעה עכשיו איבדתי כמה אנשים חשובים לי בתחצי שנה האחרונה ואני פשוט בעומס נפשי ואני לא רוצה לקום כל בוקר וללכת למקום האכזרי הזה. מבחינה חברתית הכל בסדר לי שם אבל אני פשוט לא מסוגלת אני לא מסוגלת יותר ללכת לשם אני לא רוצה יותר את זה
ואמי לא יודעת מה לעשות אני בבלאגן מטורף אני לא יכולה פשוט לא ללכת...

תקשיבי ותקשיבי לי טוב!
כולם עוברים דברים קשים,
אתמול החבר הכי טוב שלי שכבר יותר מאח נעצר ביחד עם חבר אחר...
אני כולי רעדתי כששמעתי את זה,
אני לא זז *כרגע* מהמיטה,
לא אוכל,
לא שותה,
לא כלום.
החבר הזה הוא חשוב לי ברמה של משפחה ואפילו יותר, הוא דאג לי כל הזמן ודואג לי כל הזמן... בלעדיו אני מתחרפן.
אני אחרי לימודים, ואני לא עובד... אין לי כסף אין לי כלום.
איבדתי הרבה אנשים בחיים שלי, חבר נוסף שלי התאבד לפני שלושה שבועות.
וקורה לי הרבה דברים שאף אחד לא היה מאמין שיכול לקרות לבן אדם אם זה לא סרט...
כל אחד עובר תקופה קשה, וכל אחד מגיע למשבר, כל אחד מתחרפן ומשתגע וכל אחד נהיה עצוב או כועס... אין מה לעשות ככה החיים מתנהלים.
השאלה אם תלחמי ותתמודדי עם התקופות והמשברים האלה ותסתכלי תמיד קדימה ותמיד תגידי הכל לטובה, או שתסתכלי בפסימיות ותגידי סמעק אני נאחסית ונדפקתי וככה כל החיים שלי.
תתמודדי,
תלחמי,
ותתגברי על כל הקשיים.

ממצב
אני נשרתי בכיתה יא שנה שעברה (מאותן הסיבות) והראו לי כמה מסגרות שאני יכול להשתלב בהן ומצאתי בית ספר אקסטרני נחמד.

יש בתי ספר פרטיים שאתה לומד בהם רק את החומר לבגרויות ולא את כל שאר החומר שלא באמת צריך