למה תמיד כשאני מקיאה (פירוט)

שואל השאלה:
אבל אם אני אעשה את זה הרבה זמן, אז זה יהיה הכל בבת אחת?

זה כי את לא אכלת לפני.
אבל אל תעשי אתזה

אף אחד לא יעזור לך לפגוע בעצמך
ואני רק אומרת שלא בטוח אם בגלל זה את עושה את זה אבל זאת נראת ממש שאלת צומי.. אז אם את מחפשת את זה..
אל תעשי את זה! את פוגעת בעצמך! ובסוף תשמיני יותר או שתמותי מהתקף לב כי בכל הקאה הלב שלך נחלש

גם אצלי זה ככה זה ממש מעצבן אני פשוט עושה את זה שוב ושוב עד שיוצא הכל. ואמרת בלי זיבולי שכל אז אני לא אחפור אבל אני לא בעד שתעשי את זה

שואל השאלה:
אני כן אוכלת לפני זה. בגלל זה אני מקיאה.
לא משנה, תודה לכולם על העזרה

אני יודעת שכנראה מה שאני אגיד לא באמת ישפיע עליך כי הייתי באותו מצב אבל שווה הסיכוי הקלוש שאני אקל עליך או על אחרים שקוראים את זה. אני לא יודעת לאיזה מצב זה כבר הגיע אצלך ואם את כבר עמוק בתוך זה, אבל תדעי שזה אולי מרגיש לך שזה מקדם אותך למטרה ושזו הדרך היחידה ושזה משהו שאת חייבת לעשות, אבל תוך כדי זה גם משתלט על כל החיים. על הכל. אצלי זה היה צמצום אוכל בלי הקאות אבל זה על אותו עיקרון. אצלך ההקאות הן דרך להפחית את החרדה מזה שאכלת, דרך להקל על עצמך, להפחית את האשמה.. אצלי זה היה ההרעבות. זו התמכרות. כשלא עושים את זה מרגישים נורא. אולי זה נותן כמה רגעים של שקט ואת במין עולם משלך ומרגישה סיפוק וגאווה מדברים שאת יודעת שהם לא טובים ומזיקים (ואני גם די בטוחה שזה לא מזיז לך יותר מדי ההשפעות הרעות של זה.. גם לי זה לא ממש הזיז, נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה) אבל הכי גרוע זה ההשתלטות המטורפת על החיים. המצב רוח גרוע כל הזמן, אין חשק לכלום, עצבנות, דיכאון, חוסר סבלנות, הסתגרות.. וגם השפעות פיזיות כמו עייפות, תשישות, הפרעות שינה, כאבי בטן, נשירה, בעיות בלב, הפסקת וסת ועוד הרבה. זה פשוט משתלט ומכתיב לך את כל החיים, מה לאכול, מה לא, מתי, כמה ולמה. מה לעשות אם אכלת יותר מדי/מאכל "אסור", לא לצאת מהבית כדי לא להתפתות לאוכל ואם כן יוצאים אז לא לאכול בחוץ, כל היום חושבים על אוכל, חולמים על זה בלילות, ככל שנמצאים במצב יותר גרוע ככה "נהנים" יותר מהפרעת האכילה.. מרגישים חזקים, בשליטה, "איזה יופי לא אכלתי כבר 25 שעות" "כל הכבוד לי שאני מצליחה לא להתפתות בזמן שכל החברות שלי אוכלות" "איזה פתרון מעולה אני יכולה לאכול מה שבאלי וכמה שבאלי בלי שזה יגרום לי להשמין"
ככל שנמצאים בזה יותר עמוק, זה הופך לגיהנום, כל היום מחשבות כאלה בראש כמו שטן.."למה אכלתי, שיט מה עשיתי, וואי למה בכלל נגעתי בשוקולד זה היה מיותר אני חייבת לפצות על זה, אני שמנה אני חייבת לרדת במשקל ואז אני אפסיק את זה" תיפני לטיפול מהסיבה היחידה שאת לא רוצה לחיות ככה לנצח נכון? וגם מקווה שאת מבינה שזה לא באמת עוזר לך לרדת למשקל ובאמת לשמור על המשקל שאת רוצה להיות בו.

שואל השאלה:
תודה, אבל... אם אני לא אעשה את זה, אני ארגיש יותר גרוע.
אם אני אוכלת, משהו ביום (ואני אוכלת), אחכ אני לא יכולה להירדם מכל המחשבות של השנאה העצמית, אבל כשמה שאני אוכלת יוצא, אני מרגישה טוב עם עצמי.

יקרה, את ממש לא צריכה לעשות את זה, נסי ללמוד לאהוב את עצמך, את לא מרגישה " טוב" שאת גורמת לעצמך להקיא, תהיה לך בולימיה בגלל זה ויהיה לך קשה לצאת מזה. את תהיי מכורה להפרעת אכילה שתהיה לך, בבקשה נסי להפסיק..

זה בדיוק מה שהסברתי לך, ההקאות אצלך כמו ההרעבות אצלי הן משהו שנותן תחושה זמנית של הקלה על האשמה של האוכל והוא עושה לך קצת שקט ורוגע כי אם לא עושים את זה אז מרגישים חרדה ותחושות ממש מעיקות ולוחצות. גם כתבתי שככל שנמצאים בזה יותר עמוק, זה הופך לגיהנום, כל היום מחשבות כאלה בראש- כשאת מקיאה את בעצם מחזקת את המחשבות האלה. אצלי זה התחיל מלדלג על ארוחת ערב ואז גם בוקר ואז גם צהריים עד למצב של תפוח אחד ביום כאשר כל דבר שהייתי אוכלת חוץ ממנו היה גורר אחריו רגשות אשם קשים והמשך של ההרעבות. הגעתי למצב שאני לא יכולה לאכול ארוחה אחת נורמלית ביום בלי להיות חייבת להרעיב את עצמי כפיצוי עליה או להרגיש רע אם אכלתי אפילו טיפה יותר ממה שרציתי. זה כמו ילד קטן שרוצה משהו ובוכה כדי לקבל אותו- אם תביאי לו את מה שהוא רוצה הוא ילמד שכשהוא בוכה אז הוא יקבל את מה שהוא רוצה. אם תנסי להתעלם הוא יבכה חזק בכל הכוח כדי שתביאי לו ואם זה עדיין לא יעזור לו אז הוא יבין שזה לא עובד ויפסיק לבכות. בדיוק ככה זה המחשבות- תקשיבי להן ותקיאי/תרעיבי את עצמך- הדחפים לעשות את זה רק ילכו ויתחזקו ואז תרגישי דחף להקיא בכל פעם שאת אוכלת משהו (או כמות מסוימת או משהו שאת מתחרטת עליו ועוד בסגנון הזה) אם תנסי לא להקשיב לדחף להקיא - את תרגישי שהמחשבות האלה "צורחות" עליך ולא מניחות לך עד שתקיאי אבל בסופו של דבר הן ייחלשו. זה כמו התמכרות.. בן אדם שמעשן נגיד כי זה מרגיע אותו לא יכול בלי הסיגריות בסיטואציות מסוימות לדוגמא לפני מבחן. אם הוא ימשיך לעשן לפני מבחנים אז זה יהפוך להרגל והוא ירגיש שהוא חייב לעשות את זה לפני מבחנים כדי להירגע. אם יום אחד לפני מבחן הוא ינסה לא לעשן מה יקרה? הוא ירגיש דחף מאוד מאוד חזק לעשן אבל ממבחן למבחן זה כבר יהיה לו קל יותר והוא ילמד ויתרגל להסתדר גם בלי העישון.
דוגמא ממני- אחרי שהייתי חייה שבועות שלמים על בערך תפוח אחד ביום ולא האמנתי שאני אצליח לאכול כמות נורמלית בלי להרגיש רגשות אשם, היום אני אוכלת כמות תקינה ואפילו לא מרגישה עם זה כל כך רע.
אז אולי ההקאות מקלות עליך אבל את באמת רוצה להמשיך ככה לנצח? אני בטוחה שלא. זה לא נהיה קל יותר אלא רק מחמיר עם הזמן אז ממליצה לך בחום לטפל בזה כבר עכשיו.

אורה ושמחה זה לא רק עניין של לאהוב את עצמך, זה לפני הכל יותר עניין של לאכול בלי להרגיש צורך עז להקיא. היא למעשה כן גורמת לעצמה להרגיש טוב כשהיא מקיאה (למרות שזו תחושה מדומה וזמנית) כי ככה מרגישים קצת פחות אשמה ובדיוק בגלל זה קשה להפסיק עם זה

טוב בסדר..

גם אני ככה, אני לא חושבת שזה אפשרי להקיא הכל בבת אחת (אלא אם כן ההקאות טבעיות)