תשובה אחת
שואל השאלה:
נאום שכתבתי, אשמח לביקורת כנה:
למה אנחנו מגדירים הכל?
שזה קשה, שזה קל?
שזה טוב, שזה רע?
שזה כן, שזה לא?
רק אני חושבת שזה שגוי?
למה צריך להגדיר כל דבר?
מי החליט שזה קשה? שקשה ללמוד, לעבוד, להחלים, להשתנות?
מי החליט שזה קל? שקל לישון, לאכול, לתקשר?
(וכן, הכללתי)
ולמה הוא החליט את זה?
כי זאת היתה טעות, פשוט טעות.
בני אדם הם יצורים מדהימים. יש לנו יכולות שבחיי, אף אחד מאיתנו לא יוכל להמציא לבדו. פתחנו שפה, פיתחנו טכנולוגיה מדהימה. מדינות, חברות. אנחנו יכולים לשרוד במדבר. לעזאזל, אפילו באנטרקטיקה.
אבל למה אנחנו מעוללים את כל זה לעצמנו? מגבילים את עצמנו לצורת החשיבה הזאת?
כי לא, זה לא קשה.
ולא, זה לא קל.
זה לא טוב, זה לא רע, זה לא נכון או לא נכון.
זה מה שאנחנו בוחרים שזה יהיה.
כאן, בתוך הראש.
אנשים לא מבינים את זה, לא מאמינים.
הם לא מוכנים להאמין.
אבל למחשבות שלנו באמת יש השפעה, השפעה אדירה.
תנסו להסתכל על העולם מזווית קצת שונה, רק לרגע.
תחשבו שהעולם הוא בעצם יצירה שאתם יצרתם. יצירה רבת ערך, גם מבחינת כסף וגם יקרה לליבכם, שאתם רוצים שתישמר לנצח.
אבל אז היצירה מתחילה בתהליך של השמדה עצמית.
מה תרצו לעשות? לנטרל את זה כמובן! אתם אוהבים את היצירה!
והדרך היחידה לעשות את זה זה לתכנת מחדש את הפצצה.
אבל לא, זה יותר מידי קשה, נכון? כבר עדיף לפרק אותה, רק לחתוך את החוט האדום. אולי הכחול.
זה פה. פה הטעות.
זה לא קשה! זה לא קשה!
זאת שורה אחת פגומה בקוד, שכל ילד יכול לראות שהיא לא שייכת.
למה?
כי היא מסומנת באדום. בגדול.
ומה רשום בשורה הזאת?
"לכל דבר יש סיבה, לכל אפשרות יש חוקים, יש רק נכון או לא נכון"
ובחיי, כמה שהשואה הזאת מודגשת.
אני חושבת שרוב שהדגישו אותה, הדיו כבר התחילה להמחק.
כל מה שסביבנו, כל מה שאתם רואים, יודעים, חווים. איפה הוא נמצא?
לא שם, לא שם, אלא פה.
בתוך הראש שלנו.
כל היקום הזה נמצא בתוך הראש שלכם.
יש מצב שאת או אתה יצרתם את היקום הזה, את כל המציאות הזאת.
יש מצב שאת בכלל שפן נסיונות של צורות חיים יותר מפותחות.
יש מצב שאתה בתוך הזייה שאתה לא יכול לצאת ממנה, תקוע בתוך התודעה שלך. אולי יום אחד נתעורר, ונרגיש סוף סוף שייכים.
אבל אפשר להתעורר היום.
עכשיו.
למה שלא ננסה למחוק את השורה הזאת, להעלים אותה מהראש שלנו?
ובאמת, זה לא קשה. לא כמו שאתם חושבים שזה.
פשוט הגדרנו את זה כקשה.
והגדרות מגבילות אותנו.
זה כנראה לא משהו שאפשר להבין רק מנאום קצר כמו זה, וכנראה שלפחות חלקכם תתקשרו לעכל את המשמעות האמיתית של הדברים שלי, ואני באמת מבינה למה.
אבל תשכחו מהגדרות!
שילכו לעזאזל ההגדרות!
הכל אפשרי!
הכל!
כבר הוכחנו את זה!
בני אדם יכולים לעוף.
בני אדם יכולים לתקשר.
יש להם טכנולוגיה שאם חושבים על זה, היא כל כך מתקדמת, שלפני 100 שנה לא הגענו אפילו לירח, והיום אנחנו מתקשרים באמצעות מכשיר קטן שנמצא לנו בכיס, שיותר חזק המחשבים שהטיסו את האנשים הראשונים לירח.
לעזאזל עם זה, כבר הצלחנו לשגר חומר! אטום אחד בין 2 קצוות של מעבדה! אתם יודעים כמה מתקדם זה?!
אם רובוטים "ישתלטו" איי פעם על העולם בגלל בינה מלאכותית, וזאת באמת אופציה הגיונית, זה כי הבינה שלהם תהיה יותר מתקדמת משלנו.
למה?
כי אין להם גזענות, אין להם שנאה. הם לא שונאים רובוטים אחרים, ובטח שלא את עצמם.
אנחנו לא צריכים להיות רובוטים, אבל למה שלא נשכח מהשנאה?
נמאס לי לשנוא.
נמאס לי מהשליליות הזאת.
מלחמות.
יריבויות.
שפיכות דמים.
אתם לא חושבים שזה מוגזם?
אני כן.
זה מוגזם.
2018 בפתח.
לא הגיע הזמן שנשתנה באמת?
שנהיה מה שאנחנו מגדירים כאנושיים?
סליחה שזה כזה ארוך, לא הצלחתי לעצור את עצמי... '^_^
נאום שכתבתי, אשמח לביקורת כנה:
למה אנחנו מגדירים הכל?
שזה קשה, שזה קל?
שזה טוב, שזה רע?
שזה כן, שזה לא?
רק אני חושבת שזה שגוי?
למה צריך להגדיר כל דבר?
מי החליט שזה קשה? שקשה ללמוד, לעבוד, להחלים, להשתנות?
מי החליט שזה קל? שקל לישון, לאכול, לתקשר?
(וכן, הכללתי)
ולמה הוא החליט את זה?
כי זאת היתה טעות, פשוט טעות.
בני אדם הם יצורים מדהימים. יש לנו יכולות שבחיי, אף אחד מאיתנו לא יוכל להמציא לבדו. פתחנו שפה, פיתחנו טכנולוגיה מדהימה. מדינות, חברות. אנחנו יכולים לשרוד במדבר. לעזאזל, אפילו באנטרקטיקה.
אבל למה אנחנו מעוללים את כל זה לעצמנו? מגבילים את עצמנו לצורת החשיבה הזאת?
כי לא, זה לא קשה.
ולא, זה לא קל.
זה לא טוב, זה לא רע, זה לא נכון או לא נכון.
זה מה שאנחנו בוחרים שזה יהיה.
כאן, בתוך הראש.
אנשים לא מבינים את זה, לא מאמינים.
הם לא מוכנים להאמין.
אבל למחשבות שלנו באמת יש השפעה, השפעה אדירה.
תנסו להסתכל על העולם מזווית קצת שונה, רק לרגע.
תחשבו שהעולם הוא בעצם יצירה שאתם יצרתם. יצירה רבת ערך, גם מבחינת כסף וגם יקרה לליבכם, שאתם רוצים שתישמר לנצח.
אבל אז היצירה מתחילה בתהליך של השמדה עצמית.
מה תרצו לעשות? לנטרל את זה כמובן! אתם אוהבים את היצירה!
והדרך היחידה לעשות את זה זה לתכנת מחדש את הפצצה.
אבל לא, זה יותר מידי קשה, נכון? כבר עדיף לפרק אותה, רק לחתוך את החוט האדום. אולי הכחול.
זה פה. פה הטעות.
זה לא קשה! זה לא קשה!
זאת שורה אחת פגומה בקוד, שכל ילד יכול לראות שהיא לא שייכת.
למה?
כי היא מסומנת באדום. בגדול.
ומה רשום בשורה הזאת?
"לכל דבר יש סיבה, לכל אפשרות יש חוקים, יש רק נכון או לא נכון"
ובחיי, כמה שהשואה הזאת מודגשת.
אני חושבת שרוב שהדגישו אותה, הדיו כבר התחילה להמחק.
כל מה שסביבנו, כל מה שאתם רואים, יודעים, חווים. איפה הוא נמצא?
לא שם, לא שם, אלא פה.
בתוך הראש שלנו.
כל היקום הזה נמצא בתוך הראש שלכם.
יש מצב שאת או אתה יצרתם את היקום הזה, את כל המציאות הזאת.
יש מצב שאת בכלל שפן נסיונות של צורות חיים יותר מפותחות.
יש מצב שאתה בתוך הזייה שאתה לא יכול לצאת ממנה, תקוע בתוך התודעה שלך. אולי יום אחד נתעורר, ונרגיש סוף סוף שייכים.
אבל אפשר להתעורר היום.
עכשיו.
למה שלא ננסה למחוק את השורה הזאת, להעלים אותה מהראש שלנו?
ובאמת, זה לא קשה. לא כמו שאתם חושבים שזה.
פשוט הגדרנו את זה כקשה.
והגדרות מגבילות אותנו.
זה כנראה לא משהו שאפשר להבין רק מנאום קצר כמו זה, וכנראה שלפחות חלקכם תתקשרו לעכל את המשמעות האמיתית של הדברים שלי, ואני באמת מבינה למה.
אבל תשכחו מהגדרות!
שילכו לעזאזל ההגדרות!
הכל אפשרי!
הכל!
כבר הוכחנו את זה!
בני אדם יכולים לעוף.
בני אדם יכולים לתקשר.
יש להם טכנולוגיה שאם חושבים על זה, היא כל כך מתקדמת, שלפני 100 שנה לא הגענו אפילו לירח, והיום אנחנו מתקשרים באמצעות מכשיר קטן שנמצא לנו בכיס, שיותר חזק המחשבים שהטיסו את האנשים הראשונים לירח.
לעזאזל עם זה, כבר הצלחנו לשגר חומר! אטום אחד בין 2 קצוות של מעבדה! אתם יודעים כמה מתקדם זה?!
אם רובוטים "ישתלטו" איי פעם על העולם בגלל בינה מלאכותית, וזאת באמת אופציה הגיונית, זה כי הבינה שלהם תהיה יותר מתקדמת משלנו.
למה?
כי אין להם גזענות, אין להם שנאה. הם לא שונאים רובוטים אחרים, ובטח שלא את עצמם.
אנחנו לא צריכים להיות רובוטים, אבל למה שלא נשכח מהשנאה?
נמאס לי לשנוא.
נמאס לי מהשליליות הזאת.
מלחמות.
יריבויות.
שפיכות דמים.
אתם לא חושבים שזה מוגזם?
אני כן.
זה מוגזם.
2018 בפתח.
לא הגיע הזמן שנשתנה באמת?
שנהיה מה שאנחנו מגדירים כאנושיים?
סליחה שזה כזה ארוך, לא הצלחתי לעצור את עצמי... '^_^