שאלה לאתאיסטים

כי דת נראה כמו רעיון מטומטם יותר ויותר כל שהשנים עברו

כי אף פעם לא האמנתי באלוהים / הרגשתי את הצורך להאמין ועם הזמן מצאתי עוד סיבות או הסברים למה האמונה בדת היא דבר שלא מועיל, לפחות לי אישית.

כי אני לא רואה סיבה להאמין באלוהים כשאין לי שום הוכחה שהוא קיים
באותה מידה יכולה להיות מפלצת הספגטי המעופפת אמיתי
אם כבר אפילו הנצרות יותר אמיתי
ואני יהודיה

אני פשוט אכתוב לך את התשובה שאני כותבת כל הזמן לשאלות האלה..
יש לי כמה סיבות, ובאמת שאפשר לפתוח אתר חפירות רק מהשיחה איתי בנושא הזה, אבל אני אציג רק כמה נקודות עכשיו:
- הסיבה היחידה שאי פעם האמנתי הייתה כי נולדתי לזה (משפחה מאמינה, לא דתייה אמנם אבל כן מאמינה, גן דתי, בית ספר עם תפילות בוקר וכאלה.), ובאיזשהו שלב, כשהתחלתי להתבגר ולקלוט שיש לי בחירה חופשית, התחלתי קצת להתרחק מהאמונה.

- אני לא יכולה להתמודד עם כל הגבלות הדת. אני ממש שונאת את העובדה שמגבילים אותי, במיוחד כשאין לכל ההגבלות האלה ביסוס חד משמעי. אני מבינה שלא חייבים לשמור על המצוות בשביל להאמין, אבל כל הקטע של המצוות גרם לי להיות ממש אנטי-דת..

- התחלתי להאמין רק לדברים שאפשר לראות/באמת להוכיח, או לכל הפחות להביא תיאוריות מספיק משכנעות.. כנראה פשוט לא מצאתי את התנ"ך בתור תיאוריה מספיק משכנעת בשבילי להאמין..

- התחלתי לראות את התנ"ך יותר בתור ספר סיפורים מאשר כתב היסטורי. סיפורים מרתקים אבל אלו אך ורק סיפורים..

- התחלתי לחשוב שכנראה כל הדברים שכתובים בתנ"ך כנראה קרו, אבל לא כפי שמתארים אותם, ושאנשים פשוט ניסו להסביר דברים שעדיין לא היו מסוגלים להסביר ב "ישות על טבעית". אני מדברת על דברים כמו עמוד הענן ועמוד האש (הוריקן והוריקן אש - קיים דבר כזה, תבדקו אפילו), חציית ים סוף - צונאמי, ועוד כל מיני כאלה..

ולבסוף, נהייתי פילוסופית ביותר והתחלתי לחשוב שה' הוא בסך הכל דמות שהאדם המציא בשביל שיהיה לו על מי להשען, למי להתפלל ועל מי להפיל את כל הצרות שלו.

זהו בערך, אני תמיד יכולה להרחיב בפרטי למרות שלא נראה לי שצריך
(^_^)

גדלתי בסביבה דתית ובסוף חזרתי בשאלה והפכתי לאתאיסט כי פשוט לא מצאתי שום דבר הגיוני.

בגיל 15 בערך התחלתי לשאול שאלות על המון דברים ולא מצאתי תשובות חוץ מ"נסתרות דרכי השם" אז הבנתי שזה בולשיט אחד גדול
בלי קשר, פשוט התחלתי לראות עוד אופציות והבנתי שדת לא מדבר אליי בכלל

כי חקרתי את העניין, וראיתי שאין הוכחות.

אתם אנשים חכמים :) <3

אני ממש מזדהה איתך one step closer@

גדלתי בסביבה די אדוקה ודתית וזה היה נורא מעצבן שעשיתי דברים והתלבשתי באופן מסוים כשבכלל לא רציתי.
לא רציתי לחגוג בת מצווה, אבל בכל זאת חגגתי כי אמרו לי שזאת חובתי בתור מאמינה יהודית.
בעיקרון כפו עלי את הדת וזה לאט לאט התגבר לעד כדי שנאה אל הדת היהודית.
הייתי צוחקת על הדת והייתי ממש מגעילה לאנשים שמאמינים, לא כיבדתי דעות בשיט.
עכשיו אני הרבה יותר מבינה שצריך לכבד כל אדם לא משנה במה הוא מאמין, כל עוד לא כופים עלי את הדת אני אכבד, אבל אם מישהו מנסה להגיד לי שאני חוטאת ואגיע לגיהנום, דברים כאלה - אני יכולה להתפוצץ.

גם אף פעם לא ראיתי הוכחה לזה שיש ישות אלוהית, ואני מאמינה שאני קובעת את הגורל של עצמי, ע"י המעשים שלי, לא לפי משהו שאיזה יצור בשמיים קבע.

לא החלטתי, זה לא משהו ש"מחליטים" פשוט. זה אמונה. פשוט לא מאמינים או מפסיקים לאמין, זה לא כל כך הגיוני להחליט פשוט להפסיק להאמין או להחליט לא להאמין במשהו כי זה לא עובד ככה. אי אפשר לקבוע מה אתה רוצה שיהיו האמונות שלך, כן אפשר להתחיל להאמין מרצון או לשנות גישה, אבל מי שאטאיסט הוא לא כזה כי החליט לא להאמין בדת. זה כמו שאשאל מאמינים למה החליטו להאמין? הם יכולים לספר על מה מתבססת הדעה שלהם והאמונה שלהם, או במילים אחרות לא הם עדיין מאמינים, אבל זה לא בדיוק אותו הדבר.

אלוהים לפי הדת-

כמו לכל בן אדם אחר, יש לי שכל.
אני מסוגלת לעשות את השיקולים שלי בעצמי, איני זקוקה לספר שנכתב כ3000 שנים לפני הספירה ולדעתי כבר לא רלוונטי שידריך אותי כיצד לפעול.
אני לא אוהבת להיות במצב של קטינות בו מדריכים אותי איך לנהל את חיי.
אם אני כבר חיה אז לפחות שאחיה את חיי בדרך שלי.

ישות עליונה בכללי-

הישות העליונה עונה על הצורך של האדם לחפש תשובות לכל שאלה, לתלות בו את תקוותיו שזה טוב ויפה אבל אני מעדיפה להיצמד לגישה שמעניקה לנו תשובות שמבוססות על הוכחות, מחקרים, תצפיות וניסויים.
המדע מודה שהוא לא יכול לספק תשובה לכל שאלה שהאדם מעלה בדעתו וזה לא קריטי בשבילי שישנן שאלות שעדיין פתוחות.

מבחינת דת:
חושב שזה מיותר ואני לא מוכן ללכת בצורה עיוורת אחרי ספר עתיק.
מבחינת אלוהים:
אין אף הוכחה לקיומו וגם הכל נשמע לי מופרך, אז אני פשוט מניח שהוא לא קיים.

כי אני לא חושבת שבאמת קיים מישהו שם למעלה שמפקד על כולנו ובמיוחד האנשים האלה שמתפללים או קוראים מהתנך לפני מבחן או משהו כזה אם למדתם תצליחו לא למדתם לא תצליחו שום ספר ושום דבר לא יעזור לכם חוץ מעצמכם
סיפור חיי:
כשהייתי בערך בכיתה ב היו לי שכנות דתיות שתמיד הייתי באה אליהם ומשחקת איתם
וראיתי שהן די שונות ממני ושהמשפחה שלהן יותר מגובשת וכייפית והתחלתי להתלבש כמוהם (חצאיות וכו) והתחלתי לשמור שבת
וכל הדברים הדתיים האלו והאמנתי ממש שיש אלוהים שם למעלה ושצריך להתפלל עליו והוא יעזור לי וישמור עלי
בכיתה ג-ה בערך היה עלי חרם (לא משנה הסיבות) ואז עברתי בית ספר והייתי כבר בכיתה ו ילדה שיחסית מבינה מהחיים שלה ואמרתי לעצמי שאין מצב ושאני לא ממשיכה עם זה כי אלוהים היה אמור לשמור ולהגן עלי והוא לא עשה את זה סתם הרביצו לי קיללו אותי וסבלתי כל הזמן הזה והוא לא היה שם
ואז הפסקתי לשמור וכל זה
ועם השנים התחלתי יותר לחקור ולבדוק והבנתי שאין דבר כזה מבחינתי ושאם יש אלוהים אז איך הוא נוצר אם הוא יצר את הולם.. מי יצר אותו...?

כי אף פעם לא האמנתי באלוהים ולא חגגתי שום חג.
מבחינתי זהו כמו סיפור שהמציאו בשביל שלאנשים יהיה תקווה..
ואני עברתי מספיק דברים בחיים בשביל שעוד תהיה לי אמונה

אף פעם לא ממש החלטתי את זה. אני לא חושבת שאי פעם האמנתי, למרות שהיו פעמים שניסיתי כדי כביכל להתאים את עצמי לחברה שאני נמצאת בה. בכל מקרה הדת תמיד נראתה לי כדבר מופרך.

חינכו אותי ככה
מה אני יעשה בעניין

אגיד לך את האמת?
פעם שהייתי מאמינה באלוהים, חשבתי שאני אמות אם אשבע/אנדור, אקבל עונש אם אוכל בשר ואז חלב, או שבכלל לא כשר.
אבל גדלתי למשפחה לא שומרת, שלא שומרת בין בשר לחלב, מצוות, וכשרות. וכך גדלתי לחיות.
אני רואה שאני חיה יפה מאוד בלי להאמין בדמות אלוהית, זה לא מונע ממני דברים בחיים, מעולם לא ראיתי את אלוהים, אז ככה החלטתי שאין דבר כזה אלוהים, ואז הבנתי שכעת אחרי שהדעה שלי היא כזאת אני משויכת לזרם האתאיזם.
תודי שמרתק!

נולדתי למשפחה גרעינית חילונית אבל המורחבת שומרת עם השנים יותר ויותר הרגשתי שאני לא מסוגלת להאמין ואחרי יותר ויותר מידע הרגשתי ככה יותר ויותר ולכן התחלתי להגיד שאני כזו

לא ממש החלטתי אני פשוט לא מאמינה למרות שלפעמים הייתי רוצה אבל זה לא באמת החלטה שלי, אני פשוט לא מאמינה שהוא קיים זה כמו שאני לא יכולה עכשיו להחליט להאמין במפלצת הספגטי המעופפת ואז באמת להאמין. לא בקטע של לזלזל באנשים שכן מאמינים בכלל פשוט נתתי דוגמה למשהו שגם אם הייתם רוצם לא הייתם יכולים להאמין בו