מה הייתן עושות במצב שלי?

מכבדת

יוצאת איתו בכל זאת
הם לא צריכים לדעת

שומעת להורים

שומעת להורים - (גם אני דתיה)

בגילך הייתי מקשיבה להורים, יהיה לך מספיק זמן להתנסות באהבה. החבר הראשון שלי היה בגיל 19...

יוצאת איתו

מה כבר הסיכוי שיצא משהו מגיל 15? סיכוי כמעט אפסי, וזה עדיף לוותר על הקשר ולהקשיב להורים שלך מאשר לא להקשיב להם ולא להרוויח מזה כלום רק הנאה של כמה זמן ואפילו כעס מצד ההורים.
תחשבי על זה שגם אם יהיה לך חבר לא תוכלי להביא אותו לבית והכל בשושו וזה לא כיף

אם הוא באמת אוהב אותך, הוא יוכל לחכות 2-3 שנים.
הם צודקים.

מכבדת אותם ומחכה כמה שנים... אני גם דתייה רק שלי נותנים לדבר עם בנים...
אבל לפני שנתיים לא הסכימו וכיבדתי וחיכיתי...

תאמת לא יודעת מה הייתי עושה במקומך אבל עצה שלי תחשבי למה ההורים שלך אומרים לא לא.. הרי זה לא כדי לעשות לך רע
ובתכלס הכי טוב שלא יהיה חבר בגיל הזה כי זה *בד"כ* לא מחזיק.. אז תנסי להבין את הסיבה למה ההורים שלך לא מסכימים ואז כבר את מעצמך תעזבי אותו

מצד אחד
תקשיבי להורים שלך, אני גם בת 15 ולי יש חבר
ואם את באה מבית דתי, ולא תקשיבי להוריך תאמיני לי שאת לא תתני לעצמך שיצא מזה משהו רציני מידי... בנתיים תראי למישהו הזה שאת עדיין אוהבת אותו למשך כמה זמן
שאת רואה שזה ממשיך תדברי עם אמא שלך
ותראי משם
ותגידי לו שלא מרשים לך..

בוודאי להקשיב להורים. אני גם חושבת שזה סתם מיותר הקשר הזה וסתם הנאה רגעית לא תגרום לך לאושר.

יוצאת.