כל החברים שלי רוצים שאני אבוא למפגשים בשביל בידור.

אני מצחיקה, אני לא אשקר.
אני קוטלת בדרכים מצחיקות אני רעה ואני מגושמת ברמות.
ועדיין כולם אוהבים אותי, אבל לא כחברה, כבדרנית.
ונמאס לי מזה שאם עושים לי משהו הם חושבים שהכל בסדר כי היא הבדרנית והיא תמיד צוחקת.
התוכי שלי מת וידיד שלי צחק על זה כאילו הכל בסדר, כאילו לא באתי לבצפר בגלל זה יומיים, ועוד שאל אותי כמו מטומטם אם בגלל זה אני מדוכדכת.
אומרים לי ביציאות לאמר שאני אולי באה בשביל שעוד יבואו, ונמאס לי מזה!
אף אחד לא עומד לצידי ברגעים הקשים שלי, כולם נעלמים.
אין לי חברה אחת אמיתית אפילו...
גם שאני מוקפת במלא אנשים אני מרגישה לבד בסופו של דבר..
מה לעשות? זה שובר אותי..