9 תשובות
את תגיעי ככה לבית חולים בסוף מקריסת מערכות
אל תעשי את זה.
שואל השאלה:
החלטתי די לא לנסות לשכנע אותי אני לא עושה יותר הפסקות עם זה עכשיו אני מתחילה לעשות את זה קבוע רק ככה אני אהיה יפה בלי הקאות ובלי מיה רק אנה
החלטתי די לא לנסות לשכנע אותי אני לא עושה יותר הפסקות עם זה עכשיו אני מתחילה לעשות את זה קבוע רק ככה אני אהיה יפה בלי הקאות ובלי מיה רק אנה
אנונימית
זה לא טוב את לא מבינה? זה לא בריא לגוף שלך והבריאות שלך תיפגע מזה, לא עדיף לך לעשות דיאטה טובה ובריאה? בספק אם את צריכה להוריד בכלל
שואל השאלה:
אבל די.. החלטתי וזהו ושום דבר לא יכול לשכנע אותי
התחלתי היום אני לא אהרוס לעצמי יותר די!! הרסתי מספיק
אבל די.. החלטתי וזהו ושום דבר לא יכול לשכנע אותי
התחלתי היום אני לא אהרוס לעצמי יותר די!! הרסתי מספיק
אנונימית
גם אם תעשי את זה למרות הסכנות בזה רוב הסיכויים שעד תעלי בחזרה או שאפילו יותר אחרי זה.
אל תעשי את זה לא בריא.. את תגמרי בבית חולים.. גם אנשים בדיאטה לא אוכלים פחות מ1500-1200 קלוריות ביום
אחרי 3 שנים של הרעבות גם עם 80 קלוריות ביום, אני ממש רוצה שתקשיבי לי ולהשפיע עליך כי זה באמת באמת לא יעזור לך! מבטיחה לך! סיכוי קלוש שתקשיבי לי כי אני הייתי במקום הזה וזה הדבר היחיד שחשוב באותו רגע וכל השאר נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה. בסופו של דבר זה רק גרם לי לעלות במשקל. בהתחלה זה מין חלום שמתגשם, פתרון מושלם, עולם משלך, אבל אז זה הופך לסיוט.
בהתחלה ירדתי במשקל, 4 קילו בשבוע בערך (לפני שהתחילה לי הפרעת האכילה... זה היה וירוס בבטן) פתאום הרגשתי ממש טוב לגבי עצמי כי עד אז הרגשתי תמיד בכל החיים מלאה (למרות שהייתי בתת משקל) ואז עליתי אותם בחזרה והחלטתי לקצץ באוכל כדי לרדת שוב.. זה עבד אבל אז היו לי התקפי אכילה ועליתי יותר ממה שירדתי, הגעתי למשקל יותר גבוה ממה שהייתי בו לפני הוירוס בבטן.
ואז החלטתי הפעם זה יצליח ואני אשמור על זה.. אז שוב הפסקתי לאכול, הפעם בצורה חמורה. ירדתי, ואז בסופי שבוע הייתי צריכה להתנהג כרגיל ליד ההורים אז הייתי צריכה לאכול ותמיד תמיד הייתי מגיעה ליום ראשון עם הרגשה מזעזעת שעליתי במשקל ובאמת היה הבדל של 2-3 קילו בין יום חמישי לראשון.. אז במהלך השבוע לא הייתי אוכלת כדי לרדת וגם כדי לתקן את מה שקרה בסופש. אבל זה לא עזר, כי תמיד שאכלתי טיפה יותר ישר המשקל היה קופץ! מספיק שהייתי אוכלת ארוחה אחת נורמלית בסופש ובום כל המשקל חזר. זה הגיע למצב שגם מ600 קלוריות המשקל היה עולה! דפקתי לעצמי את חילוף החומרים.
מדי פעם היו לי בסופש גם התקפי רעב וגם כשההורים לא היו בסביבה הייתי אוכלת גם אם בכלל לא הייתי רעבה והרגשתי עם זה כל כך רע ושאני הורסת לעצמי.
קצת על ההשפעות שזה עשה-
מחזור שהפסיק, נשירה, קור תמידי, ידיים ורגליים רועדות, דופק שנחלש במיוחד בלילות, תשישות, עייפות קיצונית (שינה של 12 שעות לילה אחרי לילה ועדיין הייתי עייפה כל היום), קשיי שינה (לפעמים לא הייתי מצליחה להירדם עד הבוקר כמעט), תשישות. שום דבר מכל זה לא באמת גרם לי לרצות או להיות מסוגלת לעצור ולהפסיק את זה.. זה פשוט לא עניין אותי כי רק רציתי לרדת במשקל, הרגשתי שאני חייבת בכל מחיר.
בצד הנפשי- חוסר חשק, דיכאון, אין מצב רוח לכלום, לא רציתי לצאת מהבית כי הרגשתי שמנה, עצבנות כל הזמן מכל דבר קטן, תוקפנות, הסתגרות, חוסר סבלנות, מצב נפשי מזעזע! גם כשרציתי להפסיק להרעיב את עצמי לא יכולתי כי המחשבות שלי בראש היו כל כך חזקות!
תמיד הבטחתי לעצמי אני רק חייבת פעם אחת אחרי הרעבה להצליח לשמור על המשקל שהגעתי אליו וזהו אני אחזור לעצמי ואפסיק הכל, אבל זה לא עבד כי לא יכולתי לחזור לאכול טיפה יותר מבלי שהמשקל עלה ומבלי שהמחשבות בראש אמרו לי שאני הורסת הכל ושאני אשמין. יש סרטון מדהים על ההשפעה של ההרעבה, אני אשלח קישור שלו.
אני די בטוחה ששום דבר ממה שכתבתי לא יגרום לך להפסיק אבל זה שווה את הסיכוי הקלוש שכן. את חייבת להבין שאת לא חושבת בהיגיון בגלל ההפרעה, אני רק עכשיו קולטת את זה.. זה כאילו את בתוך בועה ובעולם אחר. למזלי אני אוכלת הרבה יותר תקין עכשיו, והבועה שלי התפוצצה ופתאום קלטתי כמה לא חשבתי בהיגיון. זה כאילו הייתי מסונוורת ומהופנטת ולא יכולתי לראות או לחשוב על שום דבר אחר מסביב. את כנראה שם עכשיו ולא יודעת את זה בכלל אבל אני מאוד מקווה שגם הבועה שלך תתפוצץ. אם את רוצה עזרה באיך להגיע למצב טוב יותר, אל תהססי לבקש עזרה ממישהו מקצועי או אם את רוצה אני יכולה לתת לך עצות שקיבלתי בטיפול שלי. בכל מקרה אני יכולה להבטיח לך שאת לא תרגישי יותר טוב, זה הופך לגיהנום בשלב מסוים. פשוט גיהנום.
בהתחלה ירדתי במשקל, 4 קילו בשבוע בערך (לפני שהתחילה לי הפרעת האכילה... זה היה וירוס בבטן) פתאום הרגשתי ממש טוב לגבי עצמי כי עד אז הרגשתי תמיד בכל החיים מלאה (למרות שהייתי בתת משקל) ואז עליתי אותם בחזרה והחלטתי לקצץ באוכל כדי לרדת שוב.. זה עבד אבל אז היו לי התקפי אכילה ועליתי יותר ממה שירדתי, הגעתי למשקל יותר גבוה ממה שהייתי בו לפני הוירוס בבטן.
ואז החלטתי הפעם זה יצליח ואני אשמור על זה.. אז שוב הפסקתי לאכול, הפעם בצורה חמורה. ירדתי, ואז בסופי שבוע הייתי צריכה להתנהג כרגיל ליד ההורים אז הייתי צריכה לאכול ותמיד תמיד הייתי מגיעה ליום ראשון עם הרגשה מזעזעת שעליתי במשקל ובאמת היה הבדל של 2-3 קילו בין יום חמישי לראשון.. אז במהלך השבוע לא הייתי אוכלת כדי לרדת וגם כדי לתקן את מה שקרה בסופש. אבל זה לא עזר, כי תמיד שאכלתי טיפה יותר ישר המשקל היה קופץ! מספיק שהייתי אוכלת ארוחה אחת נורמלית בסופש ובום כל המשקל חזר. זה הגיע למצב שגם מ600 קלוריות המשקל היה עולה! דפקתי לעצמי את חילוף החומרים.
מדי פעם היו לי בסופש גם התקפי רעב וגם כשההורים לא היו בסביבה הייתי אוכלת גם אם בכלל לא הייתי רעבה והרגשתי עם זה כל כך רע ושאני הורסת לעצמי.
קצת על ההשפעות שזה עשה-
מחזור שהפסיק, נשירה, קור תמידי, ידיים ורגליים רועדות, דופק שנחלש במיוחד בלילות, תשישות, עייפות קיצונית (שינה של 12 שעות לילה אחרי לילה ועדיין הייתי עייפה כל היום), קשיי שינה (לפעמים לא הייתי מצליחה להירדם עד הבוקר כמעט), תשישות. שום דבר מכל זה לא באמת גרם לי לרצות או להיות מסוגלת לעצור ולהפסיק את זה.. זה פשוט לא עניין אותי כי רק רציתי לרדת במשקל, הרגשתי שאני חייבת בכל מחיר.
בצד הנפשי- חוסר חשק, דיכאון, אין מצב רוח לכלום, לא רציתי לצאת מהבית כי הרגשתי שמנה, עצבנות כל הזמן מכל דבר קטן, תוקפנות, הסתגרות, חוסר סבלנות, מצב נפשי מזעזע! גם כשרציתי להפסיק להרעיב את עצמי לא יכולתי כי המחשבות שלי בראש היו כל כך חזקות!
תמיד הבטחתי לעצמי אני רק חייבת פעם אחת אחרי הרעבה להצליח לשמור על המשקל שהגעתי אליו וזהו אני אחזור לעצמי ואפסיק הכל, אבל זה לא עבד כי לא יכולתי לחזור לאכול טיפה יותר מבלי שהמשקל עלה ומבלי שהמחשבות בראש אמרו לי שאני הורסת הכל ושאני אשמין. יש סרטון מדהים על ההשפעה של ההרעבה, אני אשלח קישור שלו.
אני די בטוחה ששום דבר ממה שכתבתי לא יגרום לך להפסיק אבל זה שווה את הסיכוי הקלוש שכן. את חייבת להבין שאת לא חושבת בהיגיון בגלל ההפרעה, אני רק עכשיו קולטת את זה.. זה כאילו את בתוך בועה ובעולם אחר. למזלי אני אוכלת הרבה יותר תקין עכשיו, והבועה שלי התפוצצה ופתאום קלטתי כמה לא חשבתי בהיגיון. זה כאילו הייתי מסונוורת ומהופנטת ולא יכולתי לראות או לחשוב על שום דבר אחר מסביב. את כנראה שם עכשיו ולא יודעת את זה בכלל אבל אני מאוד מקווה שגם הבועה שלך תתפוצץ. אם את רוצה עזרה באיך להגיע למצב טוב יותר, אל תהססי לבקש עזרה ממישהו מקצועי או אם את רוצה אני יכולה לתת לך עצות שקיבלתי בטיפול שלי. בכל מקרה אני יכולה להבטיח לך שאת לא תרגישי יותר טוב, זה הופך לגיהנום בשלב מסוים. פשוט גיהנום.
אנונימי
הנה הסרטון, בערך מדקה 2:00 זה מתחיל להיות רלוונטי
אנונימי