מתערב איתכם שאף אחד לא חשב עלי בחודש האחרון

אני חסר ערך לכולם, רק אימא שלי וידידה טובה חשבו עליי כנראה בחודש האחרון, יצאתי בכל החופש חנוכה רק פעם אחת, ואני פשוט חסר רגשות איכשהו ולא עצוב, לא בכיתי ולא כלום, אבל אני סובל מדיכאון דיסתימי אז זה למה כנראה.. אני רגיל לשגרה הזאת, קיבלתי את ההפרעה הנפשית הזאת כאילו היא חלק ממני למשך כל החיים עד שיקרה נס כלשהו ואני אחלים, אני משווה אותה בדיוק באותה רמה של סרטן, רק נס יגרום להיחלם מהמחלה הזאת. אני סובל מזה כבר קרוב ל7 שנים, ניסיתי כדורים, הייתי מאושפז חצי שנה, הייתי אצל מאות פסיכולוגים ושום דבר לא עוזר לי, אני באמת מאמין שרק נס יעזור, ובנוסף לכל זה.. לאף אחד לא עובר השם שלי במחשבות שלהם כנראה, כי אם כן הייתי לפחות מוזמן למקומות שהם הלכו בסטורי שראיתי בסנפאצאט.. בכל מקרה סתם רציתי לפרוק כי אני יודע שאף אחד לא יכול לעזור לי, אולי רק להרים קצת את המצב רוח ומוטיבציה להמשיך להילחם..