החיים חרא... זה נכון אין מה לעשות... (פוסט פריקה לכולם)

אני לא חושבת שאני יכולה לקצר את כל הבעיות שלי בחיים אפילו לספר..
אבל תודה (:

אין לי עם מי להתכרבל וזה מתחיל להפוך לאובססיה

אני לא חושבת שהחיים שלי הם חרא, אבל כן כואב לי: אני מאוהבת באקס שלי, הוא פוגע בי כל כך.. הלוואי שזה היה כל כך קל לשכוח אותו ולהניח לו.

שואל השאלה:
אנונימית בתגובה הראשונה.
מה קרה? תפרטי תפרקי זה רק יעשה לך טוב
אם את רוצה את מוזמנת לשלוח לי פרטי

אף אחד לא מבין אותי באמת. אני מקשיבה לכולם ואף אחד לא מקשיב לי. המחשבות שלי הם כמו מלחמה בתוך המוח שלי. נמאס לי שאין לי חבר. אני רוצה לברוח.

ההורים שלי חווים עכשיו משבר ממש רציני, כל אחד מיואש מהשני, חסר כוחות ויש המון מתח באוויר
ומה שהכי עצוב שזה קורה לא רק בין ההורים אלא משפיע גם על הילדים (עלינו יענו) וזה פשוט מצב שהוא מתסכל.

אגב, אם תרצה לפרוק (שואל השאלה) או כל אחד אחר אני תמיד אשמח ותמיד כאן!

תהיי חזקה אנונימית ולברוח לא יעזור לך, מגיע לך שיבינו אותך ויקשיבו לך, נסי לעשות משהו שיסיח את דעתך, אני כבר נהייתי קצת אדישה כי אני עוזרת לשלוש בנות פה להתמודד עם הבעיות שלהן וזה נהיה קשה מדי, מעבר לזה שאני מכורה לשוקולד ואני די רוצה לעשות דיאטה נכונה הפעם למרות שלא יוצא לי, אין לי רעיונות לשירים או לכתיבה של משהו.

שואל השאלה:
תודה רבה לך אבל אני כבר פרקתי יותר מדי... לא אכפת לי לספר כדי להראות לאנשים שגם לי קשה (צרת רבין חצי נחמה..) אם את רוצה לא אכפת לי לספר לך או לכל אחד אחר...

טוב זו זכותך, אם תרצה לפרוק נהיה פה. תכלס לכל אחד יש בעיות קטנות או גדולות, איש לא מושלם

מה שאתה רוצה
ובדיוק כמו שאמרו מעליי- לכל אחד יש את הבעיות שלו ולכל אחד יש למה לדאוג אז אתה לא לבד.

אני שונאת ללכת לבית הספר מסיבות שלא בא לי לספר. אבל אני באמת סובלת שם.. ובזמן האחרון אני מרגישה חנוקה גם בבית.
אז באופן כללי ממש חרא

ובמישור היותר עמוק, אני בתקופה כזאת שאני מנסה למצוא משמעות ופשוט לא מוצאת וזה מדכא.
אני מנתחת כל דבר שאני או אנשים מסביבי עושים כי אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי. אני די בתסבוכת באופן כללי עם עצמי כי אני לא יודעת הרבה דברים.. נגיד את הנטייה המינית שלי, דעה פוליטית, זהות דתית, מה אני אוהבת לעשות, מה אני *רוצה* לעשות.
לא יודעת אני פשוט בתקופה מבולבלת כזאת ומורטת עצבים. קשה לי עם עצמי ועם כל מי שסביבי.

וואו נשמע שזה מאוד לא קל לך. אני מאחלת שתצליחי לצאת מזה.

שואל השאלה:
אוקיי אז ככה:
אני לא יודע כל כך מאיפה להתחיל... אנמ פשוט אעשה רשימה קצרה של הבעיות ואז אפרט
1. משפחה
2. חברים (או יותר נכון החוסר בהם)
3. זהות מינית
4. דת
ננסה לפרט בקצרה
מאז שאני זוכר את עצמי המשפחה וה"חברים" כל הזמן היו אומרים לי "אחיך יותר טוב... מתי תהיה כמוהו? אתה סתם אפס וכו' וכו"
מכיתה ו' אין לי חברים עשו עלי חרם 3 שנים ו'-ח' שלא דיברו איתי אלא אם כן זה כדי לרדת עלי...
כנראה שכל הדברים האלה גרמו לי לחוסר בטחון עצמי וחרדה חברתית אז גם במקום לימודים שאני נמצא עכשיו אין לי חברים ופשוט מתעלמים ממני כל היום...
לאחרונה גיליתי שאני בי ושאני מאוהב בחבר היחיד שלי וקזה לי מאד בלימודים והמשפחה לא מבינים אותי וכל היום רק מענישים... אבל מצאתי דרכים להתמודד... אנמ לא חותך או פוגע בעצמי אני פשוט לפעמים נשאר יום שלם בבית במיטה ובוכה... וזה עוזר
אני מגיע ממשפחה חרדית-דתית אבל אני לא בדיוק מאמין במצוות וכו'... אלא אני מאמין שיש אלוהים והוא פשוט רוצה שיהיה לי טוב... ומה שחשוב זה לא מצוות אלא להיות בן אדם טוב לזולת ולא לנצל אחרים כמו שעושים לי... אבל אני לא יכול לחזור בשאלה מול כולם או לצאת מהארון כי בחיים לא יקבלו אותי איפה שאני נמצא...
אבל יש דבר אחד שאני יודע בוודאות
אין בן אדם שתמיד קשה לו ואין בנאדם שתמיד קל לו
אז זה בערך מה שגורם לי לקום כל בוקר מהמיטה

אני סובלת מחרדות.
הציונים שלי חרא.
אנשים יורדים עלי בגלל המשקל (אני רזה מידי ולאנשים לא נעים לראות עצמות בחוץ).
משתפת את החברות שלי בהכל, אני לא יודעת עליהן כלום.
החברה הכי טובה שלי שאמורה להבין אותי לא יודעת כלום עלי, כל הזמן היא מדברת על עצמה ועל הסבל שלה, הלו, גם אני פה!
וואו, הצרות שלי נשמעות כלום לעומת הצרות שלכם.

אוקי, לשואל השאלה, נראה שיש לך בעיה מאוד קשה אבל למרות מצאת דרך לראות את זה בצורה אחרת, אז תעשה מה שתוכל על מנת לעבור את זה איכשהו, אני לא מנבאת עתידות או משהו, זה עניין של זמן. תנסה למצוא דרך להיות שלם עם החלטות שלך בקשר לעצמך, לא משנה מה הן, מה שיעשה לך טוב. ואנונימית, חרדות, טוב זה מצב קשה, אבל יש דברים שיכולים לעזור לך אם את רוצה, נסי להשתפר בלימודים ולהעלות אותם, את רזה מדי? עשית לעצמך הרעבה עצמית? את בתת משקל? אולי תנסי לאכול משהו בשביל שלא יראו את זה, למה את לא יודעת עליהן כלום? הן לא סיפרו לך? תגידי לה מה את עוברת, תבטאי את עצמך, אל תוותרי על הצורך שיבינו ויקשיבו לך, עכשיו הגיע תורך לספר על הסבל שלך ועליך. הצרות שלך גם חשובות, הרי מדובר בחרדות שקשה לחיות אתן מפחד או מחשש שמשהו רע יקרה, תלוי אילו חרדות יש המון סוגים, וחברות שלך שאת לא יודעת עליהן שום דבר וחברה טובה שלא יודעת עליך שום דבר ואת גם רזה מדי (יש לי חשד שאת הרעבת את עצמך אבל אני לא בטוחה בזה )

כואב לי הבטן

אורה ושמחה- לא הרעבתי את עצמי, זה גנטי, אבא שלי גם ממש רזה, הדיאטנית אמרה שהתזונה שלי נכונה ושזה מבנה גוף ושאין לי מה לעשות עם זה...
ותודה שאת מנסה לעזור לי, זה לא מובן מאליו..

אה, אוקי, פשוט לא הייתי בטוחה בזה, לכן שאלתי, אז תתעלמי מאנשים שיורדים עליך, אם זה גנטי אז הם צריכים לשתוק. על לא דבר

סבא שלי נפטר בצורה מאוד פתאומית השנה
השנה גיליתי שאני בי
אין לי חברים בבית ספר
אני שונא ללכת לבית ספר כולם חושבים שאני מוזר שאני שונה
ואין לי מושג למה אין לי מושג מה אני עושה לא נכון
אני לא בטוח אבל אני חושב שיש לי דיכאון
אני רוצה ללכת לפסיכולוג אבל ההורים שלי לא לוקחים את הבקשה הזאת ברצינות
מחר אני מתייצב
מחר יש לי מבחן
ביום ראשון יש לי פרויקט במדעים להגיש

ההורים שלי
אבל ברוך ה', זה מסתדר לאט לאט, עדיין הם צורחים עלי בלי הפסקה, ולפעמים זה מתסכל, אבל במבט כללי בזכות כל הצרות שלי אני מי שאני היום :)

בדיכאון, לבד כל הזמן מרגישה חסרת תועלת, שאין אף אחד שבאמת אכפת לו ממני ואוהב אותי, שאםיקרה לי משהו זה לא יהיה כל כך נורא..

תהיי חזקה, אין לך משפחה או חברים?

לא יודעת למה אבל פשוט כלום לא עובד לי, הכל מתפרק. אני אפילו לא רוצה לפרט כי אני לא רוצה לבכות היום.

אל תיכנעי.

אני יודע שזה לפני חמש שעות אבל
אני שמן עם תחת שמן ונפול והבן אדם הכי לא סקסי בפלנטה, גם אף אחד לא התחיל איתי אף פעם, אני לא מרגיש סקסי בשיט, קופסת שימורים יותר סקסית ממני, הייתי רוצה שכולם יחשבו שאני סקסי ושכולם ירצו לשכב איתי
אני כל כך שונא את הגוף שלי ברמה שלא תתואר, יש לי גם סימני מתיחה בבטן ומעל המותניים ואני פאקינג שונא אותם, ניסיתי בכל הכוח שלי להרזות אבל נשברתי ונכנעתי גם המחשבה שאני לא יכול לאכול את הדברים שאני אוהב תיסכלה אותי אוכל טעים ומשמין גורם לי לוייב טוב קצת בחיים האלה גם עם זה לזמן קצר, אפשר להגיד שאוכל זה כמו סמים בשבילי ויש לי מין נטייה לאכול בלילות אין לי מושג למה, כנראה אני מטומטם וחלש אופי ואף פעם לא אהיה יפה וסקסי סתם חלום מיותר כי מה לעשות im faking big loser

שאני 1.65 ושוקלת 60 אני שמנה רצח

בזמן האחרון אני בדיכאון
והיום אני פשוט הבנתי שאני לא יכולה יותר לסחוב את הכל
הרגשתי שאנשים לא מבינים אותי ואת המצב שלי
שלא משנה מה אני אעשה או מה יקרה לי לאף אחד לא באמת היה אכפת ואף אחד לא ינסה להבין אותי
בכללי אני מרגישה שהכל כבר גדול עלי
עברתי המון דברים בחיים שלי התעללות מינית, בריונות ודברים שלא אמשיך לפרט עליהם כדי שאני לא אגרום לעצמי לבכות על המסך
ואני עדיין עוברת המון קשיים
שגורמים לי לדיכאון
ובזמן האחרון אני פשוט בוכה ומדוכאת רוב היום
אבל אני לא חושבת על פגיעה עצמית כרגע
ואני מקווה שלא אדרדר לפגיעה עצמית בעתיד
בכל אופן אני לא ממש יכולה להכניס את הכל
בעיקרון אני די בדיכאון ומרגישה רקנות ובדידות
אני כרגע מנסה לעבוד על זה אבל זה
אין לי מושג איך ממשיכים מכאן וקשה לי לספר להורים שלי כי אני לא רוצה להדאיג אותם יותר ממה שאני כבר מדאיגה (בעיות בריאותיות פיזיות) וגם אני לא יודעת כמה הם יקחו את זה ברצינות.
בכל אופן נראה /;

אולי תנסי לספר להם בכל את? נכון שהם ידאגו לך אבל את לא יכולה לעבור את זה לבדך, דיכאון זה משהו ענק מאוד בשביל אדם אחד לעבור אותו