למה אנשים מעדיפים להרעיב את עצמם מאשר לעשות כושר?

לעשות כושר זה הרבה עבודה והם ממש עצלנים

לעשות כושר זה הרבה עבודה והם ממש עצלנים 5 המילים הראשונות בציניות.

במילה אחת - עצלנות.

שואל השאלה:
בנוסף לבריאות
התוצאה הסופית של ירידה ע"י הרעבה הרבה פחות סקסית מירידה ע"י כושר

לעשות כושר זו עבודה קשה והם מחפשים שיטה קלה

איך אתם יכולים להגיד עצלנות בכל כך קלות? רואים שלא היו לכם הפרעות אכילה ושאתם לא באמת יודעים מה זה.
זה בעיות נפשיות שגורמות לזה להגיע למצב כזה, האנשים שיש להם הפרעות אכילה כל כך מעוניינים להגיע למשקל נמוך שזה לא מעניין אותם באיזה דרך זה יקרה.
הם לא מסוגלים לחשוב בצורה צלולה ונורמלית ולהבין שזה עושה יותר נזק מתועלת.
אה ועוד משהו, אנשים עם הפרעות אכילה לא רק שהם מרעיבים את עצמם הרבה מהם עושים גם המון כושר, ברמה של טו מאצ'.

יאלה מינוסים.

שואל השאלה:
השאלה היא על מי שמרעיב במקום כושר לא מי שמשלב

אז אתה לא יודע לנסח את השאלה, יש הבדל בין להוריד בכמות האוכל לבין להרעיב את עצמך.
ואם זה מה שאתה שואל, אז תכתוב את זה בתיאור, ומה שאמרתי מתקשר לאנשים שמשלבים וגם לכאלה שלא.

יש כאלה זזה מעצלנות נכון אהל יש כאלה שבגלל המשקל ואיל שהם נראים (לדעתם) זה מכניס אותם לדיכאון, למצב שח שנאה עצמית וחוסר חשק לכלום, אין מבצ רוח או כח נפשי וםיזי לעשות דברים אז כמובן שהם יבחרו להרעיב את עצמם מאשר לעשות ספורט. אל תלכו ישר ל"עצלנים".

הם מרעיבים את עצמם כי הם מחפשים דרך מהירה ביותר לרדת במשקל, באופן דרסטי, במהירות. לעשות כושר לוקח יותר זמן, יותר עניין של תהליך

זה נובע מהפרעה נפשית.

אם אתם לא יודעים ממה הפרעות אכילה נובעות, איך זה מרגיש ולמה זה קורה בכלל, פשוט אל תגיבו.
נורא קל להגיד שזה בא מעצלנות, אבל זאת הפרעה מאוד מורכבתש ויש המון סיבות לתופעה הזאת. יש אנשים שפשוט לא מסוגלים לשאת את ההרגשה שהקיבה שלהם מלאה, יש אנשים שלא מסוגלים נפשית לאכול (לאו דווקא בקשר של רזון), יש אנשים שזה אמצעי שליטה בשבילם.
יש אנשים שעושים כושר, ומנסים לרזות הצורה בריאה, אבל לא יכולים לאכול. נפשית הם לא יכולים לאכול. ובהרבה מקרים זה לא קשור לירידה עצמה במשקל, אלא לפעולת האכילה עצמה.

איך אתם מסוגלים לומר "עצלנות"?
בתור אחת שיצאה מזה אני יכולה להעיד שהייתי עושה מלא כושר על בסיס יומיומי ובנוסף לכושר שהייתי עושה הייתי מרעיבה את עצמי.
למה? כדי לרדת הרבה במינימום זמן.

כי זה קשה לעשות כושר וזה עוזר להוריד במשקל רק אחרי מלא זמן אם מתמידים

יש הבדל בין תפריט תזונה שמכריח אותך לנהל אורח חיים בריא לבין הפרעה נפשית.
שמירה על כושר זה נחמד, אבל כושר גופני מתמיד אחראי רק על 10% מהתוצר הסופי של ירידה במשקל, בעוד שתזונה מהווה 70%.
לכן הכל מתחיל בתזונה ונגמר בתזונה.

השאלה מדברת על הרעבה באופן ספציפי ולא על תפריט מאוזן ומסודר^

כי הם לא מודעים לכך שזה לא יעיל.
הם חושבים שזה יעזור להם לרדת במשקל ובכך להיפטר מעודפי השומן אשר מפריעים להם.
זאת בעיה נפשית וזה נובע מחוסר בטחון וזה בסופו של דבר עובר מתישהו.
זה לא בהכרח מעצלנות.

#אני בעצמי הייתי אחד כזה!

מי שמרעיב את עצמו במודע להשלכות אז הוא לא בריא בראש.

זה ממש לא קשור לעצלנות. אני הייתי עושה כושר לפני שהתחלתי להרעיב את עצמי, ורק הגברתי אותו תוך כדי שהרעבתי את עצמי. זאת מחלה נפשית, המוח חושב בצורה מעוותת כל כך ולא בהגיון. זה להיות בתוך בועה, אני הייתי במצב שגם ארוחה מסכנה אחת ביום היתה גורמת לי לרגשות רשם וחרטה כל כך גדולים. אתה מתמכר להרעבה ומגיע לשלב שגם אם אתה רוצה להפסיק, יש לך קולות כל כך חזקים בראש שמונעים ממך להצליח ורק מחזירים אותך לשם. הפרעת אכילה זה לא רק לא לאכול כדי לרזות, ההחלמה ממנה היא לא פשוט להתחיל לאכול כרגיל, ממש לא. זה הופך למשהו שמרגיע לך את החרדה שאתה חי בה, חרדה מאוכל, מהשמנה, מאיבוד שליטה. ככל שאתה אוכל פחות אתה מרגיש יותר גאה בעצמך, מסופק, חזק, בשליטה. אתה חושב על אוכל, משקל, קלוריות ודימוי גוף 24/7 בכל מצב וסיטואציה, זה שולט לך בכל היבט בחיים, בין אם זה לצאת להסתובב בקניון, לנסוע לחופשה, להתחיל עבודה חדשה או מסגרת חדשה, ארוחה משפחתית, חג, זוגיות.. פשוט הכל!
צפו בסרטון הזה, הוא נהיה רלוונטי בערך מ02:00.
רוב האנשים גם לא חושבים שהם יגיעו למצבים כאלה. לפעמים זה מתחיל ממשהו נורא תמים, נגיד היית חולה וירדת כמה קילו בשבוע-שבועיים ופתאום התחלת לאהוב את הגוף שלך ולראות את עצמך כרזה.. ואז המשקל מתחיל לחזור אז אתה כבר מרעיב את עצמך בחזרה ונכנס למעגל שלא נפסק, זה כמו מלכודת, כלא. זה סיוט. חושבים באופן כל כך מעוות עד שגם אם אתה מגיע להתעלפויות או אפילו לדברים יותר חמורים, אתה למחרת שוב ממשיך עם זה