בת 17, אני סובלת מאלקסיתימיה, זה אי היכולת להרגיש או להביע רגשות באופן בו אנשים נורמלים יכולים.

אם זה בקטע טוב, פשוט תזרמי עם זה.
יש סיכוי שאת מרגישה במידת יכולתך משהו כלפיו, יש סיכוי שלא.
הוא עושה לך טוב, אז מה אכפת מה זה.

את אומרת שאת לא יכולה להביע רגשות,
אבל את מביעה רגשות כלפי מישהו אחר.
לא הבנתי ממש.

וואו.
שמעתי על אלקסיתימיה. אני אף פעם לא האמנתי שמישהו לא יכול להרגיש רגשות כלפי אנשים. הייתי בטוח שזה פשוט הצורה שהוא מביע אותם נראת לאנשים ה'נורמאלים' לא רגילה.
זה שאת מרגישה משהו. ברור שזה יהיה מפחיד בשבילך. כמו שתינוק נולד והוא רואה את העולם פעם ראשונה.
תחשבי על רגשות כעל סוג של חוש שישי.
כאילו את עיוורת שפתאם הצליחה לראות משהו. זה אולי קצת מפחיד.. אבל לאט לאט תנסי לחקור ולהבין את זה :)

אולי במקום לנסות ולהגדיר את עצמך
וסתם להתעסק ולחשוב על זה
פשוט תזרמי ותראי

שאלה קטנה..
ההורים שלך גם אלקסיתימיים?

את אובחנת ככה או שקראת על זה ואת מרגישה שזה מה שאת?
(תגובה מתחתי, אם הגבת את זה בגלל מה שאני רשמתי, התכוונתי באמת לשאול, כי גם לי קרה פעם שחשבתי שיש לי משהו שלא אובחנו אצלי באמת, כי קראתי על זה וזה נשמע בדיוק כמוני)

את אומרת שאת סובלת ממחלה - ואז אומרת שזה מבחירה? די להמציא לעצמך אבחונים. זה שאת אנטיפטית זה משהו אחד- אבל להגיד שיש לך מחלה שאומרת שאי אפשר להרגיש, ואז להגיד שזה מבחירה שאת אנטיפטית, ואז להגיד שאת דלוקה על מישהו...
נראה לי שמצאת את התרופה.
נשמע את לא סובלת מהמחלה אלא נהנת ממנה.

ואז מסתבר שהילדה הזאת בכלל לא אנטיפתית והיא סתם המציאה את זה...
לכי תדעי אולי זה באמת לא נכון ס.0

זה גבול דק.. אתם בכלל לא הבנתם..
היא לא אמרה שהיא לא מרגישה/מביעה רגשות בכלל.. היא כן.. אבל לא בדרך הנורמלית.. (לכו תדעו מה זה אומר.)
בכל מקרה.. היא אומרת שהיא בוחרת להיות בן אדם אנטיפטית
זה לא נוגד זה את זה..

ולנושא:
תזרמי... תנסי להבין מה את מרגישה
אין לך מה להפסיד

למה לתקוף?
מה אכפת לכם אם היא אובחנה או לא?
היא במצב מבלבל מספיק.
אני חושבת שאת צריכה לדבר עם מישהו על זה, אני יודעת שזה קשה אבל זו הדרך היחידה שעולה על דעתי שתצליחי להבין מה קורה לך.

לא התכוונתי לתקוף, אבל זו שאלה חשובה.
אני יודעת שיש מצב שמתחילות לרדת עליה אם היא תגיד שלא, אבל זו לא הכוונה שלי.
לפעמים דברים הם לא מה שנראה לנו.
לא כל כאב בפה אומר חור בשן.
לא כל גומת חן היא סימן לסרטן העור.
לפעמים אנחנו עושים פיל מעכבר, וגם אני עשיתי את זה.
קראתי על דברים וחשבתי שזה מתאר בדיוק אותי, למרות שלא אובחנתי.
העובדה שהיא יודעת על השם מעידהעל הסיכוי שהיא אובחנה, אבל גם על הסיכוי שהיא קראה על זה ופיתחה קצת אובססיה בנוגע לזה, כי היא חושבת שהיא סובלת מזה, אז היא זוכרת את השם של זה בעל פה, ועוד כל מיני דברים כנראה, ופיתחה "מודעות" להשפעות של זה בחיי היום יום.
אולי היא באמת סובלת מאלקסיתימיה, אבל אם היא לא אובחנה, יש מצב שזה כי היא השתכנעה שיש לה אלקסיתימיה, אבל אין לה באמת והיא פירשה לא נכון.
לא באתי לתקוף ואני מצטערת אם זה נשמע ככה, אבל זה חשוב כדי שאדע איך לעזור לה ואיזו עצה מתאים לתת.
זה למה אכפת לי.

אני חושבת שאת אוהבת אותו כמה שאת יכולה

אמי לקד פרח
לא התכוונתי אלייך חחח
התכוונתי ל 2 תגובות מעליי (בתגובה הקודמת)

שואל השאלה:
אני מאובחנת עם אלקסיתימיה, אני עם רופא ופסיכולוגית צמודים, ולאלה ששאלו, אבא שלי גם מאובחן עם אלקסיתימיה.
את הבחירה להיות אנתיפתית אני בוחרת מסיבות כאלה ואחרות ואין לזה שום קשר ל"מחלה", מחשיבה את זה כחלק מהאישיות שלי.
לא כתבתי שאני לא מרגישה כלום, תקראו טוב.
אל תתבלבלו ואל תהפכו אותנו לרובוטים, אנשים עם אלקסיתימיה כן מרגישים, אבל היכולת שלנו להרגיש, לזהות ולשיים רגשות, נמוכה משמעותית מאחרים.
אני פועלת לפי הגיון ולא לפי רגש 90% מהזמן, בגלל זה מתוך הגיון מוזר לי שהוא לא יוצא לי מהראש ואני יודעת שאני מרגישה משהו, אבל אני באמת לא יודעת מה, במיוחד כשזה משהו חדש, בדיוק בגלל זה אני פונה לכאן, כי במקום להבין מה אני מרגישה כי אני לא יכולה ולא מבינה, אני מנסה להיעזר באנשים אחרים שכנראה יודעים, וככה מתוך הגיון פשוט להבין מה עובר עלי.

אני מודה לכל אלה שהביאו עצות, עזרתם לי ממש,, למרות שזה ממש לא קל לי, אני אנסה לזרום עם זה ולראות מה יהיה...

אוקי, טוב לדעת שאובחנת.

ממליצה לך קודם כל לנסות לשכוח לרגע שיש לך אלקסיתימיה.
תנסי להתנהג כאילו את "בן אדם נורמלי", שיודע לפענח את הרגשות שלו.
אישית לא אובחנתי בכלום, לא שידוע לי לפחות. אבל אני כן מזדהה עם העניין של ההיגיון ופיענוח הרגשות.
אני חושדת שאת מחבבת אותו, אולי אפילו נדלקת עליו, אבל אני לא יכולה באמת לדעת.
לפעמים יש דברים שהמחשב משפיעה עליהם. אמנם אובחנת, אבל יש סיכוי שבגלל צורת החשיבה שלך את לא מצליחה להבין, כי כדי להבין באמת את כן צריכה היגיון פה, ואמרתי שאת מנסה תמיד לפענח מבחינת היגיון.
זאת המלצה אישית. לא בטוח שזה יעבוד, אני יודעת. את גם לא חייבת לנסות, זאת הדעה שלי.

אישית אף פעם לא הרגשתי רגש חזק וחיובי כלפי מישהו. אף פעם.
אולי זה גם מה שקורה לך? שפתאום יש לך רגש חזק וחיובי כלפיו, שאת פשוט לא מצליחה לפענח איזה רגש זה?

שואל השאלה:
אני חושבת שזה בדיוק זה, גם כמו שאמרתי אף פעם לא התאהבתי או הייתי קרובה לזה, או כמו שאמרת, גם אני אף פעם לא הרגשתי רגש חיובי וחזק כלפי מישהו.
אני אקח את העצה שלך, ואנסה לשים בצד את האלקסיתימיה, ואולי לשבת ובאמת לנסות לפענח מה אני מרגישה הפעם.
ממש תודה, גרמת לי להבין קצת מה עובר עלי:))

בכיף ;)
אם תצטרכי עוד עצות, מוזמנת לפנות אלי ^_^
אגב, אם את בכל זאת לא תצליחי לפענח מה את מרגישה כלפיו, את באמת יכולה פשוט להניח את זה בצד ולזרום עם זה. להחליט שזה לא משנה מה את מרגישה כלפיו, העיקר שאת מרגישה משהו ^_^

אני רק אתן לך כיוון חשיבה קטן:
מישהו עיוור מלידה רואה בפעם הראשונה - הוא יכול לנסות לחבר בין מה שהוא רואה לבין חוש השמיעה שלו...
תדמייני את ההיגיון ואת הרגש כמו חושים. שניהם מתחברים בסופו של דבר ובונים לנו את העולם המורכב שלנו. גם אם לפעמים הם סותרים. בעולם הזה יש אלפי סתירות ופרדוקסים שאנחנו לא יכולים להבין.

תקשיבי כולם כאן אומרים שזה קראש ושאת מחבבת אותו, אבל זה לא בהכרח
זה יכול להיות עוד דברים
אבל החשד העיקרי הוא שבאמת נדלקת עליו ואת מחבבת אותו
אבל אל תיהיי במאה אחוז בטוחה שזה זה, אבל רוב הסיכויים שזה זה כי לרוב כשיש רגשות אל מישהו זה מה שזה אומר

תגידי.. איך את בסוף? עשית עם זה משהו?

דיי היום נזכרתי בשאלה הזאת ופאום התראה 0-0
כן, מה קרה בסוף?

כנ"ל
אני ממש רוצה לדעת מה קרה

ודרך אגב בינתיים בזכות השאלה הזאת חקרתי הרבה על אלקסיתימיה ואפילו התחלתי לכתוב ספר על ילד עם אלקסיתימיה.

רק שתביני איך השפעת וריגשת אנשים פה :)