3 תשובות
בבית המקדש הראשון בתור מנורת בית המקדש (שמח לעזור)
בבית המקדש
מנורת שבעת הקנים, היא המוטיב הנפוץ והאופייני ביותר באמנות היהודית העתיקה. היא
הופיעה לראשונה בזיכרון ההיסטורי של העם היהודי כאובייקט מרכזי במשכן, ושמרה על מעמדה
המרכזי בבית המקדש הראשון והשני. בתקופת בית שני, וליתר דיוק במהלך מאה שנותיה האחרונות
של התקופה, הופיעה דמות המנורה כביטוי אמנותי בירושלים, ולאחר הפסקה של כמאתיים שבהן הייתה כנראה התנגדות מסוימת לתיאורה, הופיעה המנורה שוב והייתה לסמל היהודי העיקרי, במשך מאות השנים הבאות. מעמדה המרכזי של המנורה נשמר הן בתפוצות הן בארץ-ישראל ובא לידי ביטוי גם בבתי קברות ובבתי כנסת. בבתי כנסת אנו מוצאים את המנורה מגולפת באבן על כותרות,
עמודים, משקופים וכורנים, מצוירת על קירות ומתוארת ברצפות פסיפס, היא מופיעה גם על חפצים קטנים, כגון כל' זכוכית זהב, כלי בית,, קמעות ונרות שמן. המנורה מופיעה מאות פעמים,
הן בפני עצמה הן בצירוף חפצים יהודיים אחרים, כמו ארון הקודש, השופר, הלולב והאתרוג.
ואצלנו, עם הקמת המדינה התעורר צורך בסמלים לאומיים דגל,* סמל מדינה והמנון, המנורה הפכה להיות אחת מסמליה, והחל מ-י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949, ניצבת המנורה במרכזו של הסמל הרשמי של מדינת ישראל. כן ניתן למצוא אותה בסמל המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת. בארץ ישראל, אבל בשאיר ארצות העולם, בזמנים עתיקים קדומים, כבר אז נעשה שימוש במנורת שבעת הקנים,
במרוצת השנים ליוותה המנורה את עם-ישראל בצאתו לגלות ובחזרתו ממנה, בשיעבודו לכובשים זרים ובעת שכונן את מדינתו העצמאית. המנורה המאירה הפכה לסמל חזותי של תולדות עם-ישראל, סמל אובדן החירות וסמל הגאולה והעצמאות לעתיד. זוהי ככל הנראה, משמעותו של המדרש (ילקוט שמעוני, ישעיהו ס, רמז תצט) על הפסוק מספר ישעיהו (ס, א) "קומי עורי כי בא אורך" "אמר רבי יוחנן: אמרו ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה; בימי שלמה וכבתה; מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך." משמע, הגאולה העתידה תתבטא בחידוש המנורה והדלקת שבעת נרותיה המנורה,
הופיעה לראשונה בזיכרון ההיסטורי של העם היהודי כאובייקט מרכזי במשכן, ושמרה על מעמדה
המרכזי בבית המקדש הראשון והשני. בתקופת בית שני, וליתר דיוק במהלך מאה שנותיה האחרונות
של התקופה, הופיעה דמות המנורה כביטוי אמנותי בירושלים, ולאחר הפסקה של כמאתיים שבהן הייתה כנראה התנגדות מסוימת לתיאורה, הופיעה המנורה שוב והייתה לסמל היהודי העיקרי, במשך מאות השנים הבאות. מעמדה המרכזי של המנורה נשמר הן בתפוצות הן בארץ-ישראל ובא לידי ביטוי גם בבתי קברות ובבתי כנסת. בבתי כנסת אנו מוצאים את המנורה מגולפת באבן על כותרות,
עמודים, משקופים וכורנים, מצוירת על קירות ומתוארת ברצפות פסיפס, היא מופיעה גם על חפצים קטנים, כגון כל' זכוכית זהב, כלי בית,, קמעות ונרות שמן. המנורה מופיעה מאות פעמים,
הן בפני עצמה הן בצירוף חפצים יהודיים אחרים, כמו ארון הקודש, השופר, הלולב והאתרוג.
ואצלנו, עם הקמת המדינה התעורר צורך בסמלים לאומיים דגל,* סמל מדינה והמנון, המנורה הפכה להיות אחת מסמליה, והחל מ-י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949, ניצבת המנורה במרכזו של הסמל הרשמי של מדינת ישראל. כן ניתן למצוא אותה בסמל המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת. בארץ ישראל, אבל בשאיר ארצות העולם, בזמנים עתיקים קדומים, כבר אז נעשה שימוש במנורת שבעת הקנים,
במרוצת השנים ליוותה המנורה את עם-ישראל בצאתו לגלות ובחזרתו ממנה, בשיעבודו לכובשים זרים ובעת שכונן את מדינתו העצמאית. המנורה המאירה הפכה לסמל חזותי של תולדות עם-ישראל, סמל אובדן החירות וסמל הגאולה והעצמאות לעתיד. זוהי ככל הנראה, משמעותו של המדרש (ילקוט שמעוני, ישעיהו ס, רמז תצט) על הפסוק מספר ישעיהו (ס, א) "קומי עורי כי בא אורך" "אמר רבי יוחנן: אמרו ישראל לפני הקדוש-ברוך-הוא: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה; בימי שלמה וכבתה; מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך." משמע, הגאולה העתידה תתבטא בחידוש המנורה והדלקת שבעת נרותיה המנורה,
באותו הנושא: