אין לי חברים. וזה ממש קשה בגיל ההתבגרות. איך מתמודדים עם זה?

מה דעתך לנסות להכיר חברים בחוגים או בהתנדבות?

שואל השאלה:
אני לא בחוג/ התנדבות.. בית ספר ובית

יקרה,
מצטער שאת חווה את זה
החדשות הטובות הן שניתן לשנות את זה
כלומר, את יכולה שיהיו לך חברים וחברות
ממך זה מצריך עבודה על לקבל עצמך כפי שאת וגם על להיות חיובית לאחרים, להיפתח, לחייך ולדבר
אני יותר ממשוכנע שאם תביאי את יכולת הנתינה שלך ויזהו את הלב הגדול שלך אז לא ירחק היום שירצו להתקרב אלייך
פרחי באך בהתאמה אישית יחבר אותך ל: רגיעה, בטחון, כישורי חברה, האופן בו את תופסת את עצמך בחברה ועוד
גם אומנות לחימה זה מעולה עבורך להתחזק ולהתחבר לאחרים
וגם מקום של התנדבות

יש בך עולם ומלואו ושווה לך לגלות עוד על עצמך
תעשי מאמץ לצאת מעצמך ועם חיוביות כלפי אחרים ומי שיזהה את הטוב שבך ירצה להידבק בך

בהצלחה יקרה

תעשי ספורט, תצאי להליכות, זה יעסיק אותך בקטע החברתי

תצטרפי לתנועת נוער. אם את לא בעניין תנסי לפנות לילד/ה שנראה לך נחמד בכיתה ותתענייני בו. מהר מאוד תמצאי ככה חברים. ואל תילחצי גיל ההתבגרות הוא ארוך ואת עוד תגיעי למצב שאת תצחקי על זה שאת כתבת את הפוסט הזה.

תדברי איתי רגע שלחי הודעה

שואל השאלה:
חליפה ממש תודה..

באהבה, תמיד
יותר משמח לעזור לך, יקרה
:)

אני מבינה אותך, קשה אין מה לעשות, לי קשה להפתח לאנשים ואני פשוט מתמודדת בשקט ומחכה שאסיים בית ספר..

תלכי לצופים זה יחולל פלאים, עם לא בא לך פשוט. תהיה מי שאת בלי מסיכות והחברים יגיעו, מקווה שעזרתי לך