קשה לי (המשך בפירוט)

אני פשוט מרגישה לבד, אפילו שאני יודעת שלא. אני מרגישה לבד ומועקה בלב, כאילו יש לי אבן ענקית בלב שפשוט לא רוצה לרדת. אני מאובחנת בדיכאון ואני על נוגדי דיכאון כרגע, אבל זה אמור להשפיע רק אחרי שלושה שבועות לפחות ועד אז אני לא יודעת מה לעשות.. אין לי עם מי לדבר ברצינות, כולם לוקחים את ההרגשה הזאת כמובנת מאליה אפילו אמא שלי, אומרת לי "תקחי את עצמך בידיים, לי היו הרבה יותר סיבות ממך ויצאתי מזה". ודווקא ממנה.. שהייהת בדיכאון עשר שנים ציפיתי שהיא תבין אותי אבל היא חושבת שאני מנסה למשוך תשומת לב, הכאב הנפשי המצלק הזה, הסבל הזה, זה תשומת לב לדעתה. אני מרגישה לבד. מה אני יכולה לעשות? גם מחר יש לי יום הולדת וכולם יוצאים עלי שאני במצב רוח כזה, ושאני לא רוצה ושאני לא מתרגשת. אין סביבי מי שיבין אותי, אין לי עם מי לדבר, גם לא עם החברה הכי טובה שלי. היא אומרת שאני רואה פשוט שלילי בכל דבר. רע לי, פשוט רע לי. מה לעשות בשביל לשרוד את הכמה שבועות?