איך אפשר להיכנס לאנורקסיה? בשביל להיחשב לחולה במחלה צריך להתחיל להקיא או שמספיק לא לאכול?

זה מתחיל בהרעבה ולאט מתדרדר להקאות או אפילו שילשולים.
אנורקסיה זה שאתה מכניס את האוכל אבל גורם לו לצאת אחר כך בדרך לא טבעית

למה את רוצה להיכנס לזה?!?!
אל תכנסי לזה אפילו זה ממש מסוכן
רוצה לדבר לשתף בפרטי לשפוך מה שיןשב על הלב?
למה את רוצה להיות כזו?
את מוזמנת לשתף בפרטי
המחלה הזו נוראית בבקשה אל תכנסי לזה

אני לא רוצה שתתחילו להגיד לי זה רע. אני יודעת מה זה ואתם לא יודעים עלי כלום... אולי אני ילדה שמנה גבוהה וגדולה (אם אתם רוצים את הגובה והמשקל שלי תשאלו) ואני לא בתת משקל מסכן חיים והכל...
בבקשה אל תתחילו להרצות לי להגיד עד כמה זה רע ולא בסדר...
אתם יכולים פשוט לענות על השאלה?

אין לי משהו לפרוק... זה פשוט מן רצון כזה.
אני מסתכלת על עצמי במראה ורואה ילדה שפעם הייתה רזה, מרגישה רע.
אני לא יודעת אם אני באמת נראית ככה...
זה גם עניין של דעה אישית

רגע אז אם אני רק לא אוכלת, מרעיבה את עצמי ואמצא בתת משקל אבל לא אקיא.. זה לא נחשב לאנורקסיה?

אוקיי, אנורקסיה זו מחלה נפשית שממש לא כדי להכנס אליה בכוונה או לרצות אותה. זו מחלה לכל דבר. זה לחשוב שאת צריכה להרזות גם אם תשקלי 15 קילו, יש כאלה שמרעיבים את עצמם, או שכשהם אוכלים הם חייבים להקיא את זה בכוח, זה פשוט נוראי, אני אומרת לך מנסיון, זה לא נגמר בטוב.

אנורקסיה זו מחלה נפשית, זה לא קשור רק בללכת להקיא את האוכל ולאכול יוגורט דל שומן פעם בשבוע. אם את רוצה לדעת על זה יותר אל תסתמכי על מידע של אנשים פה, עדיף לך לקרוא בגוגל. אל תנסי להיכנס לזה כי זה ממש רע וזה לא הפתרון.. מניסיון.

וכדי לבדוק אם את נחשבת כחולה באנורקסיה הולכים לאבחון

אני יודעת שאני לא חולה
אין לי כוונה (כרגע לפחות) להפסיק לאכול לגמרי
אבל כשאני רואה מישהי חולה באנרוקסיה אני מקנאה בה
אני קוראת מלא מאמרים על זה
אני רוצה להיות הילדה הרזה הזאת שזה פשוט עצוב שמתחננים אליה שהיא תאכל
אז לא
כרגע אני יודעת שאני לא נחשבת לחולת אנורקסיה.

אבל אני באמת חושבת שאני רוצה להיכנס למחלה הזאת..

הדבר היחיד שמפחיד אותי באנורקסיה זה ההשמנה שאחרי.
אחרי שחולים באנורקסיה ומרעיבים את הגוף
כל דבר שאוכלים משמין פי 2 ואפשר להיות מאוד שמנים בגלל זה... ואני לא רוצה לחלות בזה עד סוף החיים... רק להגיע למצב בו אני מספיק רזה לדעתי...
(תת משקל ברור של 5 קילו לפחות)

זאת מחלה נוראית, המון נערות נכנסות לזה וחלקן מתות מזה. הן נראות כמו שלד, זה ממש מגעיל להסתכל על דבר כזה ואני בטוחה שלא בא לך שיסתכלו עליך בצורה כזו. נורא קשה לצאת מהמחלה וזה דורש המון טיפולים וכסף. יש שיטות אחרות.. כמו לאכול בריא, לעשות ספורט, או פשוט לאהוב את עצמך כמו שאת. אני בטוחה שאת מהממת, בין אם את שמנה ובין אם את רזה.

שמנה או רזה זה עניין של טעם... לדעתי
הגובה שלי הוא 165 והמשקל 47 (לא מזמן הייתי 44 ובגלל זה אני מאוד מזועזעת מהשקל שלי) ואני בת 13 עוד מעט

הגובה שלי 158 ואני שוקלת 55 וזה באמת לא ככ נורא
יש רגעים שמסתכלים במראה ולא אוהבים את איך שנראים.. נכון ואי אפשר להכחיש את זה אבל צריך לקבל את איך שאנחנו נראים ואם זה מפריע ממש אין סיבה להכנס למחלה הנוראית הזאת אפשר לפעול בדרכים אחרות כמו לאכול בריא

זה לא כמה פעמים.
ואני ילדה יפה... הרבה אמרו לי את ה ושאני יכולה לדגמן. זה לא קשור.
אני רוצה להגיע לתת משקל ולאנורקסיה...
הדבר היחיד שעוצר אותי זה העניין של ההשמנה אחרי זה

אני ממש לא בעד בדעה הזאת.. אנורקסיה זה דבר נוראי עובדה שקוראים לה מחלה
לא הבנתי למה את רוצה לפגוע בעצמך ובגוף שלך.. מסכימה שיש רגעים גם אם הם רובם שלא אוהבים אבל פשוט אסור לחשוב על הדבר הזה.. תעשי דרכים חלופיות

וואו, אני בגובה ובמשקל שלך בערך, אני רק גדולה ממך בשנה בערך, ואני רזה, ככה שאני מניחה שגם את רזה, אין לך שום סיבה לרצות להיות רזה יותר, המשקל שלך מעולה ביחד לגובה שלך, לפי מה שכתבת את כן חושבת שאת יפה, אז למה לך לפגוע בעצמך? אם את תרזי באופן כזה גם הפנים שלך למשל ירזו ואת תראי שונה לחלוטין, והרבה פחות טוב מאיך שאת נראת עכשיו, ואם את עדיין כל כך רוצה להרזות, יש המון דרכים אחרות להרזות, כמו למשל לאכול בריא יותר ולעשות ספורט, להרעיב את עצמך או להקיא כל אןכל שאת אוכלת, זה לא הפתרון!

תקשיבי, אני נכנסתי לשם.. זה מזעזע! כמות הטלטלה שהנפש עוברת והרמה של החשיבה החולנית הן דוחות, מזעזעות, קשות. נעלם לי המחזור ומבחינתי זה זה היה סימן טוב, הלב שלי כבר היה מושפע מזה וגם זה הוכיח לי שזה עובד לי. זה חולני בטירוף.. המוח לא חושב בהיגיון. 24/7 הכל קשור לזה. הכל. תזרקי כל מילה שאת רוצה, אני אראה לך איך זה מתקשר. באמת, כל מילה או חפץ שתבחרי איכשהו מתקשר לזה/להרגלים/להתנהגויות שמתלוות לזה. זה נוראי

איכס אני בן ובנות שהם רזות זה

אני בן ובנות שהן רזות זה מגעיל אותי
בבקשה אל תעשי את זה
כפי שאת מתארת את המראה שלך אאת נראת מושלם

שחף. גם אני פעם חשבתי כמוך תשמעי תסיפור שלי סבבה?
אני סובלת מדימוי עצמי מאוד מאוד נמוך מכיתה ג'.
שונאת כל איבר בגוף שלי וכל שומן קטן.
מגיל קטן תמיד הציקו לי שאני שמנה ומכוערת.
בכיתה ז אכלתי תסביך. ופשוט לא אכלתי. התחלתי לחשוב לעצמי שהאוכל הוא מגעיל וככה פיתחתי הפרעת אכילה.
התחלתי לשלשל ולהקיא כל מה שאני הכנסתי לפה.
הגעתי למצב שכבר לא הרגשתי טוב נגמרו לי הכוחות. הייתי הולכת לבית הספר ומרגישנ שאני הולכת להתעלף.
ומתישהו חשבתי לעצמי אמאלה. נפל לי האסימון שיש לי הפרעת אכילה. נבהלתי ונכנסתי לפאניקה ואמרתי לעצמי שלא בא לי הפרעה נפשית והבנתי שמהר מאוד אני יכולה להכנס לאנורקסיה.
מה שעשיתי זה פשוט עשיתי לעצמי סוויץ' בראש.
והבנתי שאין כמו הבריאות. אין על להיות בריא. בריאות זה מעל הכל זה ערך עליון.
אם את בריאה ובמשקל תקין תגידי תודה לה' כי יש מליונים שהיו מתים להתחלף איתך.
בכל מקרה מה שעשיתי זה המשכתי לאכול רגיל. ונשארתי במשקל רגיל ברוך השם עד היום.
תמיד ישאר לי הדימוי גוף השלילי הזה. אבל אין מה לעשות עם זה הכל בראש. תתמודדי. תהיי לוחמת. לברוח להקאות זה הכי קל.

היי :)
אני אנונימית והייתי אנורקסית בתת משקל חריף
יש משהו "נפלא" בלהיות אנורקסית בו כל החושים שלך מטשטשים ואת בטוחה שאת שולטת בחיים שלך, במצב שלך ובלא מודע מפילה את עצמך לצוק, והכל בהסוואה של אכילה מודעת, יכולת לשלוט בעצמך, קלי קלות.

חיים של מחשבות כפייתיות ביחס לאוכל, מיום ליום לשנוא את עצמך יותר ויותר, לדפוק לעצמך את הגוף, לשתות מים והתקפי אכילה של ירקות, ללכת לישון רעבה בשביל ה"היי" של לקום בבוקר עם בטן צמודה לגב... לקום בבוקר עם חרדות לקראת המחר, להיות משועבדת למשקל שמנהל אותך, לפחד פחד מוות מבילויים מחוץ לבית מהפחד שאוכל יהיה חלק מהם ולהשתגע בבית גם ככה, להיות כפייתית ביחס ל*הכל* ומספיק גרגיר אבק על הרצפה לידך כדי שהתפרצות של שיגעון תתחיל כי הכל לא פרפקט... ואז את מתחילה לתהות לעצמך... מה לא בסדר איתך, ולהרגיש שאת במרדף 24/7 להשאר מורעבת בלי לדעת למה כי כבר שכחת איך את אוהבת את עצמך.
ומצחיק, לרוב לאנורקסיות קשה להגיד "נשבר לי, אני רוצה לטפל", בגלל שכל השליטה היתרה הזאת באותו הרגע נשמעת כמו האמת, אולי כי הן לא מודעות למצוקה שהן הכניסו את עצמן אליה, מספיק התקף זלילה אחד כדי להרגיש באשפתות ולשאול את עצמן "המחשבות הכפייתיות האלו עוברות מתי שהו?!"

אז אני לצורך הדבר, הפסדתי 10,000, הרסתי לעצמי טיול לבד בארצות הברית, מטופלת שבועית עם פסיכולוגים דיאטנית וcbt, לא מגייסים אותי לצבא, ונשארתי עם נכות נפשית של דיכאונות וחרדה וגלובוס היסטריקוס שמזכיר לי שהכל עדיין לא טוב...


אבל מי אני שאעביר ביקורת, אני מכירה את עצמי ויש לי הרגשה שגם את באופן שבו את שוקלת דברים... גם אני האמנתי שבעקשנות וזלזול באנשים מרובעים המטרות שלי יהפכו לפשוטות יותר, זאת כאפה שהשאירה אותי נכה:)
אז לא, לא כל מה שמוביל לרזון קדוש, את רוצה לרדת במשקל? תהיי גברת ולכי לדיאטנית קלינית שתעזור לך באופן מקצועי, ובמקרה שאת מגלה שאת במשקל תקין, אל תתנגחי, ככה את אמורה להיות.
כנל לכל כך הרבה תחומים אחרים בחיים שלך!
טוב זה לא יעשה

התגובה האחרונה מדויקת. "ומספיק גרגיר אבק על הרצפה לידך כדי שהתפרצות של שיגעון תתחיל כי הכל לא פרפקט" חחח לגמרי! העצבנות התמידית הזאת היא מזעזעת

איזה טיפשה
את לא מתארת לעצמך בכלל כמה אנשים מתו מאנורקסיה וכמה אנשים מתים לצאת מזה ולא יכולים. אנורקסיה זאת מחלה לכל דבר
צריכים למחוק לך את השאלה

ולא, את לא תרזי אם תתחילי להרעיב את עצמך כי הקיבה שלך תבין מה את עושה והיא תתחיל לאגור אוכל כדאי שלא תתמוטטי מחוסר תזונה

היי יפה, כתבתי עכשיו מלא וזה פשוט נמחק אז אני אכתוב שוב בפסקאות ואשלח
דבר ראשון אני ממש רוצה להגיד לך שאני מבינה לחלוטין את הרצון שלך! אני הייתי בדיוק במקום שלך ואפילו הייתי אנורקסית.
אני ממש לא רוצה להטיף לך, ואני יודעת כמה זה מעצבן שמטיפיל במקים לענות תאחלס על השאלה. אז לא אהי לא יעשה את זה. אני אסםר לך קצת את הסיפור שלי, ומה הוביל אותי לצמצם משמעותית את כמית המזון שאכלתי.
אני חשבתי שאני רוצה להיות רזה. לא משנה באיזה מחיר ולא משנה כמה. כמה שיותר! אבל עכשיו כשאני מסתכלת אחוחרה, לא באמת רציתי להיות רזה. רציתי הרבמאוד דברים אחרים שחשבתי שעל ידי אנורקסיה ורצון קיצוני אני אצליח להשיג. ואני אספר לך קצת על הדברים האילו
דבר ראשון, מאז שהייתי קטנה הרגשתי שמזלזלים בי ולא לוקחים אותי ברצינות. הרגשתי שאני לא חשובה ושאני לא כלום. ורציתי שיקחו אותי סוף סוך ברצינות ולא יזלזלו בי, וחשבתי שאם אני אפסיק לאכול זה יעזור. פתאום יבינו שאני חשובה ויפסיקי לזלזל בי כי קורה לי משהו רציני. הרגשתי שקופה ולא אהובה, אז חשבתי שדרך זה שימו לב אלי וגם אני אהיה מיוחדת יותר מאנשים אחרים כי אני אפגין "יכולת" ו"שליטה" בזה שאני מצליחה לא לאכול (למרות שזו כמובן רק אשליה). לא רציתי להיות בלתי ניראית רציתי שישימו לב עלי. רציתי להיות מיוחדת. וחשבתי שאם אני אהיה רזה באופן קיצוני אני אהיה שונה ומיוחדת. וזה נתן לי עוד מוטיבציה. הרגשתי המון שיעמום בחים ושאין לי למה להקדיש את החיים שלי, רציתי מטרה ומשמעות. אז התת מודע שלי אמר לי לא לאכול, ואז תהייה לי מטרה ומשמעות- להיות יותר רזה ולעמוד מול אוכל. וככה גם לא הרגשתי את השיעמום כי היה לי במה להתעסק. צריכים בסיסיים שלי לא סופקו מגיל מאוד קטן ולא ידעתי איך לספק אותם, אז העדפתי להדחיק אותם. להגיד לעצמי ולעולם- "אני בן אדם בלי צרכים. שום דבר לא חסר לי. עובדה שאני לא צריכה כלום ואפילו לא אוכל שהוא דבר מאוד בסיסי" ניסיתי חשים את עצמי מעל האנושות, כי זה גרם לי להרגיש חזקה. אבל זאת רק הייתה אשלייה. לא משנה מה שעיתי תמיד המשכתי לראות את עצמי כשמנה מידי כי הצרכים שלי עדיין היו שם ועדיין לא סופקו, אז הם צרחו עלי והסתכלו עחי במראה ואמרו לי "את שמנה". כי ככה הם הביעו את עצמם
(אני ממשיכה)

לא באמת רציתי להיות אנורקסית, פשוט חשבתי (יותר נכון התת מודע שלי חשב) שדרך זה אני אקבל כל מיני דברים שחסרים לי כמו שציינתי. ותאמת? לפעמים זה עבד. לפעמם הרגשתי טוב ושאני באמת משיגה את הדברים האילו. באמת אנשים יותר שמו לב עלי, אבל לא כי אני מי שאני וכי הם אוהבים אותי, אלה מתוך דאגה ורחמים. לפעמים באמת הרגשתי איך שאני "חזקה" ומצליחה לשלוט, ואיך למרות שאני רעבה, אני מחזיקה חזק ולא אוכלת! וזה נתן לי תחושה טובה (מזוייפת לחלוטין). אבל לפעמים האמת שכל כך פחדתי ממנה דיברה עלי. לא רציתי להקשיב לה ולא רציתי שהיא תופיע בחיים. כי היה לי נעים לחיות בסרט שחייתי בו. האמת אמרה לי "מה את עושה? מה את חושבת שאת עושה? יש כל כל הרבה דברים חשובים בחיים שאני יכוחה להשקיע בהם, וזה מה שאת עושה? את צעירה, יש לך כוחות, יש לך חלומות, וזה מה שאת עושה? ככה את חושבת שתשיגי דברים בחיים? על ידי לא לאכול? את לא מבינ שאת חיה בסרט? תאפסי ותשקיעי את החיים שלך במשהו אמיתי!" שנאתי את האמת הזאת. שנאתי שהיא מדברת עלי ולא נותנת לי לחיות באשליה שלי בשקט. והדחרתי את הקול הזה שבי. בגלל שידעתי שהוא צודק. ופחדתי. פחדתי מהאמת. כשחושבים על זה, האנורקסיה בסופו שח דבר הרחיקה אותי ממה שחיפשתי. רציתי להיות מיוחדת? נהייתי שונה. במקום לקבל אהבה ולהרגיש מיוחדת בגלת מי שאני ומה שאני מביאה לעולם, ניסתי להשיג את זה דרך מחלה. שזה כמובן לא נתח לי באופן אמיתי את מה שחיפשתי. רציתי להיות אהובה? נהייתי מסכנה. רציתי להתייחס לצרכים שלי? הדחקתי אותם. רציתי לשלוט? איבדתי כל שליטה בנושא. רציתי
אז כמו שאת רואה, אנורקסיה או בכללי להכנס למחלה כלשהי ולא להתמודד עם הרגשית והבעיות עצמן, זה פתרון מאוד חלקי ולא יעיל, ושלא נתחיל לדבר על הנזקים הגופניים.
אם את מרגישה שזה מה שיעשה לך טוג, אז לכי על זה. אבל קחי בחשבון את מה שאמרתי. ואם את באמת רוצה לפתור את הבעיות ולהתמודד עם הרגשות שעומדים מאחורי הרצון הזה, ולבחור בדרך נכונההשל התמודדות ולא עם בריחה, תתחילי לחשוב מה יוצר אצלך את התחושה הזו ואת הרצון הזה.
האם חסרה לך אהבה והייתי רוצה יותר?
חסרה לך דאגה ויחס ואת מרגישה שלא רואים אותך?
חסרה לך משמעות בחיים ימשהו לחיות בשבילו?
את מרגישה שמזלזלים בך?
החיים שלך לא טובים כרגע והייתי רוצה פשןט לברוח מהם ולהתעסק במשהו אחר?
את מרגישה שאת אל אוהבת את הגוף שלך ואת עצמך?
או האם זה משהו אחר שמפריע לך?
(ממשיכה)

אז אני ממש מבקשת ממך שתחשי על השאלותת האילו לעומק. את יודעת מה? אפילו תכתבי לך את השאלות שציינתי על דף ותעני אליהן לעצמך. תבדקי למה את רוצה את זה, ותעלי גם השערות משלך.
אני ממש מציעה לך לפנות למישהו שמבין, אם יש לך אפשרות לדבר עם ההורים ולבקש עזרה מקצועית תעשי את זה! לי זה מאיד עוזר להתמודד עם ההפרעה שלי ועם הגורמים לה. אם את רוצה את יוכחה חדבר עם היועצת בבית ספר או משהו כזה.
תזכרי שהרצון הזה שלך מביע המון כאב והמון מצוקה שיש לך גם אם את לא מודעת אליהת אז תני לה מקום, תתייחסי עליה ואל תתעלמי מזה.
אם את מלאה בגוף, והייתי רוצה לרדת קצת בדרך בריאה, אני אמשח לעזור אני מבינה בזה. אבל במקביל תמצאי את הפתרון היותר שלם והפחות חלקי לספק את הצרכים שלך.
המון המון בהצלחה!
תמיד פה בשבילך