אין לי חברים, אני תמיד לבד ובכל זאת הילד הכי חתיך הציעה לי לצאת ואני לא מבינה למה. זאת בדיחה נכון?

הסיבה לזה היא שפשוט קשה לי להכיר ולעשות את הצעד הראשון אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע, לא ניכנס לזה. בכל מקרה, אני נראית מבחוץ שקטה או סנובית או קשוחה ומפחידה אבל אני בסך הכל כמו כולם. אני עוברת בינתיים תהליך עם פסיכולוגית ואני מאמינה שיהיה בסדר כי הרצון שלי מאוד גדול. אף פעם לא הערכתי את עצמי ובזמן שכל הבנות סביבי עם בנים אני בחיים לא העזתי לחשוב שאיזה מישהו אי פעם יפנה אלי ומסתבר שזה קרה.. אני באמת חשבתי ואני עדיין חושבת שזאת בדיחה.. הילד כי חתיך (אמנם שכבה מתחתיי) הציע לי לצאת והחלפנו טלפונים ואמרתי לו שנדבר אבל אני באמת חושבת שזאת בדיחה כאילו הוא מתכנן משהו ולא באמת מתכוון לזה.. לא יודעת. למה שהוא ירצה לצאת איתי? הוא רואה שאני תמיד לבד כזה ושקטה (מבפנים אני לא אבל עדיין) בקיצור אתם חושבים שזה באמת?