בת 20 עצובה מיוחד.

רוצה לספר על מקרה שעברתי עם הבן זוג .
אתמול הוא חזר הביתה ואמר לי שהוא יוצא עם חבר שלו לשתות בירה , שאלתי אם אני מוזמנת והוא ענה מייד שלא כי הוא רוצה להיות עם חבר שלו לבד . חצי שעה לפני שהוא יוצא החבר הזה מתקשר אליו ואומר לו שידידה שלו באה לקחת אותם לבר . פשוט באותו רגע מאוד נפגעתי . הרי הוא לא אמר שהוא לא רוצה להיות איתי הוא אמר משהו אחר לגמרי הוא אמר שהוא יוצא עם חבר שלו לבד . דיברתי איתו והסברתי לו שמאוד נפגעתי ונעלבתי והדבר היחיד שהיה לו להגיד זה שאני כל הזמן נעלבת ומשטויות ונמאס לו מזה . העניין הוא שיש בזה משהו.. אבל מצד שני אני בן אדם כזה שנפגע בקלות במיוחד אם חבר שלי לא רוצה להיות איתי ואומר לי את זה בדרכים שונות . * אציין שאני גרה איתו ועם המשפחה שלו שנה . ודיי קשה לי לחזור הביתה לא נוח לי שם . ואני כל פעם אומרת לעצמי אחרי שהוא דופק לי קטעים שאני יחסור ואני פשוט לא מצליחה וכל פעם מוותרת לו מחדש העיקר להישאר אצלו . כשהוא חזר מהבר עשיתי את עצמי ישנה והוא לקח לי את הטלפון הלך לשירותים והתחיל לחטט . קמתי אמרתי לו שיביא לי את הטלפון והוא הביא לי. זה גם חוצפה לא ? בכל מקרה שום סליחה לא קיבלתי על ההתנהגות הזאת . עוד לפני שהוא הלך הוא ראה שאני בוכה והוא ניסה לדבר איתי פעם אחת ולא זרמתי איתו והוא פשוט קם והלך איתם. הוא לא עיקב אותם אפילו לנסות לפטור את העניינים כי הוא יודע שהוא יחזור למחרת אני יסלח לו . כן אין לי עמוד שדרה ואני יודעת שזה גרוע . חייבת לציין שאני באמת אוהבת אותו מאוד . היום בבוקר קמתי ושמעתי את אמא שלו צועקת עליו ואומרת לו שהוא יצא חרא בן אדם ושיש לו מזל שזו אני ולא מישהי אחרת . ואז קמתי והיא אמרה לי לכי אל תיהיי פראיירית אל תתני לו ככה לדרוך עליך .. אבל מצד שני שוב , מפחדת לחזור הביתה , אם זה ליום יומיים או אם זה בכלל לשגרת חיים בבית . ולא בגלל שרע לי שם זה פשוט שונה מאוד (לחזור להיות עם אחותי בחדר, לא יכולה לצאת לעשן וכו) מה אתם חושבים? אפילו לישון כמו שצריך בקושי הצלחתי . תודה לעונים