חשוב ממש! רואים שעשיתי את זה לעצמי? וזה ישאיר צלקת? - קישור מצורף

לא זה קטן מאוד פשוט אל תעשי שוב פחות מחודש וזה נעלם

יכולים לראות קצת וזה לא בדיוק ישאיר צלקות, בבקשה אל תמשיכי לעשות את זה, יש דרכים אחרות למרות שאת מאמינה שזו הדרך היחידה, היא לא

לא.

רואים, זה לא ישאיר צלקת.
תפסיקי עכשיו אם את לא רוצה צלקת לכל החיים. זה מתחיל בזה, ויכול להמשך לדברים שאת לא רוצה להכיר

שואל השאלה:
לא על איזה אחד מהם? זה לא ישאיר צלקת או שלא רואים שעשיתי את זה לעצמי?

על שניהם

שואל השאלה:
כאילו אני יודעת שרואים את זה אבל כאילו זה ברור שעשיתי את זה לעצמי וזה לא שריטה או משהו?

זאת אומרת אולי לא. תיקון טעות *

לא רואים ולא ישאיר

זה לא נראה שעשית את זה לעצמך...

שואל השאלה:
בעיקר חשוב לי שלא ידעו שאני עשיתי את זה, קו קטן שישאר על היד לא יהרוג אותי

אז לא ישאיר, מותר לטעות. בכל מקרה אל תעשי את זה יותר בבקשה, קו קטן אולי לא, אבל כמה קווים וחתכים עמוקים מדי, כן יהרגו אותך. במיוחד אם תדממי מזה

שואל השאלה:
אני משתגלת שלא אבל ברגעים קשים ממש זה הדרך היחידה בהתקף בכי למשל

טוב, אבל זה לא בדיוק יעזור לך בטווח הרחוק, את רוצה להרגיש טוב אבל זה לא יעשה לך שום הרגשה טובה באמת, זה רק לרגע וזה נעלם. מה עם חברים או משפחה? אולי תנסי משהו שבאמת יעזור לך?

שואל השאלה:
אין לי חברים והמשפחה שלי לא משהו, גם הכי חשוב לי להסתיר מההורים שלי זה כל הרעיון, אם הם ידעו על זה הם בחיים לא יתיחסו אליי אותו הדבר, הם יתיחסו אליי כמו אל תינוקת שאי אפשר להשאיר רגע לבד והם לא יסמכו עלי אף פעם. ואם זה יקרה כבר עדיף לי לחתוך קצת יותר עמוק ולמות מזה

אל תעשי את זה, אולי תנסי להכיר חברים? ומה הבעיה עם המשפחה שלך? אולי תנסי להסביר להם שזה בגלל מה שאת עוברת? לא עדיף לך לחתוך עמוק ולמות מזה, נסי לעזור לעצמך, זה לא שווה את זה. את הרבה חזקה מזה, אל תוותרי בגלל זה, חבל שתמותי בגלל זה, לא משנה מה קרה במשפחה שלך, מה היה המקרה או מה יש במשפחה שלך, אל תתני לדברים כאלה להרוס אותך

שואל השאלה:
יש לי חברות בכאילו כאלה אבל אני ממש לא סומכת על אף אחת כדי לספר לה משהו שהוא רבע רציני מזה. ואני לא יכולה להכיר חברים חדשים, אנחנו אותה כיתה כבר 8 שנים אני מכירה את כולם וכולם כבר מסודרים בקבוצות סגורות כולל אותי רק שהן לא חברות אמיתיות

אולי תנסי להכיר בכיתות אחרות, בתי ספר, תנועות נוער, התנדבות או חוגים? מה עם לעשות דברים שאת אוהבת? את יודעת שאת לא חייבת לפגוע בעצמך, יש המון דרכים אחרות להתגבר על זה בלי לפגוע בעצמך או למות, חלק מפה היו במצבך והם עברו את זה, גם דמי לבואטו עברה את זה, שהיא חתכה את עצמה אבל היא יצאה מזה והפכה לכוכבת. נסי לעזור לעצמך, אין לך ברירה אחרת, פגיעה עצמית אינה הדרך לאושר אמיתי, את יודעת את זה, הרי זה לא יספק אותך או ימלא אותך כל פעם שתרגישי עצובה, את רק תהיי מרוקנת יותר ועצובה יותר, זה לא שווה את זה

שואל השאלה:
זה לא רק לחתוך אני בדיכאון כבר שנים אני אנורקסית ובולימית ואף אחד לא יודע כי אני מפחדת שאם אני אספר למישהו הוא יספר להורים שלי

שואל השאלה:
אז אני צריכה לשמור הכל בפנים זה הכי קשה. אפילו אם הייתי הולכת לפסיכולוג אני לא הייתי יכולה לספר כי הוא מחוייב לספר להורים שלי אם אני פוגעת בעצמי

ומה בדיוק הבעיה אתם? לא תומכים או עוזרים? לא אוהבים? מתעללים או מכים או מקללים? הם הגורם לזה? קודם כל, תפני לעזרה מגורם מקצעי, אל תמשיכי להיות במצב הזה, את תמותי מזה, את חייבת לספר למישהו, מה עם קרובי משפחה, אנורקסיה ובולימיה הן הפרעות אכילה, חשוב שתספרי למישהו שכן יודע איך לתמוך בך אם ההורים שלך לא כאלה שיודעים לתמוך או שלא תומכים. את חייבת לעזור לעצמך במצב הזה. לא, אסור לך לשמור בלב, זה יהרסו אותך, את חייבת לעזור לעצמך ולספר למישהו. זה מסוכן!

שואל השאלה:
כולם יספרו להורים שלי אני מפחדת, פעם כן היתה לי חברה שסמכתי עליה וסיפרתי לה פעם אחת שאני מרעיבה את עצמי אז היא ישר איימה שאם אני לא אספר לאמא שלי היא תספר, אמרתי לה שאני אפסיק רק שלא תספר, ובאמת שניסיתי אבל לא עבד. אני פשוט לא יכולה לקחת את הסיכון שיספרו להם

ולמה את מפחדת? ההורים שלך אוהבים אותך? או שהם מאלה שלא אוהבים ורק פוגעים? מה היחס שלהם אליך? הוא טוב או רע? הם דואגים לך? אוהבים אותך? או שזה ההפך מאהבה והם הסיבה או אחת מסיבות לדיכאון ולמה שאת עוברת?

שואל השאלה:
אבא שלי רק פוגע ומוציא עלי עצבים כאילו אני שק איגרוף, אמא שלי אוהבת אותי אבל לא מספיק איכפת לה בשביל להתערב, ואם היא תדע עלי היא ממש לא תהיה מההורים שיתמכו בי היא פשוט תכעס ממש ותתיחס אליי כמו לילדה קטנה

שואל השאלה:
וכן היחס של ההורים שלי אליי זה חלק גדול מהגורמים לדיכאון

מאיפה לך לדעת איך הם יגיבו?
את לא יכולה פשוט לפגוע בעצמך, זה לא עובד ככה! הסימנים נשארים! את פאקינג פוגעת בגוף שלך, בגוף שחיית בו שהית תינוקת, בגוף שתחיי בו שתהי סבתא!
שמעת על פרויקט הפרפר?
שמעת על סהר וערן?
אל תוותרי לעצמך
ז ה
ל א
ב א מ ת
ע ו זר
זאת רק אשליה של הדיכאון, אני מבטיחה לך
יש ככ הרבה דרכים אחרות לפרוק משהו!
זה לא משנהאם את עושה את זה רק במקרים מיוחדים! לא! זה עדיין מאוד גרוע!
את פשוט רוצחת את עצמך לאט לאט!

שואל השאלה:
פרוייקט הפרפר לא יעזור לי. להפך, אם יהיה לי פרפר כל הזמן על היד שמסמל את זה שאני חותכת זה רק יגרום לי לחתוך יותר כי זה כל הזמן יזכיר לי את זה

אוקי, למה לדעתך לא אכפת לה ממה שאת עוברת? מה עם לעשות משהו שאת אוהבת, לבלות קצת, יש כמה דרכים לעבור את זה, זה לא חייב להיות דווקא פגיעה עצמית, חשבת לפנות למישהו ולדווח על זה לפחות? יש לך קרובי משפחה שכן אכפת להם ממך?

שואל השאלה:
התכוונתי יותר שלא איכפת לה שאבא שלי מתעלל בי נפשית, היא אוהבת אותו יותר ממני ומכל האחים שלי ביחד, היא אוהבת אותו אהבה עיוורת ולא איכפת לה מאחרים

שואל השאלה:
יש לי בת דודה שמאוד קרובה אליי נפשית ופיזית והיא יודעת שאני מרעיבה את עצמי אבל רק את זה, היא לא ממש התיחסה לזה ברצינות, כאילו היא אמרה לי להפסיק כי זה לא בריא אבל אני מפחדת שאם אני אספר לה קצת יותר היא תבין את החומרה ותספר למישהו. כל המבוגרים יותר תמיד יהיו בצד של ההורים שלי ויסמסו להם מהכיס תוך כדי השיחה איתי אז הם בכלל לא אופציה

אבל את מבינה את זה שזאת ההשלכה?
שהם רק לטובתך?
אולי הם יתיחסו אליך כילדה, אבל את צריכה להבין בעצמך למה.

שואל השאלה:
זה שאני חותכת אומר שיש לי בעיה נפשית לא שאני לא בוגרת, תמיד כולם אמרו לי שאני מאוד בוגרת לגילי זה לא העניין. וכשאני מתכוונת שהם יתיחסו אליי כמו אל ילדה קטנה זה אומר שלא יהיה לי חופש. וחופש זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, אם אין לי חופש אני באמת אתאבד ובדיוק בגלל זה אני לא רוצה שזה יקרה

הם מנסים רק לתת לך את מה שטוב בשבילך אוקיי?
את שמה לב שדווקא החופש הזה לעשות מה שבאלך פוגע בך?
אז מה, אז לא יהיה לך חופש
זה לא יהיה לנצח
תתחילי לקחת אחראיות על המעשים שלך
תתחילי לקחת אחראיות על עצמך!
זה נראה לך הגיוני שאת פוגעת בעצמך ככה?
תגידי לי את חושבת שזה שווה את זה?
שווה לפגוע בעצמך במקום שלא יהיה לך קצת "חופש"?
איפה ההגיון?
יש לך עוד חיים שלמים לפנייך
את כל כך הולכת להתחרט שאת פוגעת בעצמך
וגם, עכשיו אם לא תספרי להורים שלך
הם ואת הולכים להצטער על זה
כי יכול להיות שיקרה משהו נוראי אחרי זה.

שואל השאלה:
זה לא כאילו אם הם ידעו אני אפסיק. וכן אם לא יהיה לי חופש זה יהיה מאוד נורא. ולא זה לא החופש שמאפשר לי לעשות את זה, הייתי עושה את זה בכל מקרה זה לא כאילו הם היו שמים לי שומר 24/7. ומה שאני מסבירה זה שאם הם ידעו יהיה לי עוד יותר רע ואז אני עוד יותר אפגע בעצמי. אני שומרת את זה בסוד לא כי אני רוצה להמשיך

שואל השאלה:
וברור שאני מתחרטת שאני פוגעת בעצמי, לא אמרתי שזה טוב אני רוצה להפסיק אבל שההורים שלי יידעו זו פשוט לא הדרך

אוקיי
אז אמרת שלא הורים
ואמרת שאת לא מסתירה מהם כי את רוצה להמשיך
את מרגישה שאף אחד מסביב לא עוזר לך
אז אולי הגיע הזמן-
לעזור לעצמך?
להפסיק, בעצמך?
בלי כל השכנועים של כולם?
בלי ה"עונשים"?
פשוט להפסיק?

מסכימה אתה ^

שואל השאלה:
זה לא כזה פשוט זה כמו שאני לא יכולה פשוט להחליט שלא איכפת לי מהמשקל שלי ולאכול כמה שבא לי, כשיש בעיה נפשית זה לא עובד ככה

פשוט תפסיקי עם זה.
פשוט תפסיקי לעשות את זה.
פשוט ככה.

זה לא פשוט נכון אבל גם אין לך ברירה אחרת, את חייבת לנסות לעזור לעצמך, ואני יודעת שאת בעצמך לא אוהבת להיות במצב של חוסר אונים ולסבול ככה, ו לך נמאס מזה.