מה הסוד הכי גדול שלכם? (תגיבו מאנונימי אם באלכם)

שהיום כתבתי 10 עמודים בבגרות

אין לי סודות האמת

שהתכתבתי פעם עם מישהו תקופה ממש ארוכה הודעות מלוכלכות ותמונות וגם כמעט נפגשנו כמה פעמים
וזה סוג של דבר רע כי אני דתייה.

אני האמת די ספר פתוח אבל הסוד שלי שאני בקטע של מישהוא זה הדבר היחידי שלא כולם יודעים עלי...

אין לי סודות:)

הסוד זה שאני נמצא בסטיפס...

אני אוהבת ידיד ממש טוב שלי

עברתי טראומה כשהייתי קטנה ואין לי זיכרון של מה שקרה לי בילדות, זה מוזר בעיקר בגלל שאני זוכרת לפרטי פרטים את מה שקרה לי בשנים האחרונות וסהכ הזיכרון שלי מעולה.

אני נורא פחדנית ויש לי חרדות שאף אחד לא יודעת,
ההורים פעם ידעו וניסו לטפל והם חושבים שכבר אין לי אבל יש לי.

אני בוכה הרבה פעמים כשאני לבד ואף אחד לא יודע מה באמת עובר עלי ומעצבן אותי שהרבה אנשים חושבים שיש לי חיים מושלמים בגלל הציונים שלי וזה שאני נראית שמחה...

שאני לא שחור

הכי גדול? אין לי משהו ממש מרכזי... יש לי כמה די משמעותיים:

לפני כמה שנים פרקתי המון דברים באתר ask people, ופירטתי בצורה מאוד משכנעת שאני רוצה להתאבד, ויש לי מכתב, וכל מיני דברים שנשמעים ממש רע. באותו לילה הגיעה לי משטרה הביתה, וכמעט אשפזו אותי על המקום. בקיצור כמעט הוציאו אותי מהבית ספר בגלל זה, והתחלתי לקחת כל מיני תרופות, והייתה לי השגחה צמודה בכל מקום, אפילו בבית ספר שמו תמיד מישהו מהצוות שישגיח עלי מרחוק. סיפרתי לכמה אנשים, כדי להסביר למה שומרים עלי ולמה אני לוקחת תרופות, אבל תמיד בתור בדיחה: "היה לי יום ממש רע, אז קצת הגזמתי במה שכתבתי, ודחפתי "התאבדות" כדי שיתייחסו לשאלה שלי, אבל לא התכוונתי לשיט מזה"... אז הסוד הוא שכל מה שכתבתי נכון, פשוט אף אחד לא יודע מזה. אפילו ההורים שלי חושבים שהגזמתי ולא באמת התכוונתי.

כשהכלבה שלי הייתה צעירה לא היה לי כוח לצאת איתה לטיולים, אז הייתי משחררת אותה לבד והיא הייתה גונבת דברים לאנשים. היא הייתה חוזרת עם נעליים ממש יקרות, או כיכרות שלמות של לחם, או כל מיני פסלי גינה. אף אחד לא באמת ראה אותה מקרוב, אז לא ידעו שזה אנחנו, אבל עירבו את הלוכד והמשטרה ובמשך די הרבה זמן ארבו לכלבה שלי בניסיון ללכוד אותה. מיותר לציין שהיא לא יצאה לבד מאז. בכל אופן, אני זאת ששחררתי אותה כל פעם, ואפילו ההורים שלי לא ידעו שהכלבה שלנו עשתה את כל הבלאגן בשכונה.

ו... לא יצאתי מהארון עדיין, אז יש את זה.

the distant blue -
אני דיי מזדהה איתך בדבר הראשון..:(

יש לי סוג של בעיית שינה שנקראת קטטרניה (גניחות מתוך שינה) זה מעצבן את הבנות בחדר איתי והן צוחקות עלי בגלל זה.. דרך אגב בחיים לא חשבתי שזאת בעיה רפואית עד שחיפשתי על זה בגוגל.. זה דבר די נדיר לצערי אז אין הרבה תגובות על זה.. (אם באלכם חפשו גם, זה די מעניין)

יש לי קולות מהבטן כל פעם גם אם אני אוכלת או שאחרי שאכלתי..

יש לי חלום להפוך לדוגמנית אבל לדעתי אני לא וואו אז..

שואל השאלה:
מאוננצ

היה לי קראש על המדריך והמורה שלי!

הסוד הכי גדול שלי הוא ש..
אף אחד לא מכיר את מי שאני באמת..

אני תמיד מגביל את ההתנהגות, הדיבור, התנועה וכל דבר אחר בי..
בגלל שאני לקוי שמיעה, וזה מקשה עלי לשמוע או לדבר ועוד..

וואי איפה להתחיל

אני בדיכאון
אני חותכת
אני אנורקסית
אני בולימית
אני לא סומכת על אף אחד בעולם
יש לי מחשבות אובדניות
נראה לי שאני בי סקסואלית
יש מישהו שאני מאוהבת בו כבר שנה וחצי
יש לי חרדות קשות
אני שונאת את אבא שלי
אני שונאת את חברות שלי אני איתם רק כדי לא להישאר לבד

בטח יש עוד דברים ששכחתי אבל זה הרציניים

מרגישה לבד ולא מראה את זה
ומקנאה בעיקר.

כל מיני פנטזיות מיניות שאני לא גאה בהם במיוחד.

שעברתי בריונות..

אני לא אוהבת את אחותי..
זה נשמע ממש רע, אני יודעת
אני יודעת שהיא אוהבת אותי
אבל אני לא מרגישה כלפיה כלום.
ויש קטע כזה שהיא באה לגעת בי, או ללטף אותי סתם ככה.. משהו בי דוחה את המגע הזה, זה מגעיל אותי שהיא נוגעת בי, גם אם היא סתם שמה לי יד על הכתף כדי לקרוא לי.
משהו מוזר כזה.

היו לילות שבהם חזרת הביתה, לא היה לך למי להתקשר, לא הייתה לך וודקה לשתות, אין בטלוויזיה כלום מלבד תשדירי שירות דביליים.
ואת תקועה עם עצמך.
ואז את מבינה את משמעות המילה, אימה.
כי כל מה שרציתי היה שמישהו יחבק אותי.
לא משנה מי, אפילו אדם זר.
אני שונאת... שונאת להיות לבד.
אבל כשאני לבד, אני מביטה במראה, ואני אומרת לעצמי משהו ששמעתי מישהו אומר פעם: " אני מאמינה בוורוד, אני מאמינה שצחוק שורף יותר קלוריות מכל דבר אחר.
אני מאמינה בנשיקות, המון נשיקות.
אני מאמינה בלהיות חזקה, אפילו כשנראה לך שהכל מסביבך משתבש.
אני מאמינה שבנות מאושרות, הן הבנות הכי יפות.
ואני מאמינה שמחר יהיה יום חדש.
אני מאמינה בניסים, אני מאמינה בניסים."

פעם דיברתי פה בסטיפס עם מישהו בן 28 שהייתי בת 14 הוא עבד עלי בהתכתבות שהוא בן 16.
ואז כשגיליתי שהוא בן 28 המשכתי לזרום איתו בצאט כי כבר התחברתי אליו והכל.. ושלחתי לו תמונות ארוטיות והוא לי
ותכננו להפגש ובסוף חסמתי אותו מהלחץ כי ההורים שלי גילו על זה בסוף.

וחתכתי ורידים בגלל שההורים שלי הפרידו אותי ממישו שאהבתי.
אז עשיתי עלזה קעקוע שלא יראו...

-

אני שוקלת 90+ קילו ולא מצליחה לרדת
אבל מצד שני יש לי ציצי גדול אז אני לא יודעת אם זה המשקל של הציצי או שלי

magniva
אני מזדהה איתך מאוד.

שיש לי רגשות ומאחורי הדמות הקשוחה והלא פגיעה יש ילדה קטנה שמפחדת להפגע שוב.

אך פעם לא היה לי חבר מפחד גדול שיש לי שיעזבו אותי אני לא נפתחת לאנשים בגלל זה.. בעיות אמון
יש לי הפרעות אכילה ואני שונאת את עצמי
איבדתי בת דודה לפני כמה חודשים וכולם חושבים שהתגברתי על זה אבל אני לא מפסיקה לבכות כל פעם שאני רק חושבת על זה (גם עכשיו שרק העלתי את זה נהייתה לי מועקה בחזה קוצר נשימה ודמעות)
אני נראית ילדה שמחה ותמיד כולם אומרים לי שאין לי בעיות בחיים ואני תמיד שמחה אבל אני דיכאונית
אני חותכת ואני אוהבת את זה
יש לי מסיכה ככ גדולה ועבה שאף אחד לא קולט אפילו
מאז שבת דודה שלי נפטרה כמעט נשארתי מבית הספר ואף אחד לא יודע
אני כבר לא לומדת אני כבר לא עושה כלום
התחלתי לשתות ויש לי בעיות שתייה חמורות
כמעט התמכרתי לסיגריות אבל הייתי חזקה בשביל לעצור את זה ברגע הנכון
קשה לי וכל מה שאני רוצה זה למות
יש לי צלקות בידיים מפעמים שחתכתי ואף אחד לא יודע
אני בוכה כמעט כל לילה לפני שאני נרדמת
אני בוכה כל הזמן בעצם ואף אחד לא שם לב רק מדי פעם
יש לי הרבה בעיות עם ההורים
והם היו מכים אוצי בקטנה כשהייתי קטנה וזה עשה לי טראומות
ויש לי שינוי קיצוני במצבי רוח דקה אני צוחקת דקה אני בוכה


סליחה על החפירה אבל זה ממש עזר לי להוציא קצת כי אף אחד לא יודע עלי כמעט כלום אני מסתירה הכל כדי לא להיות לבד
אני ככ מתוסבכת ושריטה ואנשים לא יודעים חושבים שהכל בסדר בי

יש לי בן זוג טרנס (חנןכלס)

שאני מתה לספר את הרגשות שלי ואני פשוט מפחדת.
איבדתי מישהו שממש היה לי יקר ואני פשוט לא מסוגלת לדבר על זה עם אנשים

אה וגם לפני שנה וחצי סבא שלי מת וחושבים שהתגברי על זה אבל אני יכולה לבכות רק מהמחשבה על זה, ובדיוק כמו בתגובה מעליי כולם בטוחים שהחיים שלי מושלמים אבל החיים שלי בזבל אני ככה קרובה לסיים אותם בעצמי פשוט נמאס לי

לא אגדיר את זה כבריונות, אבל בחטיבה מאוד סבלתי, היה לי מאוד קשה
אני בן אדם מאוד ביישן וסגור ואנשים חשבו שאם הם ירדו על זה, אז זה בסדר כי היא לא תגיב.
אבל ככה 3 שנים מיום ליום נהיה אצלי סדק ועוד סדק עד שבכיתה ט נשברתי, וחתכתי.
ההורים לא ידעו מה עובר עלי, למה לא הייתי מגיעה לבית ספר
הייתי אומרת להם שאני לא מרגישה טוב.
הייתי מאוד בודדה ולא היה אף אחד איתי, ועד היום יש לי צלקות מאותה תקופה.
כמו שאמרתי גם זה שחתכתי אף אחד לא ידע, זה קרה ברגע משבר וכאב.
אגב עברו מאז 4 שנים ואני עדיין זוכרת את התקופה, את כל העלבות והכול.
מאוד השתנתי אם זה מבחינת ביטחון אישי, אני מגיבה, ואני עומדת על שלי.
ניתקתי קשר עם כל האנשים שקשורים לתקופה ההיא.
אפילו עם חברות טובות שהיו לי מכיתה א' כי הרגשתי משום מה שהן לא היו שם בשבילי שהייתי צריכה אותן..

אני בחיים לא אספר לאף אחד את זה, אני מרגישה מובכת ממש.
ואני בכללי מובכת שעשיתי דבר כזה (שחתכתי)
לחתוך זה לא הפיתרון גם ברגע משבר, זה לא שום מפלט אולי כן הייתי צריכה לדבר אבל הרגשתי שאני סתם מכבידה.
עצם זה שניתקתי קשר עם כולם אחרי התיכון זה כי רציתי שינוי ולשנות את עצמי כאלו "נולדתי" מחדש.


אמלה איזה חפירה דפקתי.

בכיתה ח ועדיין עושה (לפעמים) פיפי כשאני ישנה

נוצלתי מינית שנה ברציפות בגיל 8. זה נגמר בסוף.

אין לי באמת חברים כל כך..
אני מכורה לסקס ולא נמאס לי בחיים.
אף אחד לא מכיר אותי באמת.
אני אוהבת את מי שאני ולא יודעת למה אני מרגישה צורך לשקר לפעמים על כל מיני דברים.
גם לי קשה אפילו שאני לא מראה את זה, אני בדיכאון והחיים גורמים לי לבכות מרוב עצב.
עברתי הטרדה מינית על גבול אונס ולא סיפרתי לאף אחד חוץ מלמישהו אחד.

גנבתי לחברה שלי משקפי שמש בכיתה א' ואז פחדתי שהמשטרה תיקח אותי אז הסתרתי את הראיות

הסוד הכי גדול שלי זה שאני לא בדיוק שמחה כמו שאני תמיד נראת

אני סדיסטית עם פנטזיות דוחות ואני כבר לא מסוגלת לשלוט בעצמי יותר ואני מרגישה צורך ענק לפגוע במישהו

אני אוהבת אותו

סאדיסטית עם פאנטזיות דוחות?!
מה את? מי את?
א. ק?

אני חושבת שזאת א. ק

כן
אני בן אדם
לא אני לא א. ק
יש עוד הרבה אנשים סאדיסטים

אני מאוננת מלאא אבל פשוט מלאא
לפחות 4 פעמים ביום
ואני לא סגורה אם אני בי

חרדות
דיכאון
ocd

אני לא יודעת למה אבל אני משקרת המון ובלי סיבה אמיתית, כאילו פשוט יוצא לי באופן טבעי, אם אני מספרת סיפור שקרה לי אין שום סיכוי שאני אסיים את כל הסיפור בלי לשנות קצת כדי שאני אצא טוב יותר. ואני אפילו לא חושבת על זה זה פשוט יוצא לי ואחרי זה אני פתאום קולטת שזה בכלל שקר.

הייתי בזוגיות עם המנהל שלי בעבודה (כבר לא ביחד)
זאת הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי ולא היה לי עם מי לדבר על זה

שאני לא יודעת מי אני ^~^ (גיל ההתבגרות)

אני באטמן

יש לי אלפי דברים שלא יודעים עלי אז אני פשוט אכתוב כמה כי אין לי סוד הכי גדול.
אני כותבת ספר וכותבת בכללי
אבא שלי מכריח אותי להיות דתייה וזה מפריע לי ממש
אני מרגישה שאני מבזבזת את הילדות שלי ואת כל הכיף והחוויות של תקופת בית הספר בגלל שאני בביתספר דתי..
אני בוכה הרבה לול
אני נפגעת מכל דבר לול (למרות זאת אני סולחת על הכל בערך0.0)
אני בן אדם ממש עצבני אבל אני לא מראה את זה, זתומרת שגם אם אני אתפוצץ מבפנים אני אראה הכי רגועה בעולם בערך
יש לי מיליוני סודות (לול כמו שאתם רואיםxd) ואף אחד לא באמת מכיר אותי כי אני לא נפתחת בקלות בכלל
ההורים שלי רבים כל יום כמה פעמים או בקיצור יותר מדי
ויש עוד כמה מיליונים*-*

אם אני אספר זה כבר לא יהיה סוד...

זה אני שהטסתי את המטוס בכיתה ח והמורה שאלה מי זה היה ואף אחד לא ענה

כאילו יש לי חור כזה בלב שאני כול הזמן דוחפת אותך אלי כדי למלא אותו, כדי לא להיות שניה אחת לבד, כי כשאני לבד אני מתפרקת ואין לי אף אחד שיחזיק אותי שלמה. ואני צריכה אותך יותר מידי, יותר מאי פעם. אני מתפרקת ומתפרקת ואני לא יודעת לאן זה יתקדם.

שיש לי גידול סרטני.. אני די לא מדבר עם אנשים על זה שלא יתנו לי יחס אחר מיוחד או מועדף... זה די התגלה לאחרונה..

יש לי שריטה כזאת
שאני כאילו צריכה כמו אמא שנייה כזה
איך להסביר אתזה...
בכל תקופה מסוימת בחיים שלי סוג של "התאהבתי" בכל מיני מפורסמות ישראליות שראיתי בטלויזיה ודיימינתי וחלמתי כאילו הן חברות טובות שלי או אחיות גדולות ובכל פעם חלמתי לפגוש אותה למה אני מדברת בלשון עבר?
זה עדיין. עם השנים הייתי בטוחה שזה יעבור לי כשאני אגדל אבל לא אני כבר בת 16 וזה עדיין שם עדיין יש איזה מישהי מהטלויזיה שאני חושבת עליה כאילו היא איזה חברה שלי
אני מקווה שיום אחד אני אמצא מישהי כזאת זאת הפעם הראשונה שאני חושפת אתזה אתם בטח חושבים שאני משוגעת ואם בכלל הצלחתם להגיע עד לכאן..

גנבתי את פרטי האשראי של ההורים שלי וקניתי איתן דברים.
ההייתי בקהילת האקרים שפרצה לכרטיסי אשראי של אנשים בארה"ב.
נגעתי למישהי באיבר המין שלה כשהיא ישנה אצלי בבית (בת של איזה מישהו שאחותי מכירה והיא שמרה עליה) הייתי גדול ממנה בשנה\שנתיים אבל היינו קטנים יחסית.
אני אומר לחברה שלי שאני אוהב אותה כשאני לא.
אני משקר על ימין ועל שמאל למלא אנשים.
אני גנב (לא גדול)
אני קרמינל.
אני התנהגתי לא יפה לילדים.
פגעתי באנשים.
ובטח היו עוד כמה דברים שאני לא זוכר..

יש לי מלא
הכי הכי גדול שאני חושבת עליו זה שהיה לי יזיז מגיל 12 עד 15.. ולפני שתגידו משהו שתקו! אתם לא יודעים איך זה קרה ומה קרה)
השני זה שדיברתי עם פדופיל- כמובן ולא ידעתי

אני לא סומכת על כף אחד בגלל זה יש לי מלא סודות פשוט שתי אלה הם הכי..

פאטיש לשיהוקים והאתר הזה...

עברתי כיתה, בית ספר ועיר בגלל הפרעת קשב לא מטופלת שהפכה לבעיית חיסורים רצינית שהפכה לקריסה.
אחרי שעברתי פעם בחודש היה לי יום חופש.
ואז עליתי לתיכון, ושוב המצב שלי החמיר עד לרמה שהייתי צריכה לחתום על חוזה כדי שיסכימו לי להישאר במגמה.
כרגע אני בסדר, בגלל השנה החדשה, אבל אני מתחילה לקרוס... למרות שאני מודעת שעשיתי שינוי מדהים ביחס לשנה שעברה.
בגלל החיסורים שלי רצו להשאיר אותי כיתה ו, ז, ח, ט, י - כל שנה מחדש שמעתי את האיום של ישאירו אותי כיתה אם אני אחסר מידי.

קיבלתי מחזור רק באמצע כיתה י' (שנה שעברה), חח כל שנה שעברה שיקרתי, וגם השנה.

חח זה כזה הכיתה רואה דרמה על רפואה (לא זוכרת את השם, דוקטור משהו) ואז יש מקרה של מישהי בכיתה י שלא קיבלה מחזור, פתאום ילדה מהכיתה שלי צורחת בשוק "יואו איזה הזוי זה שהיא בגיל שלנו ועוד לא קיבלה" חחח ואני פשוט יושבת ומתכווצת בכיסא שלי, מתה מצחוק מבפנים.

בכנות כל כך הרבה אנשים עם בעיות קשות בחיים שלהם שהלוואי, הלוואי הם יהיו מאושרים יום אחד, אני יודעת שזה יקרה והם יצליחו לעשות טוב לעצמם אבל זה עניין של זמן עד שזה יקרה. הייתי רוצה ש לכולם יהיה טוב יותר בחיים, כן גם למי שעובר פה חיים קשים יותר. גם אולי גייז וכל מי שיש לו נטייה מינית. האמת שאני לא יודעת מה הטוב שמתאים לכל אחד, עזרה לאנשים זה לא פשוט ממש, קשה לי שרע לאנשים וגם יכולות העזרה שלי גם מוגבלות, זה לא תלוי בי וגם לא בהם או שכן, אני פשוט מקווה לטוב למרות שאני בעצמי לא יודעת מתי יקרה הטוב הזה שיבוא, לטוב יש הגדרות שונות על זה, גם שנמאס לי להגדיר דברים.:\

יש לי עוד סודות אבל זה אישי מדי, אני באמת רוצה שכולם יהיו מאושרים.

יש לי יותר מדי, תביאו כומר

אני דיי פתוחה (עם זה שאני בי והכל) אבל מה שכן מאז שהייתי יחסית צעירה היו לי פנטזיות מוזרות על מפורסמים (לא לשפוט חח) ועדיין יש לי וזה טיפה מוזר 0.0

מאחורי כל האדישות שלי אני אחת שאכפת לה מהמון דברים ואני נפגעת בקלות
אני מרגישה לבד גם כשאני מוקפת בהמון אנשים
כמעט התאבדתי לפני כמה שנים
שאני רוצה לעוף כמה שיותר מהר מהבית הזה

וכנראה יש עוד דברים שלא עולים לי לראש כרגע