חברים שלי ארגנו ישיבה היום

אני חושב שזכותך לעשות מה שבא לך, ללכת או לא ללכת זאת החלטה שלך, מצד שני, גם לי יש חבר ש-99% מהפעמים לא בא לישיבות שאנחנו מארגנים ולפעמים זה באמת מעצבן

תקשיבי תלוי על מה דיברתם. אם זאת ישיבה חשובה ומכובדת, את יודעת על ענייני מדינה, חבל שפיספסת.

אין לך מצב רוח, זכותך, תתעלמי ממנה. ונחמד שלא נכנעת ללחץ שהיא הפעילה עליך, והתנהגת בהתאם למה שהרגשת באותו רגע.

מה את לא צריכה לבכות
ולא צריכה להיעלב..
אם תחשבי על זה באופן חיובי ולא תתעצבני עליה שהיא ככה וככה וככה
את תביני שהיא רצתה אותך איתה כי את חשובה לה/ רצתה שאת תהני/ רצתה שתא יודעת מה. אבל רצתה בשבילך

זכותך לא לצאת.. לא אומרת שאת חייבת אבל אני מדברת בקשר לחברה שלך. היא בסהכ רוצה שתבואי איתה ובגלל זה נבעו העצבים שלה

שואל השאלה:
לא בכיתי בגללם
בכיתי בגלל דברים נפשיים שאני עוברת.. ניסיתי להסביר את היום שעבר עלי כדי שתשפטו את הסיטואציה טוב יותר

את לא מכרת את עצמך לאף אחד כדי שיגידו לך מה לעשות ואיך לחיות

שוב אלו אותן סיטואציות באתר הזה שאומרים חברים שלי אמרו לי. איזה חברים אומרים דברים כאלה?!
אם היא לא מספיק חכמה לבוא לחברה שלה פנים מול פנים לדבר איתה פעם אחת ולראות אולי היא יכולה לעזור אז את בדיוק תיראי בשעת מבחן כמו זה איך היא תגיב.
לפחות לבוא לנסות לא לומר לך שאת עושה הצגות

שואל השאלה:
^ אתה חושב שכדאי לי לשלוח לה הודענ על זה? שהיא הגזימה וכזה?

אני חושב, שצריך להביא הסבר למי שמגיע לו
וגם אז זה להביא הסבר לא מתוקף חובה. רק כי את רוצה

את בהחלט יכולה לכתוב לחברים האחרים שלא התייחסו אלייך ככה שהיית בדאון ואת ממש מצטערת שלא נכחת זה לא אישי אליהם.
רק תזכרי שמי שלא בא למפגשים חברתיים בסוף באמת יחשבו עליו, שהוא חושב שהוא יותר נעלה מהם ומצא לעצמו חברים טובים יותר כנראה. זה בהחלט משהו שהם יכולים לחשוב
לכן חשוב תמיד לשמור על קשר כי לומר בכנות פעם בכמה חודשים זה משהו שבהחלט אפשר להשקיע את המאמצים לבוא אליו. זה לא פעם בשבוע או פעם בחודש.
אבל תמיד, זכותך המלאה גם פעם בשנה אפילו לבוא. הכל תלוי בך

רק לכל דבר יש השלכות אז שוב, תכתבי לאנשים היותר חברותיים את מה שרשמתי ואם גם הם כמוה מגיבים לא כמו שצריך אז באמת את יכולה לראות איזה סוג אנשים את חברה שלהם. תנסי