תשובה אחת
האמפ. מכיר את זה.
אני לא יודע מה להגיד, כי מעולם לא יצאתי ממצב כזה.
אני לא חושב שיהיה טעם להגיד את כל "משפטי המוטיבציה" שחוזרים על עצמם פעם אחר פעם.
אני יכול רק להגיד שאם את צריכה לדבר אין לי בעיה.
עדיף לדבר, זה כן מעביר מעט את הזמן. אני לא סובל כל אדם שיש לי אתו קשר "מציאותי", ואני רוב הזמן פשוט שם אוזניות וזהו. אני די חי בעולם משלי.
האמת שאצלי גם לישון זה לא ממש פתרון, אלא סבל מחוץ לעולם ה-"אמיתי". כעקרון, אני ישן רק כי אין לי באמת עיסוק בלילה, וזה מעט פחות גרוע.
נאמ. מקווה שלא החמרתי את המצב.
אני חייב להגיד שאני ממש לא אוהב שאומרים לי "יש יותר גרוע", או "גם אני עברתי את זה, יואו, צא מזה כבר. לא קרה כלום. מה כבר רע לך בחיים?"
ואני מניח שזה שאמרתי שגם אני עובר את זה, בערך, לא אומר כלום.
בכל מקרה, אשמח שתספרי לי על זה.