רק פריקה ברגע של משבר. אתם לא צריכים לענות

כן, אני יודעת שזה רק היה קשר טלפוני, אני יודעת..
אבל אני באמת התאהבתי בך, אהבתי לדבר איתך שעות על גבי שעות.
הייתי ואני עדיין מכורה אלייך, מכורה למחמאות שהיית מרעיף עליי, מכורה לשעות של שיחות בטלפון שדיברנו על כל דבר אפשרי, מכורה לקול הגברי שלך, ללשחק איתך כמו ילדים קטנים בפאן רן.
עברנו בערך...שלושה חודשים ובשבוע האחרון השתנת, אני כבר לא חשובה לך כמו שהייתי חשובה לך פעם, אתה כבר לא אוהב אותי.
הפסקת לשלוח לי הודעות, ניתקת קשר.
שלחתי לך כמה הודעות עד שהבנתי שאתה כבר לא רוצה אותי.
ברגע של משבר שלחתי לך ''ע****ו, אני מתגעגעת אליך'' אחרי יום שלא דיברנו, שיא בשבילנו, ואתה הגבת ''חחחחח'', באמת שאין יותר פוגע מזה, כמעט בכיתי בגללך שוב.
ניסיתי ''להיגמל'' ממך, חסמתי אותך בכל מקום אפשרי, אבל איך שהו עדיין, שמשעמם לי, אני מורידה חסימה ומסתכלת מתי נראת לאחרונה, אין יותר כואב מלגלות שאתה מחובר, בטח מדבר עם מישהי אחרת כמו שאני מכירה אותך.
עברו בערך יומיים, שהצלחתי טיפה לשכוח אותך.
אבל עכשיו אני בבייביסטר...משועממת.
התסכלתי על הקיר תודות שלך בסטיפס ורציתי לבכות, החלפת אותי כלכך פאקניג מהר, הבנות היפות שכתבו לך דברים שהייתי אני רוצה לכתוב לך, וכמעט בכיתי שראיתי מה כתבת להן...
אני מצטערת שהכרתי אותך.
מצטערת על הכל.
גם על החודשים שהחיוך לא ירד לי מהפנים
אני מצטערת בעיקר על זה שהרשתי לעצמי להתאהב, שהורדתי בשבילך את כל המגננות שלי.
סליחה, אבל אני עדיין אוהבת אותך.