5 תשובות
יפה שלי, הגבתי לך בשאלות הקודמות ואני שוב אחזור על זה:
אני מזדה איתך, באמת. עד כמה שזה נשמע דבילי, קלישאתי וכו
קשה לי בחברת אנשים, אני מרגישה רע שאני הולכת ברחוב, אני פדנואידית בצורות שאת לא מסוגלת לתאר לעצמך, הרחקתי את רוב המשפחה שלי ממני ורק בחדר שלי (שגם אותו לוקחים ממני כי אנחנו עוברים דירה לסבתא שלי בגלל המצב הכלכלי) אז גם זה לא יהיה לי.
מה אני יכולה להציע לך?
זה לא תהליך פשוט, אוקיי? אבל את צריכה להתחבר לדברים, שתהיי מרוכזת בהם במהלך היום, וכן את צריכה את הידיים המחבקות האלה והאוזניים הקשובותץ ואפילו שזה קשה ואת לא מסתדרת תנסי אולי מסגרת אחרת בצורה אחרת לא בהכרח בית ספר.
תנסי אפילו להכיר חברים מהאינטרנט (אני יותר מאשמח) בשביל לדבר איתם אפילו.
אם את רוצה לעזור לעצמך, כי את נשמעת אבודה בתוך עצמך, את יכולה לפנות לפסיכולוגית, לעשות את הצעד הזה, לי אישית זה לא עזר אבל אולי לך כן יעזור.
תעשי את הצעד הזה ותדברי עם ההורים שלך על זה, ץפ) ני לפסיכולוגית ומשם זה כבר יזרום לבד ורק תצטרכי לשתף פעולה גם אם זה יהיהטיפה קשה אבל את תמיד יכולה לעצור את זה.
מחלת נפש זאת לא קללה. זה לא פשוט להתמודד עם בן אדם חולה נפש או בכלל להיות בעל מחלה נפשית, נכון. ובדיוק מהסיבה הזאת יש טיפולים לזה ואבחונים.
את לא לבד, אוקיי? אל תפחדי לפנות לאנשים ולשתף גם שאת לא רגילה לזה וזה קשה ומפחיד בשבילך, ביר להניח שאולי (לפי איך שזה נשמע לי אבל אל תסמכי עלי) יש לך חרדות חברתיות.
את לא לבד! אם את רוצה לדבר אני ממש אשמח, באמת! שולחת לך חיבוק ענקי מכאן
עריכה: קראתי כמה תגובות שלך אז אני רוצה להוסיף, כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה וזה מצויין שאת יוצאת מהבית אפילו שקשה לך! זה מעיד על כמה שאת חזקה וזה מדהים בעיניי..
עם הזמן למדתי לבנות בועה משל עצמי, עולם משל עצמי ולאט לאט אני נכנסת לתוכו יותר ויותר וקל להתמודד עם זה יותר ככה.
אני מתרחקת ממצבים חברתיים אומנם אבל עדיין..
שומעת הרבה מוסיקה זה עוזר, את לא יודעת כמה ואני יכולה להסביר לך שעות למה.
אני מדברת כאן עם אנשים פשוט.. מדהימים!
כותבת לפעמים, מעסיקה את עצמי.
ונוגדי דיכאון, אבל זאת לא דוגמא, אני יכולתי לבחור אם להמשיך להחלם בזה או פשוט להעזר בנוגדי דיכואן.
תקשיבי, אל תבהלי מהכדורים, אוקיי? גם אם והיו נותנים לך כדגורים (תרגעי, כרגע את אפילו לא מאובחנת) היית יכולה לקחת את זה כ.. כקביים. אוקיי? תחשבי על זה ככה.
את לוקחת כדורים בשביל שיעזרו לך, יציבו אותך נפשית וישאירו אותך מספיק חזקה, הם לא נועדו לגרום לחיים להסתדר כמו קסם. הם נועדו להשאחיר אותך יציבה מספיק בשביל שתוכלי להתמודד עם זה בין אם את בדיכאון, חרדות חברתיות או חולת נפש אוקיי? כמובן שזה ברוב המקרים תרופות שונות.
המטרה בסופו של דבר היא להפטר מ"הקביים" (כדורים) ברגע שאת מרגישה מספיק בנוח.
וזה לא מחייב.
חוץ מזה, האישפוז פסכאטרי חייב להיות באישור הורים וממך. אלא אם כן המצב נורא קשה ואת מתחילה להתחרפן להם באבחון או משהו ואת נשמעת לי בן אדם יציב ולא כזה שאת יודעת..
מחלת נפש זה צירוץ מילים נורא מגעיל לדעתי, גם דיכאון נחשב למחלה נפשית אז אני גם מוגדרת כחולת נפש אבלך זה לא כמו שזה נשמע.
מחלה נפשית זה שאת מרגישה רע, ולא מדובר בעצב רגיל, דובר בכאב נפשי מצלק.
שהבטן כואבת או משהו כזה את יכולה ללכת לרופא והוא ירשום לך תרופה. מחלה נפשית היא יותר מורכבת היא יכולה להתבטא בדיכאון או חרדות לדוגמא אז אל תבהלי ושוב את מוזמנת לדבר איתי.
אני מזדה איתך, באמת. עד כמה שזה נשמע דבילי, קלישאתי וכו
קשה לי בחברת אנשים, אני מרגישה רע שאני הולכת ברחוב, אני פדנואידית בצורות שאת לא מסוגלת לתאר לעצמך, הרחקתי את רוב המשפחה שלי ממני ורק בחדר שלי (שגם אותו לוקחים ממני כי אנחנו עוברים דירה לסבתא שלי בגלל המצב הכלכלי) אז גם זה לא יהיה לי.
מה אני יכולה להציע לך?
זה לא תהליך פשוט, אוקיי? אבל את צריכה להתחבר לדברים, שתהיי מרוכזת בהם במהלך היום, וכן את צריכה את הידיים המחבקות האלה והאוזניים הקשובותץ ואפילו שזה קשה ואת לא מסתדרת תנסי אולי מסגרת אחרת בצורה אחרת לא בהכרח בית ספר.
תנסי אפילו להכיר חברים מהאינטרנט (אני יותר מאשמח) בשביל לדבר איתם אפילו.
אם את רוצה לעזור לעצמך, כי את נשמעת אבודה בתוך עצמך, את יכולה לפנות לפסיכולוגית, לעשות את הצעד הזה, לי אישית זה לא עזר אבל אולי לך כן יעזור.
תעשי את הצעד הזה ותדברי עם ההורים שלך על זה, ץפ) ני לפסיכולוגית ומשם זה כבר יזרום לבד ורק תצטרכי לשתף פעולה גם אם זה יהיהטיפה קשה אבל את תמיד יכולה לעצור את זה.
מחלת נפש זאת לא קללה. זה לא פשוט להתמודד עם בן אדם חולה נפש או בכלל להיות בעל מחלה נפשית, נכון. ובדיוק מהסיבה הזאת יש טיפולים לזה ואבחונים.
את לא לבד, אוקיי? אל תפחדי לפנות לאנשים ולשתף גם שאת לא רגילה לזה וזה קשה ומפחיד בשבילך, ביר להניח שאולי (לפי איך שזה נשמע לי אבל אל תסמכי עלי) יש לך חרדות חברתיות.
את לא לבד! אם את רוצה לדבר אני ממש אשמח, באמת! שולחת לך חיבוק ענקי מכאן
עריכה: קראתי כמה תגובות שלך אז אני רוצה להוסיף, כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה וזה מצויין שאת יוצאת מהבית אפילו שקשה לך! זה מעיד על כמה שאת חזקה וזה מדהים בעיניי..
עם הזמן למדתי לבנות בועה משל עצמי, עולם משל עצמי ולאט לאט אני נכנסת לתוכו יותר ויותר וקל להתמודד עם זה יותר ככה.
אני מתרחקת ממצבים חברתיים אומנם אבל עדיין..
שומעת הרבה מוסיקה זה עוזר, את לא יודעת כמה ואני יכולה להסביר לך שעות למה.
אני מדברת כאן עם אנשים פשוט.. מדהימים!
כותבת לפעמים, מעסיקה את עצמי.
ונוגדי דיכאון, אבל זאת לא דוגמא, אני יכולתי לבחור אם להמשיך להחלם בזה או פשוט להעזר בנוגדי דיכואן.
תקשיבי, אל תבהלי מהכדורים, אוקיי? גם אם והיו נותנים לך כדגורים (תרגעי, כרגע את אפילו לא מאובחנת) היית יכולה לקחת את זה כ.. כקביים. אוקיי? תחשבי על זה ככה.
את לוקחת כדורים בשביל שיעזרו לך, יציבו אותך נפשית וישאירו אותך מספיק חזקה, הם לא נועדו לגרום לחיים להסתדר כמו קסם. הם נועדו להשאחיר אותך יציבה מספיק בשביל שתוכלי להתמודד עם זה בין אם את בדיכאון, חרדות חברתיות או חולת נפש אוקיי? כמובן שזה ברוב המקרים תרופות שונות.
המטרה בסופו של דבר היא להפטר מ"הקביים" (כדורים) ברגע שאת מרגישה מספיק בנוח.
וזה לא מחייב.
חוץ מזה, האישפוז פסכאטרי חייב להיות באישור הורים וממך. אלא אם כן המצב נורא קשה ואת מתחילה להתחרפן להם באבחון או משהו ואת נשמעת לי בן אדם יציב ולא כזה שאת יודעת..
מחלת נפש זה צירוץ מילים נורא מגעיל לדעתי, גם דיכאון נחשב למחלה נפשית אז אני גם מוגדרת כחולת נפש אבלך זה לא כמו שזה נשמע.
מחלה נפשית זה שאת מרגישה רע, ולא מדובר בעצב רגיל, דובר בכאב נפשי מצלק.
שהבטן כואבת או משהו כזה את יכולה ללכת לרופא והוא ירשום לך תרופה. מחלה נפשית היא יותר מורכבת היא יכולה להתבטא בדיכאון או חרדות לדוגמא אז אל תבהלי ושוב את מוזמנת לדבר איתי.
אני לא יודעת מה להגיד לך תקשיבי כולנו בני אדם לדעתי את פשוט מפחדת מאנשים או שלא הבנתי נכון בקיצור את צריכה ללכת לבנות להגיד שלום מה נשמע פשוט להיות את אני מבטיחה לך שאם תלכי לחבורה הנכונה לא ישאירו אותך בצד למשל אני אתן לך דוגמה על עצמי לי יש חברה שהיא הייתה חדשה בכיתה והיא ממש שקטה הדרך שהיא הולכת מוזרה היא לא מדברת לא צוחקת רק שמספרים לה בדיחה ממש מצחיקה ולא עושה כלום עד שנותנים לה רשות אבל בכל אזת אני וחברות שלי מוצאות את היופי בה ואת האור שלה ולא אכפת לנו מכל השוני שלה כי בסך הכל היא ילדה מדהימה. לכל אחד יש שריטה את לא חולת נפש אם תגידי לעצמך שאת כן את תהיי אחת כזו פשוט תנסי להכיר אנשים זה יפתור לך את כל הבעיות!
שואל השאלה:
לתגובה הראשונה הגבתי לך בפוסט השני ותודה לך את מדהימה
ולתגובה השנייה אף אחש אבל לא עונה לי על זה אנשים רואים אותי כחולת נפש? ההורים? המשפחה? אני לא מתכוונת לדברים סתם כמו דיכאון וחרדות אלא משהו רציני של הוסטל וכדורים. ככה מתחילים את זה?
לתגובה הראשונה הגבתי לך בפוסט השני ותודה לך את מדהימה
ולתגובה השנייה אף אחש אבל לא עונה לי על זה אנשים רואים אותי כחולת נפש? ההורים? המשפחה? אני לא מתכוונת לדברים סתם כמו דיכאון וחרדות אלא משהו רציני של הוסטל וכדורים. ככה מתחילים את זה?
אנונימית
לא לא הבנת אל תשאלי את זה את מכניסה לעצמך סתם דברים לראש את עושה את עצמך חולת נפש, לא! את לא לכי לבנות שאת רואה שנחמדות לא פרחות וילדות דוחות כאלה תגידי להם היי קוראים לי.. אפשר להסתובב איתכן? פשוט אין לי ממש חברים ואתן נראות לי נחמדות אם מישהו היה שואל אותי דבר כזה בחיים לא היתי אומרת לו לא הייתי נמסה מהחמידות שלו והאומץ שלו לבוא ולשאול דבר כזה תאמיני לי אם תבואי למקום הנכון אין מצב שיגידו לך לא! ובקשר להליכה תעצרי תנשמי עמוק ולכי בביטחון בגלל שאת אומרת לעצמך את הדברים האלה את הופכת אותם למציאות ואל תקחי בחיים כדורים
שואל השאלה:
אני ממש ינסה את הקטע שאני הולכת תודה תודה רבה לל
אבל החלק הראשון נראה לי הזוי אני לא רוצה לצאת מסכנה שמחפשת חברים אני די מסתירה את זה.
אבל בכללי אני תמיד עייםה חלשה אין לי חברים לא קשובה לאחרים ממורמרת כאילו מפחדת שיקחו את זה כמחלה או כהפרעה ומוזרות
אני ממש ינסה את הקטע שאני הולכת תודה תודה רבה לל
אבל החלק הראשון נראה לי הזוי אני לא רוצה לצאת מסכנה שמחפשת חברים אני די מסתירה את זה.
אבל בכללי אני תמיד עייםה חלשה אין לי חברים לא קשובה לאחרים ממורמרת כאילו מפחדת שיקחו את זה כמחלה או כהפרעה ומוזרות
אנונימית