אני חושדת שיש לי ocd, איך לדעת אם זה באמת או שאני סתם פרנואידית?

קודם כל אל תלחצי כי תקשיבי, לכולנו יש תקופןת בחיים של הפרעות נפשיות כאלה ואחרות.
היה לי אלף ואחת פעמים של מחשבות טורדניות הטרידו אותי,
וזה קורה וטבעי ויכול להיות שזה תקופה וזה יחלוף.
אם ההפרעה הזאת גורמת לך לבעיות בתפקוד בחיי היוםיום כמובן שאת חייבת לספר להורים.
אבל אם זה לא מטריד כל כך ולא רציני ולא נמשך הרבה זמן תחכי שזה יחלוף..

ככ מבינה אותך.
אני גם קראתי על הocd ואני גם בטוחה שיש לי, אבל מצד שני, דיברתי על כך עם כמה אנשים והבנתי שלהמון אנשים יש ocd ברמה מסוימת, וכל עוד זה לא *לחלוטין* מפריע לך בחיי היום-יום, אין סיבה שתעשי עם זה משהו, כי רובנו חוזרים על אותם פעולות.
אם את מעוניינת לעשות עם זה משהו, הדרך היחידה היא ללכת לאבחון ע"י מישהו מוסמך.
אבל לדעתי? הבדיקה ממש לא הכרחית, ואני אומרת לך את זה כמישהי שיש לה את התסמינים.

שואל השאלה:
יש לי את התסמינים האלה כבר מלא זמן ואני לא זוכרת שלא יה לי אותם, רק לאחרונה שמעתי על ocd והנושא הזה.
זה לא מאוד מטריד אותי ביום יום אבל כן בדברים מסויימים למשל בלהכין שיעורי בית..
אני שונאת לכתוב במתמטיקה עם עטים אדומים ויש לי מערכת שלמה קבועה בראש של סוגי קווים שמפרידים בין שאלה לשאלה, חישוב לחישוב, עמוד לעמוד, קווים לכותרות ותת כותרות וכו'.
ואם משהו לא הולך זה מחרפן אותי ואני מרגישה לחץ כזה בגוף וחייבת לקחת הפסקה ולשתות מים.
אני גם לא יכולה שיהיו לידי מסכים דלוקים ודברים פתוחים שלא צריך כמו ספרים לא קשורים וכו'. אם זה סגור או הפוך לא אכפת לי.

יש עוד הרבה..
ויש עוד דברים שלא קשורים ללמידה ולשיעורי בית אבל הם פחות מפריעים לי.

תקשיבי, אני מבינה לגמרי ואני מכירה עוד המון אנשים עם התסמינים האלו,
לא מנסה לפקפק בך כמובן, אלא רק להסר דאגה מליבך -
יש כ"כ המון אנשים עם כאלו דברים, באמת. תדברי על זה עם אנשים שאת מכירה, יש מצב שגם להם יש וזה ירגיע אותך.
אני אישית חוזרת על המון פעולות (לדוגמה מהנפוצות בהן זה לשטוף את הידיים באופן אובססיבי, לגעת בעור שלי באופן אובססיבי ואני לא אפרט כי זה סתם מיותר לדעתי) - וזה אישית כן פוגע לי בחיי היום-יום, וכשקראתי על זה ממש נלחצתי כמוך, אבל הבנתי שזה כ"כ שכיח שאין טעם סתם להילחץ, אם זה היה באמת באמת פוגע בי באופן קריטי, הייתי מבינה במשהו לא בסדר ואני צריכה ללכת בדחיפות לבדוק את זה.
אני מניחה ששתינו בערך באותה הסירה, כך שאין סיבה סתם להילחץ, ואני מכירה גם מישהי שעבר לה מזה, אז יש לנו תקווה (: