יש לי חור ענק בלב שרק הולך ומתרחב

סבא שלי מת לפני שנה וחצי, והוא היה דמות מאוד משמעותית בחיים שלי. הוא בעיקרון גידל אותי. אני יכולה להתחיל לבכות רק מהמחשבה עליו, ואני פשוט מרגישה שחסר בי משהו, שיש בי חור. ואף אחד לא מבין אותי, כולם אומרים כזה טוב כולה סבא הם מתים קורה מתגברים על זה אבל איך אני אמורה להתגבר? איך אני אמורה להשלים עם זה שאחד האנשים הכי לשובים בחיים שלי יום אחד פשוט נעלם בלי התרעה מוקדמת ולא יחזור? בכל דבר שקורה אני נזכרת בו, כל החגים שתמיד הייתי חוגגת איתו, כל הימי הולדת, ועכשיו המשפחה שלי מאמצת ילדה והולכת להיות לי אחות קטנה והוא לא חלק מזה. אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני בוכה. איך אנשים מתגברים על דברים כאלה וממשיכים בחיים? למרות שעברה כבר שנה וחצי אני אפילו לא מתקרבת ללהתגבר על זה.