87 תשובות
שאני בי ושיש לי בן זוג
אנונימי
די נמאס לי לזרום עם כל בן, או להיות מישהי שאני לא בשביל שיאהבו אותי
אני בחיים לא רשמתי מהאנונימית.


1. לא כל כך התקדמתי בלימודים.. וגם לא שמרתי על קשר עם האנשים שדווקא כן הצלחתי להתחבר אליהם, ואני מרגישה מבוזבזת.
ובגלל כל המצבים האלה, אני מפחדת להיות מי שאני באמת, ולתת לעצמי הזדמנות לצאת מה"בור" שאני שקעתי אליו..
2. לפעמים נדמה לי שאני מחפשת לעצמי בעיות אבל אז קורה משהו ואני מבינה שלא
3. קשה לי אבל אני אומרת שטוב לי.
4. אני לא מצליחה להיות מחויבת בקשרים.
5. עברתי הטרדה מינית.
6. פגעתי בעצמי
7. עישנתי מלחץ חברתי.
8. אני לא האדם שחושבים שאני
אנונימית
אני שרפתי את הטוסט!
ועכשיו באמת - אני סובל מדיכאון קליני במשך כל חיי בערך ואף אחד כמעט לא יודע את זה עלי (אין לי כוח לפרט)
אנונימי
סבא שלי היה רופא, מנתח לב שנחשב בין הגדולים בישראל. הוא ישב בכלא על סחיטה, הריגה, ועוד הרבה למשך 4 שנים (שוחרר על התנהגות טובה, זה היה אמור להיות 6 שנים). זו פרשת השחיתות הכי גדולה ברפואה שידעה ארץ ישראל. הוא הרג הרבה אנשים למען תפקידו וסחט אנשים, איים, מה לא. אני בטוח שאתם יכולים למצוא אותו בגוגל.
כן, זה סבא שלי.
אנונימי
בחיים לא הייתי לגמרי משוחררת ליד בן אדם, רק כשאני לבד.
יש לי מחשבה טורדנית (o.c.d), אני לא יספר לכם מה המחשבה אבל מי שיכול לעזור אשמח, אבל שוב, לא יספר לכם מה המחשבה...
יש לי כוח על. (תעשו מינוסים תעשו כמה שבא לכם, בחיים לא הייתי צוחקת על זה)
אנונימית
אני בלונדינית אבל צבעתי לשחור.
ואני רוסיה וכולם כזה מה? איך את נראית מרוקאית?
אנונימית
אני בת 16 ומוצצת אצבע.. לא מצליחה להפסיק.
אנונימית
אני חושבת שאני לסבית, לא בטוחה לגמרי בזהות המינית שלי

עריכה: זו הרגשה טובה לדעת שעוד מישהו מרגיש כמוני :)
אנונימית
הביצה השמאלית שלי גדולה יותר מהימנית
יש לי חרדה חברתית
אני לא בטוחה שאני הטרוסקסואלית. אני לא הרגשתי משיכה לנשים, רק לעיניים שלהם, אני לא יכולה לדמיין את עצמי עם אישה בעתיד אבל אני לא יודעת.. משהו בי לא אוהב את ההגדרה הטרוסקסואלית.
שיקרתי מלא.
אין לי ביטחון כמעט ובכלל.
אני חושבת שהחבר הכי טוב שלי שונא אותי.
אני נואשת לתשומת לב.
אני לא בטוחה שהתגברתי על הדיכאון שהיה לי.
אני חושבת שאני עדיין מרגישה משהו לאקס שלי המטומטם ובאותו זמן דלוקה על הקראש של החבר הכי טוב שלי..
אנונימית
שפעם ההורים שלי נסעו עם אח שלי והיו אמורים לחזור רק יום אחרי וכשהגעתי לבית הוא היה נעול ולא היה לי מפתח ושכנים שלי באותו זמן היו בשיפוצים בחלק מהבית והם גם לא היו בבית אז נכנסתי לבית שלהם מאחורה (זה בתים פרטיים) וישנתי שם, ואל תדאגו-בסוף סיפרתי לשכנים על זה והם אמרו שזה בסדר
אנונימי
שאני יצאתי עם אחות של חבר טוב שביקש שלא אצא איתה יותר נכון לא לגעת בה
אנונימי
אני סתם נראת אדישה ושלא אכפת לי אבל בפנים הרבה דברים שאני לא מראה שאני מרגישה, אני מרגישה.
אנונימית
אני מתגעגעת לאקס שלי שהיה איתי לפני שנתיים והוא עכשיו חבר טוב שלי, אני כבר לא אוהבת אותו אבל אני מתגעגעת לקשר שלנוץ
אנונימית
אני מחטטת באף ואוכלת
אנונימית
אני בדיכאון עמוק ואף אחד לא יודע.
אנונימית
אני לא יודעת איך להראות שאני כועסת על אנשים, לא יודעת איך להסביר בגלל זה אני תמיד מחליקה לאנשים על דברים מגעילים שעשו לי מכיוון שאני לא יודעת איך לעשות את זה.
אנונימית
שאם היו יודעים מה באמת עובר בראש שלי היו שולחים אותי לאברבנאל

אנלא צוחק אנשים זאת לא בדיחה מה הפלוסים חחח
אנונימי
אני נואש לבחורה ומרוב נואשות אני כבר לא מצליח להבדיל בין חברות לידידות.
אני כנראה משוגע.
אני שונא את עצמי.
אני סדיסט מסריח.
לא בוטח באנשים הטובים ובוטח ברעים יותר מידי.
אני רוצה להתאבד ואז אני אומר לעצמי שאין לי סיבה ואז אני יותר בדיכאון.
אין לי כמעט אנשים בבית הספר שאני אוהב ואני לא מדבר עם אף אחד על רגשות.
אני לא מצליח להבין את עצמי.

והחלטתי לא להיות אנונימי.
תשנאו אותי זה מגיע לי.
יש לי התקפי חרדה
אני גרועה בלימודים ולא מצליחה להשתפר לא משנה מה
חברות שלי מתנהגות כמו חרא
חוץ מזה אין לי עוד אף אחד
כל המשפחה שלי בריבים
אבא שלי במינוס של מיליון
אני רוצה לקבור את עצמי
שכשאני לבד במקום פתוח כזה שאם צועקים בו יש הד אני חייב לצעוק חח
אנונימי
אף אחד לא יודע שאני בדיכאון עמוק מאוד
אין לי ביטחון עצמי - חרדה חברתית
אני שונא את החיים
קשה למשפחה שלי כלכלית
יש לי מחלת לב וכולם מתכחשים שלא יקרה לי כלום למרות שאני יודע מה צפוי לכאלה שחולים במחלה שלי
חרא בלימודים, בחרתי מגמה לפי מה שהסביבה הכתיבה לי ולא מה שאני אוהב באמת כי אני לא אוהב כלום. אני שונא מה שבחרתי.
אנונימי
אני לא בטוחה בזהות המינית שלי, אני לא לגמרי בטוחה שאני נמשכת לנשים, אני מנסה למחוק כל דבר שאפילו יראה שאני קשורה לזה, לא כי הסביבה שלי לא תקבל אותי - כי היא כן - אני לא רוצה לקבוע לעצמי החלטות מראש, אבל זה פשוט לא יוצא לי מהראש כבר הרבה זמן.
אנונימית
אני באה מבית חרדי ככה שזה יותר מורכב ממה שזה נשמע.

אני נמצאת כאן באתר

היה לי קראש ששבר לי את הלב.

היה לי חבר, והוא בגד בי: (

אבא שלי ניהל רומן עם איזו בת שירות ז**ה, סליחה על הבוטות.

אני דיי בטוחה שאני בדיכאון כבר תקופה ארוכה

יש לי מחשבות על מוות 24/7

אני לא מתחזקת קשרים עם אנשים שאכפת לי מהם

אני בולימית

השתמשתי בסמים במשך תקופה ארוכה כדי לברוח מהמציאות

חתכתי

בית הספר שהייתי בו התעלל בי רגשית, ודרש ממני לנתק קשר מהחברות הכי טובות שלי בטענה שאני מקלקלת אותן ובאיום שהן יעופו אם יישארו איתי
בקשר, אז אני צרכיה להיפגש איתן בהחבא.

יש עלי שמועות שברחתי מהבית ושכבתי ביפו בדירה עם שני פאקינג ערבים, זו הגרסה הכי גרועה של השמועה הזו. והכל בגלל שהיה לי ריב עם אמא שלי, הוא הגיע למצב של אלימות אז פשוט יצאתי מהבית, "ברחתי" והייתי עם שני ידידים שלי בירושלים, מה בסך הכל עשיתי שזה הגיע למצב של כאלה שמועות? אין לי שמץ של מושג.

אין לי ביטחון עצמי בשיט.

הרגשות שלי ממש התכהו בשנה האחרונה, אני אדישה יותר מתמיד.

יש ממני ציפיות גבוהות ואני לא עומדת בהן.

ניתקתי קשר מהמשפחה שלי - החברים הכי טובים שלי כי התחזקתי, ונמאס לי להסתיר ולפחד כל הזמן שיגלו עם מי אני באמת מבלה את אחרי הצהריים שלי.

אני לא מאמינה שאהבה קיימת לנצח וקשה לי לסמוך על אנשים בקטע אחר כשזה נוגע לזוגיות.

אף פעם אל תשפטו אנשים, ואל תאמינו לשמועות!

החיים יפים אנשים, תחייכו, מחר יבוא יום חדש. הכל בסוף יעבור :)

1. הוטרדתי מינית בבית שלי.
2. אני מרגישה שיש לי הרבה אישיות..
3. אני דיי צבועה.
4. אני אוהבת משהו ולא סיפרתי לאף אחד.
5. אני לא מרגישה כלפיי החברה הכי טובה שלי באמת חברות אמיתית למרות שכלפי חוץ זה נראה ככה.
6. כשמשהו מצליח יותר ממני אני מרגישה רע ואני שונאת את זה שאני לא יכולה לשמוח בשביל אחרים.
7. אני בוכה כל לילה על שטויות.
8. כן אכפת לי מה חושבים עלי.
אני חושבת שזהו.. בינתיים מה שישב לי על הלב
אנונימית
הייתי קצת בדיכאון לפני שקראתי את מה שכתבו פה
אבל עכשיו אני ממש בדיכאון. החיים יכולים להיות נורא אכזריים לפעמים.
שמחקתי לחברה שלי את המשחק האהוב עליה מהטלפון כי היא שברה את השיא שלי.
שאני אוכלת חול אוף פרקתי את זהה
אנונימי
אני בוכה כול יום בגלל שאני בדיכאון. אני מסרבת ללכת לפסיכולוג. ואני לא יכולה להתמודד עם המציאות אז אני ממציאה לעצמי שקרים ומראה לסביבה מציאות מושלמת למרות שמבפנים אני קורסת.
אנונימית
וואי אנדים מה המינוס אני אוכלת חול וזה הסיפוק שליי לפחות אני יכולה לפרוק
אנונימי
אני מתאימה את עצמי לסביבה שלי כדי להשתלב. אף פעם לא הייתי מי שאני באמת כי מי שאני באמת זה משהי שמחה ומאושרת אבל הסביבה שלי גורמת לי רק להראות ככה למרות שאני הרוסה. אני שבר כלי.
אנונימית
עברתי כמה משברים בגיל צעיר שאחד מהם זה משהו קצת יותר מהטרדה מינית, מאז יש לי סוג של דאדי אישוז ויוצא שאני שוכב עם גברים שגדולים ממני פי 2-3 בגיל
אנונימי
תמחקו
אנונימית
אני לא סובלת את החברות שלי. הם יורדות עלי ומגעילות אליי בכול דרך אפשרית אבל בלעדיהם אין לי עם מי להיות. ששואלים אותי איפה חברות שלי אני רוצה לאמר שהם בעבודה אבל הן זונות מאה אחוז מהזמן.
אנונימית
גיליתי שאני עקרה בגיל 14
מאז נכנסתי לדיכאון עמוק שהתפתח לעוד הפרעות שונות.
אני חותכת, עד לא מזמן גם הייתי אנורקסית, ההרס שלי נוראי, מאלכוהול מופרז ועישון עד הלקאה עצמית, גרימת חבלות וכוויות.
המחשבות שלי גבוליות, לפעמים חושבים שאני משוגעת אז רוצים לאשפז אותי.
המצבי רוח שלי ככ קיצוניים, שאני ממש כמו גל שעולה ויורד ואי אפשר לדעת למה לצפות
הותקפתי מינית בגיל 13
לא סיפרתי לאף אחד וזה הרס אותי, הכל הרס אותי, החברים התחילו לעזוב לאט כי התחלתי להסתגר, היום כבר שום דבר לא יציב אצלי, אני על תרופות.
ואני נמשכת לבנות והמשפחה שלי לא יודעת הם חושבים שזה הפרעה
אנונימית
אני פשוט אפס
זה אפילו לא סוד
אני פועל חרא במצבי לחץ וזה דופק לי תחיים
חוץ מזה שאני פקעת עצבים
אני כל כך שיפוטי לגבי עצמי שזה כבר מפחיד אותי אני לא יודע לקבל הצלחות ואני מכביד על עצמי בכל כישלון שאני חווה מה שגורם לי לחוות יותר ויותר כשלונות
אני פועל חרא מול אנשים ולא יכול עם זה שכולם מסתכלים עלי
אני תמיד מכין עצמי לתרחישים הכי גרועים כי אני פסימי בטירוף
ומעבר לכל זה אני רגיש בטירוף ואני פשוט לוקח הכל ללב ומנסה להדחיק עד שזה כבר לא אפשרי
אני כל יום בוכה בגלל ג'סטין אני ככ אוהבת אותו ברמות שאי אפשר להסביר אוף הלוואי ויבוא שוב לישראל
ואני במחזור
וקשה לי
ואין לי למי לספר מלא דברים שיושבים לי על הלב
אני בתול ולא היה לי חברה (קשה לאנשים להאמין) אז אני זורם בחלק מהמקרים אבל בסוף אני אומר את זה
אני לא באמת ילד עצמאי - לכל פרט מוסתר יש מסר גדול.
זה לא ממש סודות כי כמה אנשים יודעים אבל פריקה לא תזיק לי עכשיו...

לפני כמה חודשים עברתי הטרדה מינית שכמעט ואפשר לקרוא לזה אונס, וזה היה בגלל ששתיתי יותר מדי וזה עדיין כואב לי ואני מאשימה את עצמי וזה גורם לי לשנוא את עצמי.

יש עלי שמועות שאני שרמוטה, מצצתי למישהו ברחוב, שכבתי עם מלא... מה לא. וזה עוד יותר כואב בגלל מה שעברתי.

אני ממש קנאית, כאילו בקטעים אחרים. מאז שהייתי קטנה אנשים החמיאו לי ואמרו לי שאני יפה וגדלתי להיות מתנשאת וקנאית לבנות יפות. אני מרגישה מאוימת מהן. וגם מקנאה בחברות של החברה הכי טובה שלי, ובאנשים שיש להם כסף ומשפחה טובה.

המשפחה שלי מפורקת, היום שההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6 חרוט לי במוח ויש לי פלאשבקים מזה כל הזמן. ההורים שלי מלכלכים אחד על השני בגועליות ומצפים שאני יהיה בצד שלהם, בא לי להרגיש מה זה להיות שייכת למשפחה, עם ארוחות וחגים... מרגישה כמו ילדה קטנה בגלל זה.


ובגלל שהמשפחה שלי לא משהו אני מנסה להחליף אותם עם חברים, אני סומכת יותר מדי מהר על אנשים, נפתחת אליהם ומכניסה אותם ללב שלי והם פשוט מרסקים אותו. אני נהיית תלותית.

היה לי בולימיה ואנורקסיה, ועדיין יש לי מחשבות של זה. אני שונאת את איך שאני נראית ואת עצמי בכללי. אני מנסה לאהוב את עצמי אבל איך? כל מה שאני רואה זה זונה מכוערת שמנה חסרת אופי.

יש לי חרדה חברתית שהצלחתי להתגבר עליה אבל זה עוד פעם חזר ואני מנסה שוב פעם, ואני בדיכאון עמוק כבר 3 שנים ואני חושבת שאני יצטרך לחיות עם זה כל החיים.
אני ממש מרגישה מרוסקת, ומנותקת מהכל. כמו הרוח של עצמי פשוט. וכל הידיים והרגליים שלי מלאות בחתכים.

תמיד מתרחקת מאנשים לפני שהם יעזבו אותי.

מי יוכל לאהוב מישהי כמוני בכלל? אף אחד לא רוצה את הצעצוע השבור
אנונימית
אני מאמינה ביקומים מקבילים. יש מישהו שהוא דמות מספר שאני אוהבת. אני לא סתם אוהבת אותו. אני מרגישה כאילו הייתי אמורה להיוולד שם, בסיפור הזה ולא בחיים האלו. אני לא מספרת לאף אחד כי יחשבו שאני משוגעת אבל התכנית שלי היא ללמוד עכשיו מתמטיקה ופיזיקה ואז ללכת לתחום הפיזיקה וללמוד על חזרות בזמן ויקומים מקבילים ולמצוא דרך לעבור ליקום שלו. כן אף אחד לא יאמין לי וכולם יגידו שאני לא יכולה ושזה לא אפשרי, אבל אני מאמינה בזה ואף אחד לא יעצור אותי.. אני באמת אוהבת אותו -_-
אנונימית
השיער שלי ממש דק ודליל וזה נוראי.
אני מרגישה שמנה ומכוערת
לא מצליחה להרזות
אני יחסית שעירה לדעתי
אני מאוננת לפעמים
ובכללי למרות שיש לי הרבה חברים לפעמים אני מרגישה שאני שונאת את כולם
אנונימית
אני בן האדם שהכי לא בטוח בעצמו

אני יודעת שאני טובה ואפילו מדהימה אבל בשביל שלא יגידו שאני לא צנועה או שזה עושה עין הרע אז אני מזלזלת בעצמי וזה באמת פוגע בי כבר מבחינת כל דבר

אני שחקנית, כל אדם מכיר צד אחר שלי וזה מתסכל. הרוב חושבים שאני אדישה, יש כאלה שחושבים שאני מבריזנית שעושה בעיות בכיתה, יש כאלה שחושבים שאני פחדנית אז, וכאלה שחושבים שאני טיפשה פצצות

אני חולת צומי ברמה שכשאני מתקרבת לקראש אני יכולה לפלוט משהו לא קשור כמו "נראה לי אני בדיכאון" או "אין אני קונה לי סיגריות" וזה הזוי כי זה כל כך לא אני

יש לי קראש על שני מורים שלי שהם מבוגרים ממני ב20-30

אני לא לומדת למבחנים ומאשימה את זה שהכיתה עשתה רעש

אני ממש לא הגיינית ואיזה 10 שאני לא התקלחתי עם סבון, סתם הייתי משפריצה מים ויוצאת

אני מצחצחת רק בבוקר

אני לא מסתרקת ואנשים חושבים שהשיער שלי מתולתל

אני מגלחת גם את האצבעות בידיים גם אם אין שם כלום וגם לא היה

אני קמצנית רצח

אני לא באמת צוחקת מעיין, את פשוט לא מצחיקה ואת חוזרת אחרי דברים שאמרתי ואנשים צחקו מהם

אביב אני שונאת אותך

שנה שעברה בחרתי את התמונות של כולם לספר מחזור ושמתי תמונה ממש גרועה לילדה שאני שונאת

אוהד אני מאוהבת בך

ירדן אין לי כל כך הרבה ניסיון כי בחיים לא היה לי חבר, ואני יודעת שזה נראה שכן ושאני נראת ממש בוגרת אבל פשוט לא

מיכל את מעצבנת אותי ואת נכנסת לכל דבר שאני נרשמת ואני ממש מקווה שלא תנסי ללכת למגמה של התיכון איתי

עמית נמאס לי מזה שאת חופרת לי על הציונים שלי ואני מקללת אותך המון בראש שלי

נעם אתה מטריד אותי ממש

גיא אתה לא מצחיק בשיט

יובל אני יותר טובה ממך ואני לא אומרת אתזה כי אני מנומסת

אורי תפרוש אתה גרוע

המורה לספורט, הברזתי ושיקרתי לך שיש לי מחזור כל כך הרבה שיעורים ואין לי שום חרטה כי אני שונאת תשיעורים איתך

חן תפסיקי לתקן אותי

יותם יש לך ריח רע מהפה

אני רוצה לעשות קעקוע אפילו שזה נגד מה שהסביבה שלי מאמינה

אני מפחדת מהתגובות שלי עצמי


וואוו זה היה טובב
אנונימית
פשיי מישהי פרקה פה xd
סתם חח אני באמת שמחה שאנשים פורקים בשאלה הזאת
שכשהייתי בן 16 דוד שלי נתן לי לנהוג ברכב שלו (רק לכוון עם ההגה) ונורא התלהבתי וחשבתי שאני עבריין ושיכניסו אותי לכלא בגלל זה
אנונימי
יואב אתה מעצבן אותי ואתה מטריד אותי ואני מתחילה לשנוא אותך

תמר מה הקטע שהתעצבנת עלי בגלל משהו שלא באשמתי

מעיין אני חולה עליך אבל לפעמיים את ילדותית ברמות

תהילה את מציקה

יונתן ומאיה אתם חרא מורים ואני שונאת אותכם
רוב הזמן אני לא יודעת מה אני חושבת או מרגישה.
אני נואשת לתשומת לב ובגלל זה אני מתנהגת כמו מטומטמת רוב הזמן.
אני לא בטוחה בנטייה המינית שלי, כאילו אם אני בכלל נמשכת למשהו, מישהו לא יודעת.
אני לא באמת מרגישה קרובה לחברות שלי ולא משנה כמה זמן עובר שאני לא מדברת איתן לא באמת אכפת לי ואני לא מרגישה שום געגוע, אותו דבר גם עם המשפחה שלי אני לא באמת מתגעגעת או חושבת על מישהו מהם אף פעם.
אנונימית
אני פלואידית מגדרית (פעם אני בת ופעם אני בן) מי שקרא ריק ריירדן יבין
אנונימית
אני גילתי על עצמי שאני מזויפת
אני מחייכת לאחרים
אני נראית כיאלו כלום לא קורה והכל בסדר
אבל זה לא ככה
אני חושבת שאנשים פשוט לא מתחברים אלי
ולמרות שאני ממש מנסה זה לא עובד
אף אחד לא ממש אוהב את האשיות שלי כנראה
ולאף אחד לא ממש אכפת ממני
ובנוסף... יש לי לא מעט דרמות עם שני ילדים מהמגמה שלי... שאני לא בטוחה את מי מבניהם אני אוהבת אם בכלל...
ואני לא יכולה לספר לאף אחד.. ואין לי לאן לפנות בנושא אהבה אני די לבד..

עריכה: אני רוצה להוסיף כמה דברים שאני כנראה לא אגיד לשניהם... אבל אני חייבת לכתוב

ג'ייקוב: המבטים שלך פאקינג מעצבנים אותי
וואלה אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני.
אבל לפחות תהיה כנה ותגיד... די עם האגו

דניאל: אתה עוד יותר מעצבן אותי.
כיאלו מה הקטע שלך בכלל?
כיאלו הפוזות האלה... זה סתם דפוק
אז תוותר.
תפסיד לדבר ליד חברים שלך על עניינים פרטיים בנינו.. אתה יודע יש דבר כזה שיחה ב4 עיניים
אה לא שמעת על זה? תכלס מה כבר אפשר לצפות
אנונימית
אני מאונן וזה מפריע לי
מישהי מהמשפחה יודעת על זה
אני מנסה להפסיק אבל לא מצליח
זה הכי הכי קשה לי
אנונימי
שיקרתי לחברה הכי טובה שלי
זייפתי דברים
אני בדיכאון
ויש לי חרא חיים כי עוד מעט לא יישארו לי חברות בכלל
אנונימית
אני משקרת
אני לא מי שאני נראית
אני בדיכאון
יש לי 3 הפרעות נפשיות
אני שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי
אנונימית
אין לי סודות ממש..
אני דיי משתף את כל החברים שלי בהם או את המשפחה שלי..
אין לי סודות.
אני לא תמיד שמחה במאה אחוז עם החברות שיש לי כולל החברה הכי טובה.
אני עם אותן חברות מכיתה ז עד יא ובטח גם בכיתה יב נהיה.
אני לא תמיד מאושרת איתן, לפעמים אני מרגישה לא קשורה.
אני נפגעת בקלות, למרות שאני נראת חזקה.
אני לא אותו בן אדם מפעם, ואני כבר לא בטוחה אם זה דבר טוב או לא.
אני לא יודעת מה זה אושר.
אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לסמוך על אף אחד.
הרבה פעמים אני מרגישה לבד.
אני לא אוהבת את עצמי.
אין לי הרבה ביטחון למרות שזה ההפך ממה שאני מציגה.
אני מפחדת מריבים, עימותים. למרות שאני "טובה" בהם.
אני מפחדת מהעתיד, נכשלת בהווה ולא מפסיקה לחשוב על טעויות העבר.
אני לא יודעת מי אני, אני מרגישה כאילו אני חיה עם פיצול אישיות.
זה מפחיד אותי.
אני כאילו לא מכירה את עצמי.
זה ההרגשה הכי נוראית בעולם.
נמאס לי להיות פחדנית, נמאס לי לקחת ללב.
נמאס לי מכל כך הרבה דברים ואני באמת רק רוצה להיות מאושרת.
זה טיפה עזר לי כי לא אמרתי את זה לאף אחד וגם לא אגיד, חבל שאין לי מה לעשות עם זה ממש.

אנונימית
אני בן 18 ובתול
אנונימי
אני יודעת שחברה שלי מאוהבת במישהו ואני מאוהבת בו גם...
כמה רעה 1 עד 10? (אני חושבת שאני 16483738494947).
אנונימית
שפעם כשהייתי קטנה בת איזה 4 הייתי מאוהבת בגוקו מדרגון בול. חחח כן נשמע פסיכי אבל בגיל הזה חשבתי שהוא אמיתי. עכשיו שאני אומרת את זה זה לא נשמע בכלל הגיוני.

בכיתה א קיבלנו ספר חדש בחשבון ואני קיבלתי קרוע והמורה לא האמינה לי וצרחה עלי והחברה הכי טובה שלי צחקה עלי וגם לא האמינה לי אז בזמן שהיא לא שמה לב החלפתי בין שתינו את הספרים.

גנבתי לחברה שפתון וסיפרתי לה שזה היה בטעות
חרדה חברתית..
אנונימי
היו לי מחשבות אובדניות,
אני בדיכאון (פחות לאחרונה),
בודדה בטירוף למרות שיש לי מישהו, אין לי חברים, כל מי שפוגש אותי ומכיר אותי אומר לי שאני בנאדם מדהים ואז מנסה לשכב איתי..
עברתי אונס, זה היה קשה ואני די נגעלת מהמחשבה על סקס עכשיו..
אני פוחדת לבזבז את החיים שלי בלעשות דברים שאני לא רוצה..
אני מעשנת סמים קלים כי זה עוזר לי..
משעמם לי כל הזמן, אני ממש בודדה וקשה לי.
אנונימית
- יש לי קראש שחושב שאני איזה פריק (אלוהים יודע איך הוא בדיוק הקראש שלי).
- יש לי חרדה חברתית
- אני מפחד לדבר מול קהל, עד למצב שאפילו מול 3 ילדים ומורה אני לא מסוגל (המעמד של לעמוד ולדבר מפחיד אותי) ברמה שאני יכול להקיא / להתעלף בגלל זה.
- כולם בכיתה חושבים שאני חכם, אבל בתכלס זו רק הצגה ולא נכון בשיט, הסיבה היחידה שיש לי ציונים גבוהים בחלק מהמקצועות היא בגלל שאין לי חברים ואני כל היום בבית.
- אני שונא שנולדתי ככה, אני לא סובל בעצמי הכל. פשוט הכל.
- בחטיבה היו צוחקים עלי בגלל איך שאני נראה, פשוט לא היו מפסיקים לבהות בי ולצחוק, גם אם זה ילדים מהבית ספר שאני רואה ברחוב ואפילו לא מכיר אותם. זה הגיע למצב שכל הבית ספר מכיר אותי בגלל זה.
אנונימי
יש לי כמה סודות אבל אני לא יודעת איך להוציא אותם, מתברר שלכל אחד יש חיים קשים, תהיו חזקים. אני מציירת לפעמים למרות שאני רוצה לצייר טוב, זה יוצא לי הפוך, אבל טוב זה יפה, חשבתי לכתוב שיר או סיפור אבל אין רעיון או השראה, לפעמים יש לי מחשבות יתר שמשגעות אותי, נטייה לפילוספיה אבל זה יותר מדי משגע לי את המוח שהוא כואב לי. יש לי עוד אבל אני לא מסוגלת להוציא את זה. אני מנסה לעזור למישהי שהיא כבר בדיכאון כבר שנתיים, לוקח זמן לזה לעבור, בינתיים היא סובלת ושונאת את עצמה, לא קל.. אני די מושפעת מזה, מנסה לעזור לה, היא מנסה הכול אבל הכל הלך לפח, לא יכולה או רוצה, אנו תקועות, היא לא יכולה ורוצה ואני בתוך הבוץ, וזה לא רק דיכאון, אלא בולימיה, חברות, הורים וכל זה, ועוד יש לי לעזור לשתי בנות בבעיות אחרות. אובדת עצות.. יש לי עוד סודות אבל זה קצת יותר מדי אישי ובתוך התת מודע שלי, יש לי חלומות מוזרים לפעמים, המוח שלי גורם לי לחשוב על דברים מוזרים, רציתי לצייר אנימה אבל טוב רק העיניים הצלחתי לצייר. במחשבה לאחור לא היה לי בדיוק משנה אם אנשים פה מאמינים או לא. ואני די כועסת על עצמי שהכנסתי את עצמי לתוך דיונים כאלה, זה די היה דפוק ממש אבל הצלחתי להבין את זה. אני אוהבת קצת שירים עצובים. כי לא יודעת, קטע שלי, אני לא תמיד חיובית כזו, לפעמים יש לי מצב רוח רע. חשבתי שי לי אוסידי אבל אין לי, נאמר שיש לי חרדה חברתית קצת אבל אני לא בטוחה שיש לי את זה, מישהי שמטפלת בי. אני רוצה לאכול בריא אבל אני לא מצליחה לגרום לזה לקרות רק מוח שלי אפשר לעשות את זה, לגבי מה שאמרתי על אוסידי סתם מחשבה מטופשת שהייתה לי.
אני בדיכאון והתחלתי לחתוך בלי שאני רואה לזה בכלל פואנטה
אני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי, אני כלבה אל חברות שלי והן מנסות לעזור לי אבל הן לא מבינות שאני כבר הרוסה.
אני מרגישה כמו אוויר, אני פתטית, אני שונאת את עצמי ואני לא רואה סיבה לחיות, אני לא רואה עתיד, אני שמנה ומכוערת ומן הסתם אף אחד לא רוצה אותי.
כל יום אני פשוט מחכה שהיום יעבור כדי שאני אתקדם לאט אל המוות שלי. נמאס לי!
אנונימית מפגרת
וואי, תהי חזקה, אנונימית, הן פשוט לא מוכנות לוותר עליך, יש לך מזל וגם סיבה טובה לחיות, את לא הרוסה, נסי לעזור לעצמך ביחד אתן, את לא פתטית, לא שמנה ולא מכוערת, יהיה לך עתיד וכן ירצו אותך.:' (:- (:' (
לכל אחד יש בעיות בחיים. לא לכולם יש חיים טובים:\ חלק סובלים מדיכאון וזה, אין אדם שיש לו חיים טובים. עובדה ידועה פה:\
הייתי סוג של בזנות עצמאית (כאילו לבד אנשים שהייתי מכירה אז הייתי שוכבת איתם תמורת כסף, סמים, מקום לינה וכו), ואפילו בכמה מקרים עם חברה שזה שנתנו יחד שירותי מין (באורגייה)...
יש מקומות שאני בחיים לא יעבור בהם יותר מהבושה שיש אנשים שעלולים לזהות אותי.
וגם ניסו לאנוס אותי פעמיים, בפעם הראשונה זה כימעט הצליח לאנוס אבל הצלחתי להתחמק מזה, כי הוא היה מסטול (וגם אני, מה שגם עלי הקשה להתנגד אבל איכשהו נלחמתי בזה) והוא ניסה בכוח למרות ששיקרתי לו שאני בת זוג של חבר שלו, וכל פעם נפלתי בחזקה על הריצפה בכוונה, וכל פעם שנפלתי הוא התעאשט אבל אחריי דקה היה שוב מנסה ואחריי הרבה לחימה והתנגדות מצדי הצלחתי לפתוח את הדלת ולצאת, וגם זה בקושי כי ניסיתי פעם ראשונה והוא נעל את הדלת בגלל זה, אבל לבסוף התחמקתי מזה.
בפעם השנייה 4 גברים ניסו לאנוס אותי, (זה היה כל כך מפחיד כי מילא גבר אחד אני יכולה עוד איכשהו להתחמק), והם תפסו אותי כל כך חזק אחד מהרגליים שניים מהידיים, ואחד ניסה להוריד ממני את הבגדים, ואמרתי להם לא אבל נשארתי באןתו מקום כי לא היה לי איפה להיות והייתי במדבר, ולמזלי חברה שלי הגיעה ושאלה אם הכל בסדר (והם כמובן לא נתנו לי לענות וענו במקומי) אבל היא הבינה את המצב ואמרה שהיא צריכה אותי והצילה אותי ככה.
וכל זה קרה לפני גיל 16, אני חושבת שזה קרה בין 14 ל15.
הייתי בולמית, הייתי פוגעת בעצמי הייתי בטוחה שאני שמנה ומכוערת למרות שעכשיו במבט לאחור הייתי עור ועצמות ולא הגעתי לרמה נוראית של תת משקל אבל הייתי צריכה אינפוזייה של ברזל 3 פעמים בשבוע.
ואני כל כך מצתערת על זה ועד עכשיו קשה לי עם זה כשאני נזכרת בזה בכיתי 3 פעמים בזמן שכתבתי את זה חח, אבל אף אחד לא יודע ולא יידע ואני ממשיכה הלאה עם חיוך כאילו כלום לא קרה, ואני בחיים לא אספר את זה לאף אחד ובטח לא אדווח למשטרה כי זה נוגד את העקרונות שלי,
וגם כי- קרה מה שקרה ואת הנעשה אין להשיב.
אנונימית...
אז במקום לבכות צריך להלחם על חיים טובים ועל שיפור עצמי כל אחד בבעיה שלו בחיים שלי לא נתתי לבעיות להשתלט עלי ועברי דברים קשים שניסו לשבור אותי אבל בעצם הם רק חיזקו אותי.
לרוע המזל זה לא כל כך פשוט בשביל כולם.. קשה להתגבר על דיכאון או חרדה חברתית וכל זה, זה תהליך וגם שדברים האלה מאוד מקשים על מי שעוברים את זה
יש לי התקפי חרדה.
אני לסבית ולא מסוגלת לצאת בפני ההורים שלי.
אנונימית
אני צוחקת מלא ומכל דבר קטן רק כדי שלא יחשבו שאני עצובה או משהו, כי הכל בסדר (:
אנונימית
אני אגיד למה זה לא פשוט כי רוב העולם הזה נותן לדברים מסוימים להפיל אותו לתהום עכשיו בינינו מה הדבר הכי חשוב לנו לחיות! אם עכשיו את הולכת ליפול לתהום לא תילחמי על החיים שלך כמו מאדרפאקר עכשיו תדמייני שהבעיות הם הדרך שהולכת להרוג אותך פשוט להלחם לא לוותר יהיה קשה אבל צריך אופטימיות ותקווה אחרת אי אפשר לנצח רק אופטימיות ותקווה.
טוב תיאורית זה קל, מעשית זה לוקח זמן הרבה עד שמצליחים לעבור את זה..
מראה שהכל בסדר ושיש לי ביטחון, אבל אין לי ביטחון ואני מרגישה בודדה מבחינה חברתית אני מרגישה שאנשים לא רוצים להתחבר אלי אני מקנאה בחברה שלי שכולם תמיד איתה ואוהבים אותה למרות שיש לה אופי חרא
אני לא בטוחה לגבי הזהות המינית שלי
אני חושבת שאני מזוכיסטית
יש לי חרדות נוראיות
יש לי מחשבות אובדניות
אני מכורה לפורנו
אני מראה כאילו לא אכפת לי אבל בעצם אני נקרעת מבפנים
קשה לי לקבל החלטות
אני חסרת ביטחון ברמות
אנונימית
טוב זה הולך להיות ממש ארוך..
1. מבחוץ אם אנשים יראו אותי הם ישר יראו שאני שמח ומאושר והכול אבל אני באמת כל כך עצוב וסובל מבפנים ואף אחד לא יודע על זה.
2. בקשר לזהות המינית שלי אני לא נמשך לבנות אבל בתוך תוכי אני רוצה חברה אבל פשוט לא קורה כי כל הסביבה שלי חושבת שאני אוהב בנות וגם אני חושב וכולם מתעסקים לי במוח. באמת שאני לא יודע מה אני יעשה בחיים שלי בקטע המיני..
3. בקט לימודי יש לי בגרות והכול אבל כולם תמיד אומרים לי שבגרות זה זבל וזה לא יעזור לי בחיים ואני מתכנן ללמוד ולעוף מפה מהארץ הזאת ומכל מי שמכיר אותי להיות אף אחד בחול ופשוט להנות גם בקטע מיני שאני אוכל להיות עם מי שבא לי וגם בקטע הנפשי אישי כזה.. כי אני בן אדם נורא מורכב עם מחשבות נורא שונות משל כולם אבל אף אחד לא באמת יודע.. כולם קוראים לי מוזר בקטע לפעמים רע ולפעמים טוב.. אני מנסה לקחת את זה למקום טוב.. אבל באמת שאף אחד לא מבין אותי או מי אני באמת כבן אדם אף אחד פשוט גם לא מעוניין לדעת כל אחד בחיים שלו אם מישהו מתקשר הוא צריך ממני משהו או לניצול.. עד עכשיו ואני בן 19 לא התקשרו או שלחו הודעה אם זה לא לנצל.. נזכרים רק אם קורה משהו רע או משהו כזה.. אני פוחד לעתיד שלי שאני אהיה בן אדם כושל ולא יוצלח שאני אגור עם ההורים או משהו כזה כמו בן אדם כושל שלא הצליח בחיים.. אני מקווה להצליח לעבוד בעבודה אמיתית שההורים שלי וכל המשפחה שלי תתגאה בי.. אני מפחד שכשאני אראה לעולם את מי שאני באמת לא יקבלו אותו או ידחו אותי כי באמת אני לא כמו כולם המחשבות שלי כל כך שונות מהנורמה.. אני לא רוצה להתחתן אני לא אמאמין באהבה אני בחיים שלי לא התאהבתי באמת אני רוצה לחיות את החיים בכייף רוצה להנות מהם.. אבל משהו עוצר אותי אני חושב שזה הרגשות לשי והמחשבות עלי מה יחשבו עלי.. אני חסר ביטחון בקשר לאיבר מין שלי כי הוא נורא קטן.. ואני יודע שיצחקו עליו נשים נגיד וזה מה שגורם לי לדחות את הצד הזה כי אני יודע שאני לא אספק את חברה שלי מינית והיא תבגוד בי.. עם גבר זה פחות ככה בגלל זה יותר פשוט לי להיות עם גבר.. אני חושב שזהו למרות שאני לא בטוח אז מי שהגיע עד כאן באמת תודה לכם.. ואני לא עושה חסוי כי אני צריך לעבוד על הביטחון העצמי שלי וממש אבל אז אולי זה אתר אבל עדיין.. בכללי הייתי עושה חסוי
1. ילדה שפעם שלחה ניודס שלי לחברים שלה, עדיין מפחדת שזה שם למרות שהזמנתי לה משטרה, פיתחתי מזה פאקינג חרדה מזו*ינת וממש קשה לי עם זה, לא מדברת עם אף אחד על זה כי זה קשה לי ובגלל זה נהייתי סגורה להכל.
2. דיכאון שנמשך כבר 5 שנים ומחשבות אובדניות שלא עוברות.
3. אותה ילדה אמרה לי שחבר שלה אמר שהוא רצה לסמם אותי ולאנוס אותי פעם. (זה לא קרה, אבל עדיין כואב לדעת את זה. לא סיפרתי על זה כמעט לאף אחד)
תודה על השאלה הזו, שיחררת לי קצת.
(אל תתיחסו לשם ) אוקי כולם עשו את זה אז גם אני
אז אני מאוהב בילדה כבר שלוש שנים
אמרתי לה והיא אמרה שלא מתאים לה
כן אני בדיכאון

אני רב עם כל החברים שלי
אני גם חנון גם אדגי גם גיימר גם אוהב מימס שזה דברים שלא הולכים טוב ביחד

אבא שלי הרביץ לי כשהייתי קטן

החבר הכי טוב שלי רוצים את אותה אחת

אני פשוט רב עם כל החברים שלי

אני לא שמח עם הגוף שלי

רצו להוציא אותי מהבית

ההורים שלי גרושים

ואבא שלי שוכב באופן קבוע עם אמא של חבר שלי

הייתי מת לאח גדול שיעזור לי בחיים אבל כל החברים הגדולים שלי עוזבים בשנים האחרונות לצבא

אני מאונן אני ממש שונא את עצמי על זה

יש לי 144 iq אבל ממוצא ציונים 0

אמא שלי מפרנסת לבד את הבית ואנחנו 4 ילדים

אם מוזיקה לא הייתה קיימת הייתי מת מזמן

אני אוכל בערך שתי ארוחות ביום


אף אחד לא מבין אותי


אני לא חושב שטוב לי לחיות אבל אני נשאר בחיים בשביל האנשים הבודדים שכן אוהבים אותי


אני ישן בערך 5 שעות בלילה בכנה שנים האחרונות לא נרדם בגגל מחשבות


אני די בטוח שזה הכל
אם מישהו רוצה לדבר אני אשמח
הייתה פה מישהי מנס ציונה, אשמח אם תכתבי לי אני צריך לדבר עם מישהו פנים אל פנים

אני נמשכת יותר לבנות מאשר לבנים אבל אני לא עושה עם זה כלום
אני מצפה להתקדמות בקשר כשאני אגיע לבית של חבר טוב שלי (we love each other)
לא רוצה ללכת לחתונה של אחותי
אני מרגישה חרא ולא רוצה ללכת לפסיכולוג כי אני בטוחה ב99.99% שיאבחנו אותי עם דיכאון
אני חסרת בטחון לגבי הרבה דברים כשאני מראה ההפך
^כנל לגבי רגישה^
וכמעט התאבדתי לפני 4 שנים אבל בסוף החלטתי שלא
שואל השאלה:
ואו קראתי הכל וזה היה ממש עצוב
אנונימי
את זה אחד/שניים יודעים:
עברתי הטרדה מינית מבן דוד שלי הקטן
אני חסרת ביטחון בשיט
אני מתאימה את עצמי לסביבה שאני בה

את זה אף אחד לא יודע כי שיקרתי לכולם...
איימתי על שתי בנות שאני אתאבד בכיתה ה' וכשהבית ספר שאל על זה שיקרתי ואמרתי שהן המציאו הכל. עשיתי את זה כי הייתי נואשת לחברים, זו הייתה השנה החמישית לבריונות שלי וכבר היה לי נמאס.
אנונימית
אבא שלי נפטר..
אח שלי נכה
יש לי חרדות דיכאון ocd
הפרעות אכילה
חרדה חברתית
ביישנות
אני לא מי שאני באמת אני לא באמת חזקה כמו שאני נראית.
זה נשמע די שחצני אבל היופי שלי מאוד מחזיק אותי..
אני לא הלכתי תקופה ארוכה לבית ספר
אני מתביישת בי ובמשפחה שלי
אנונימית
אני מרגישה שאני עצמי רק כשאני לבד.
אני מעשנת כדי למות מהר יתר
אנונימית
שלוש האנונימיות תהיו חזקות, נסי להעלות את הביטחון העצמי שלך במשהו, לשנייה, למה את מתביישת בך ובמשפחה שלך? נסי להתגבר על הפרעות אכילה וחרדה שלך אם את רוצה, וגם ביישנות, וזו שמעשנת, את לא צריכה לגרום לעצמך למות מהר מעישון. תהיו חזקות ואמיצות, איכשהו כל התקופות האלה יעברו, מתישהו, יום אחד, לא יודעת מתי זה יעבור, שנה או משהו, דברים כאלה לוקחים המון זמן עד שעוברים את זה לגמרי.-.
אני נמסיס
אנונימית