אני אוהבת את האיידול שלי יותר מאת עצמי (אזהרה! חפירה חמורה)

אז.. יש לי איידול. הוא שחקן מקסיקני, שעבר לארגנטינה לצילומים. הוא שינה את החיים שלי. הוא שינה אותי. הוא עשה אותי בן אדם שמח יותר. הוא אחת מהסיבות לזה שאני עדיין בחיים. הוא בן אדם מדהים. יש לו לב ענק והוא עוזר לכל כך הרבה אנשים. החיוך שלו כובש אותי בכל פעם מחדש. הצחוק שלו מצחיק אותי שוב ושוב. כשהוא שמח אני שמחה. כשהוא עצוב אני עצובה. הוא עשה לי הקדשה בסרטון, ראה ציורים שלי, אמא שלו סיפרה לו עליי והוא חייך ושלח נשיקות, עשה לי לייק על עריכה.. ברור שאני מעריכה את כל זה, זה מדהים שהוא מקדיש זמן למעריצים שלו למרות לוח הזמנים הצפוף שלו. כרגע הוא נמצא בסיבוב ההופעות עם הסדרה שהוא משחק בה, ועכשיו הוא באירופה. ברור שהסדרה לא באה לישראל.. רוב החברות שלי הולכות לשם. נשארו פחות מ1% כרטיסים בסך הכל בכל המקומות שמשתתפים בסיבוב ההופעות. ההורים שלי אמרו שהם "יחשבו" על זה. למיט אנד גריט אני 100% לא אלך, כי זה עולה 500 ארו.. יש סיכוי ללכת רק להופעה ואולי אולי אולי לפגוש אותם במקרה ברחוב או איפה שהוא. אבל גם להופעה, עד שההורים שלי יחליטו ייגמרו הכרטיסים. חברה אחרת שלי אמרה "לא מכוונה להעליב אני פשוט מציבה עובדות, מי שלא הולך לאחת מההופעות באירופה כנראה לא יפגוש אותם בחיים" וזה פשוט שובר אותי. אין לכם מושג כמה בכיתי בגלל שהבנתי שאני כנראה לא אפגוש אותו. הוא בן אדם כל כך מדהים שעשה לי כל כך טוב. אני רק רוצה לדבר איתו, להודות לו על מי שהוא ועל מה שהוא עושה ופשוט לחבק אותו בלי לעזוב. וזה לא יקרה. אני פשוט שבורה. אני יודעת שאני נשמעת פתטית ועלובה חסרת חיים, אבל באמת שהוא עזר לי כל כך הרבה. בכל פעם שאני בוכה, אני רק שומעת את הקול שלו כשהוא שר וכבר נרגעת. אני כל הזמן חושבת על זה שיש שם בנות שעומדות לפגוש אותו ועוד שחקנים, וכל מה שחשוב להם זה חיבוק, תמונה וללכת. אני רואה סרטונים שלו עם מעריצים ופשוט משתתקת. יש לי חברה שהולכת ל5 הופעות ו5 מיט אנד גריטס ותפגוש אותו 5 פעמים. אני הכי מפרגנת, והכי שמחה בשבילה, אבל מתה מקנאה מבפנים. אני באמת לא יודעת מה לעשות.. עזרה?