מה בשבילכם היום הולדת שלכם?

עוד שנה שנוספת לגיל שלי

היום בו נולדתי לפני כמה שנים

סתם עוד יום מיותר.. עוד שנה שעברה והזדקנתי שוב..

יום שאני רוצה שיעבור כמה שיותר מהר כי אני שונאת את כל הצומת לב הזאת
חוץ מזה שמקבלים כסף שזה כיף.

יום שאני לא ככ אוהבת, מזכיר לי שאני מתבגרת עוד ובנוסף אני לא אוהבת את כל הצומי ביום הזה.

יום גרוע כמו בכל שנה..

כולם פה נורא דיכאונים!
אני מתה על היומולדת שלי
הוא בקיץ אז זה בבריכה או ים הוא פארק מים עם חברות ותמיד נורא כיף
עצוב לי שהיום הזה עצוב בשבילכם

עבורי זה יום של חשבון נפש מה הספקתי ומה עוד אספיק לעשות בשנים הבאות.

יום שמראה לי עד כמה הזמן עובר מהר ומזכיר לי שאני צריכה לנצל אותו. כאילו ברצינות, בכל יום הולדת אני נזכרת ביום הולדת הקודם שלי כאילו זה היה אתמול ולא מבינה איך הוא הגיע כל כך מהר.

יום רע..
תמיד משהו רע קורה לי בו

שנה אחת עלו על הקאפקייקס שחברתי הכינה לי מלא נמלים
שנה אחרונה הייתי לבד (ממש לבד, המשפחה הלכה למסעדה בלעדי)
אני לא ממש זוכרת שנים אחרות כי הדחקתי הרוב/יש לי בעיות זיכרון קשות לא מאובחנות
אבל זה תמיד לא כיף ורע ביום הולדת שלי ואני מרחמת על עצמי יותר מתמיד

אני אוהבת את יום ההולדת שלי
בשבילי הוא יום שצריך לחגוג ולהיות שמחה על המתנה שניתנה לי לחיות שנה נוספת
נכון החיים לא מושלמים אך משנה לשנה לומדים (:

שבוע של יציאות

סתם עוד יום רגיל
פשוט גדלתי בשנה..
כן זה משמח והכל אבל בכל זאת, אני לא מחשיבה את היום הזה כיום מיוחד
אני גם לרוב לא חוגגת את זה

יום מיותר שאני מעדיפה לדלג עליו

אני באמצע לא אוהב ולא שונא זה יום סביר, לפעמים כיף ולפעמים לא.
^ולאנונימית מעליי, חשבת אולי שקרה להם משהו ביום הולדת? שהם פשוט לא מחוברים ליום הזה מספיק? זאת לגמרי זכותם. לא כל אחד צריך לאהוב אותו כי הוא יום מיוחד וגדול

עוד יום.

יום

יום שמסמל כמה אנחנו מתקדמים למוות

ועכשיו ברצינות אני לא אוהבת את כל התשומת לב שיש ביום הזה זה נחמד זה שאנחנו תמיד מעלים זיכרונות מהילדות אבל לא אוהבת לחגוג

שונאת אותו כי אני מפחדת למות ולהזדקן והזמן עובר לי ככ מהר

עוד יום שמקרב למוות

אחלה יום
היה לי לא מזמן

מה קורה עם כל השנאה הזאת לימי הולדת?
יום כיפי בשבילי. תמונות, מתנות, חברים, ברכות..

יום יפה.

חוגגים עוד שנה נוספת ששרדנו בה

היום הכי מדכא בשנה, אני כאילו כל שנה מצפה למשהו ובסוף זה סתם יום רגיל, מה חדש? אני לא קיימת או משהו מבחינת העולם

יום רגיל, לא מרגיש משהו מיוחד, סתם רגיל

יום ההולדת שלי עוד שבועיים
ואני מחכה לו למרות שאני יודעת שהוא יהיה חרא כמו בשנים הקודמות
שנה שעברה אף אחד לא ידע שיש לי יומולדת... בכיתי כל הדרך הביתה כשהבנתי שלא קיבלתי מתנות או מזל טוב קטן או אפילו היי מאנשים... ואז רבתי עם החברה הטובה לשעבר
וגם שברתי את הטלפון
שנה לפני זה איחרתי לחגיגות יומולדת בבית ספר כי הייתה ילדה בכיתה שאני אישית שנאתי כי היא עשתה עלי חרם במשך שנתיים שיש לה יומולדת יום אחרי חגגה כי אמא שלה קבעה על היומולדת שלי עם המורה (כי שלי היה בשישי ושלה בשבת והיא לא רצתה שלא יחגגו לבת שלה) וכשאמא שלי ביקשה לחגוג לי היא אמרה שהיום כבר תפוס (למרות שזה אפילו לא הגיוני) ולא רק שאיחרתי גם ישבתי שעתיים במזכירות ופספסתי את על החגיגות ה"משותפות"
במשך השנים שלפני או שהייתי אוויר או שחגגו שהמורה חזרה מחופש לידה ובלונים שזרקו עלי היו הבלונים שהכינו לה יום לפני
או שפשוט באחד מהימי הולדת מישהו פשוט שאל אותי בפרצוף: "מה יש לך יומולדת?" וכשעניתי כן הוא הסתובב והלך..




סליחה על החפירה אבל.. היומולדת שלי הוא סתם עוד יום בחיים שלי ויותר מזה הוא אחד הימים היותר עצובים..
במיוחד משום העובדה שכל שנה פוגעים בי ביום הזה מעליבים מקללים וגם תמיד אני בוכה בו

אז זה סתם יום כמו כל השאר...
ושוב סורי על החפירה

יום שבו מספר השנים שאני חי גדל ב 1.