מה הקטע?! אמרתי בסך הכל שאני לא יכולה...

אני קבעתי שאני עושה עבודה עם 2 בנים(אל תשאלו למה) ואנחנו בקושי מצליחים לקבוע יום בשבוע להיפגש כי לכל אחד יש תוכניות, וילד אחד קבע איתנו ביום רביעי בשעה 3(הוא והילד השני קבעו איתי היום בבוקר) והודעתי בצהריים לאמא שלי על זה, והיא הזכירה לי שאנחנו הולכים לברית של בן דוד מהמשפחה וזה עד חמש ושכחתי מזה לגמרי, אחר כך אמרתי להם שמסתבר שאני ביום רביעי יכולה רק אחרי חמש ואז הילד שקבע בבוקר איתנו אמר לי "תשמעי, זה לא בסדר שאת מודיעה לנו עכשיו שאת לא יכולה, אחרי הכל אני יכול לעשות את העבודה רק עם ***(הילד השני שעושה איתנו את העבודה) אבל אנחנו לא נשאיר אותך לבד אבל כאילו... מה הקטע?" אז עניתי לו ככה:
"אז מתי רצית שאני אודיע? גיליתי שאני לא יכולה שנייה אחרי שהזכירו לי... ואמרתי שאני יכולה אחרי חמש, לא הבנתי למה צריך להתחיל את זה כלכך מוקדם"
כתבתי לו ולילד השני את זה בקבוצה שלנו של העבודה בצהריים ושניהם סיננו אותי, אני מפחדת שהם באמת יעשו את העבודה לבד וישאירו אותי מאחור כי בתכלס הם עושים לי טובה שאני עושה איתם כי אין לי עוד עם מי לעשות(אל תשאלו מה עם שאר הכיתה, זה סיפור אחר, ארוך ומסובך) ואני יודעת שהם מסוגלים לעשות דבר כזה... כמה שהילד הזה עצבן אותי ואמר לי את מה שהוא אמר, שהוא יכול לעשות איתו את העבודה לבד, זשזה לא היה בסדר, אני ניסיתי לשלוח לו את התגובה הכי נחמדה שהצלחתי באותו רגע. אני ממש מפחדת שהם יעשו את זה לבד כי הם מסוגלים... מה לעשות? מה לומר להם? עשיתי משהו לא בסדר? זו ממש לא אשמתי שאני לא יכולה אני לא מבינה איך זה לא בסדר כי גם להם יש תוכניות לשאר השבוע וגם הם לא יכולים בימים מסוימים שאני כן יכולה אבל שאני לא יכולה אז הילד הזה ישר קופץ עלי שזה לא בסדר... אם חשוב לציין אז הילד השני לא הגיב כלום