אני מתחרפנת. אני לא יודעת מה לעשות

כבר הרבה זמן שאני ממש בדיכי(זה לא סוד גדול כולם יודעים את זה). כבר כמה פעמים שחשבתי ללכת לפסיכולוגית ובסוף ויתרתי על הרעיון מכל מני סיבות שלא אפרט ובעיקר בגלל פחד גם מללכת לפסיכולוג באופן כללי וגם מלדבר עם ההורים שלי על זה.
בכמה שבועות האחרונים כמה חברים שונים בזמן שדיברתי איתם שאלו אותי למה אני בעצם לא הולכת לפסיכולוגית וכמה שאני מנסה להסביר אני לא מצליחה. חבר הכי טוב שלי שיודע עליי בערך הכל אומר שאני כבר במצב לא בריא(והוא צודק) והוא אמר שאם אני לא אגיד להורים שלי הוא ידבר איתם. מצד אחד כשאני חושב על זה יש לי צמרמורות בכל הגוף והלב שלי דופק כמו משוגע. מצד שני אני לא יודעת אם זה יעזור ואולי דווקא אם זה יבוא ממנו זה יקל עליי. מה לעשות? מה להגיד לו? עזרהה פליז