בתחילת כיתה ט (עכשיו אני ביא) אמרתי לעצמי שלא איכפת לי להיות מוזרה אם זה אומר שאני יכולה להיות אני עצמי..

אל תפסיקי
תהיי מוזרה אם תפסיקי להיות את
המוזרות שלך זה הדבר הכי נורמלי שיש (:

אל תפסיקי להיות מוזרה כי זה חלק מימך ואם תפסיקי את פשוט תעלימי חלק מימך והדבר הכי לא מומלץ שאפשר לעשות, ובנינו בתכלס מה העולם שווה בלי האנשים המוזרים שמוסיפים צבע לעולם?

שמעי גם אני הייתי בול כמוך בקטע הזה, אני לגמרי מבינה אותך (אני חושבת לפחות) ואני חושבת שלא הייתי מצליחה להפתח לאנשים באמת וליצור קשרים עמוקים עם אנשים שאני רוצה בלי אומנות. באומנות אני רצינית ובאומנות אני יכולה לבטא דברים עמוקים ופילוסופים ולהישאר מוזרה וזה אפילו ברוב המקרים בא וצריך לבוא ביחד ואנשים רוצים להכיר אותי דרך זה כי זו באמת אני במלואי. אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת מוזרה כי זה יכול להגיד הרבה דברים אבל אם אומנות כלשהי, לא משנה איזו, מדברת אליך אז אני חושבת שזה יכול לעזור מאוד.. בכל אופן אם תרצי לדבר איתי על מקרים יותר ספציפים ונקודתיים אוכל לעזור לך למצוא פתרונות, אני חושבת שהפתרון הוא למצוא דרך לבטא את עצמך בצורה שנוחה לך בתדמית וגם תביע את המחשבות הכנות שלך וזה מתחיל בדברים הקטנים- באיך להתנסח, באיזה מבט לעשות, באיזו צורה לגשת לנושא.. ואני חושבת שאם תתחילי לחפש את הדרכים האלה אז בהתחלה זה אומנם יראה כמו יותר מדי מחשבה בפעולות פשוטות אבל בהמשך זה כבר יהפוך לחלק כנה יותר ממך.
ואגב, טיפ כללי- אם חלק מהמוזרות שלך קשורה בתיאטרליות אז הקצנה של סיטואציות והתנהגויות יכולה לעזור מאוד בהמון דרכים. אם יש לך משהו רציני להגיד ותגידי אותו באוובר רצינות כמו פוליטיקאי כזה אז זה יהיה גם מוזר ומצחיק וגם רציני ויכול להתפתח לדיון אמיתי..

אין דבר כזה מוזר זאת התנהגות מיוחדת אל תשני את עצמך בשביל אחרים

מי שמוזר הוא מיוחד.
מי שלא אוהב אותך בזכות מי שאת לא שווה אותך.
אל תהי חברה של אנשים צבועים ושטחיים
מוזר זה הכי מגניב
אל תשני את עצמך בשביל אחרים
חוץ מזה שזה סתם יוביל לבלגן