זה אפשרי מי שבדיכאון הוא גם מחייך לפעמיים וצוחק?

כן.

ברור,
זה גם טוב, סימן שעובר,
זה שדיכאון לא אומר שלא לחייך אף פעם

כן.

אכן כן

ברור אני עושה את זה כל יום, קוראים לזה מסכה

בוודאי,
כי:
-הוא לא כל הזמן בדיכאון
,-הוא כן מוצא משהו של זיק
-הוא מחייך כלפי חוץ (ובפנים כבוי)

אני אובחנתי עם דיכאון ואני כמעט תמיד מחייכת, ממבט ראשון אנשים חושבים שאני אופטימית רצח.

ברור שכן.

אנחנו גם בני אדם את יודעת, אני משתחררת ובוכה רק כשאני לבד ואם קורה לי משהו מצחיק אני צוחקת באותו רגע באופן אמיתי (לא כמו שכתבו פה למעלה, שהם שמים מסכה כשהם צוחקים) אבל מלא פעמים קורה לי שאם יש איזושהי מסיבה/אירוע ואני לא במוד אני מחייכת חיוך מזויף.

"i'm not sure if i'm depressed. i mean, i'm not sad, but i'm not exactly happy either. i can laugh and joke and smile during the day, but sometimes when i'm alone at night i forget how to feel."-

"אני לא בטוחה אם אני מדוכאת, כלומר, אני לא עצובה, אבל גם אני לא מאושרת, אני יכולה לצחוק ולהתבדח ולחייך במהלך היום, אבל לפעמים כשאני לבד בלילה אני שוכחת איך להרגיש ".

תקראי את זה, מקווה שזה יעזור לך, אם את מעוניינת בעוד כאלה ובתמיכה ומקום לפרוק תשלחי לי הודעה (:

התגובה האחרונה כל כך מתארת אותי...:(

כן ברור, אני למשל בדיכאון ומדי פעם נקרע מצחוק

אני מחייב וצוחק בזיוף אבל מבתוך אני אוכל את עצמי מדיכאון

כן..

בתור אדם שעבר המון מבחינה נפשית ופיזית שחווה דברים שיכולים לשבור אנשים אחרים והיו כבר לא חיים, אבל יש קטע בזה שאנשים מדוכאים כמוני לא נותנים כל כך לדיכאון לחדור לתוכם ולהשפיע עליהם ותופסים את עצמם חזק בידיים ולמרות כל מה שעברתי שאני פה עומד כאן חי את החיים מתמודד וגם מאז ומתמיד הייתי מחוץ לנורמה החברתית והכלל עולמית מכל מיני בחינות וגם לא סבלתי מזה אבל כן ספגתי התעלליות או כל מיני אכזבות בחיים ולחץ נפשי די גדול שהוביל לכך שאני חי לפעמים דיכאונות ושברונות אבל לא מוותר על החיים של עצמי כי בכל זאת יש לי לאן לשאוף בחיים ויש לי ריגושים והמון דברים שיצרתי ודברים שלא חוויתי עוד בחיים האלו

הרבה פעמים אני לא מרגישה כלום אבל אני מחייכת בסיטואציות מסויימות כדי שיחשבו שאני נורמלית ולא עם פרצוף חסר רגשות, או סתם כי אין לי מה להגיד ובאלי להעביר את המצב
למרות שאני לא בדיכאון, או לפחות אני חושבת שלא

יש שם משהו על זה

ברור, יש כאלו שאומרים שלפעמים האנשים הכי מדוכאים הם אלו שצוחקים הכי הרבה

אני, אני בדיכאונות הרבה פעמים ואנמ תמיד מחייכת ושמחה כשאני עם כמה חברים בביצ ספר למשל. אני בן אדם שמח, מאז ומתמיד אני שמחה, גם בדיכאון, חלק מהזמן.

כן
זה לא סותר
לפחות אצלי גם כשאני צוחקת אני לא מסוגלת להרגיש משהו
זה צחוק והרגשה ריקה בלי ההנאה שבו.
וחיוך זה בדרך כלל כדי להימנע מלדבר

אנשים אומרים לי שאני מחייכת וצוחקת הרבה ובגדול אני מרגישה חרא. אני לוקחת נוגדי דיכאון מקבלת טיפול פסיכולוגי כי היו לי מחשבות אובדניות אני בטוחה שלא היו חושבים שאני כזאת. אם אני בכלל יכולה להחשב כדוגמה.

בוודאי.
אנשים בדיכאון לא עצובים 24/7.
אפשר לצחוק, להתבדח, להנות, להתאהב ועדיין להיות בדיכאון.
אני חושבת שהתגובה הראשונה הסבירה את זה מעולה.