תשובה אחת
הי,
מזג אוויר הוא תופעה יומית בעוד שאקלים הוא הממוצע של אירועי מזג האוויר לתקופה יותר ארוכה.
מצבים שונים של מזג אוויר מאופיינים ע"י נוכחותם או חסרונם של עננים, שהם תוצאה של התעבות אדי מים באוויר המתרומם למעלה ולכן מתקרר. תצלומי עננים מראים שיש באטמוספירה אזורים שבהם נוצרים עננים לעיתים קרובות, ויש אזורים שבהם אין עננים אלא לעיתים רחוקות, או שלא נוצרים כלל. באזור קווי הרוחב הבינוניים ערוכים העננים כמו מערבולות כשביניהם שורר מזג אוויר בהיר. באזור קו המשווה נערכים העננים בדרך כלל כשורה מרוסקת במקביל לקו המשווה. בשני האזורים העננים הם תוצאה של אוויר מתרומם שהגיע מחלקים אחרים של האטמוספירה והיווצרותם קשורה בהימצאותם של אזורי לחץ נמוך ליד פני כדור הארץ.
באזור קווי הרוחב הבינוניים נעות המערבולות ממקום למקום ולכן משתנה מזג האוויר לעיתים תכופות. כמן כן תלוי מזג האוויר בשינויים החלים בגושי האוויר במהלך מסעם הארוך בן אלפי הקילומטרים, הנמשך לעיתים ימים רבים, ובאופייה של הדרך, אם היא על יבשה או ים, חמה או קרה.
בארץ אין שינויי מזג אוויר קיצוניים כמו בארצות הברית או במרכז ומערב אירופה, אך ידועים היטב אירועים חריפים כמו השרב של עונות המעבר או הקרה המתפתחת כאשר אוויר קר ויבש מגיע לאזורנו בחורף ממרכז אסיה ומסיביר.
אקלים, בעצם הוא ממוצע של מזג האוויר במקום מסוים בכל ימות השנה.
מה המשותף לאקלים ולמזג אוויר?
גם האקלים וגם מזג האוויר מתייחסים לתופעות הקשורות לאוויר העוטף את כדור הארץ. כמו:
*טמפרטורות – מידת החום של האוויר.
*עננים – הצטברות של טיפות מים זעירות באוויר, ולפעמים גם של גבישי קרח זעירים.
* משקעים – גשם, שלג וברד. הם נקראים בשם זהב כי הם שוקעים מן העננים על פני כדור הארץ.
* לחות – כמות אדי המים שבאוויר.
* רוח – אוויר שנע ממקום למקום.
ובמה האקלים ומזג האוויר שונים זה מזה?
מזג האוויר מתאר את מה שקורה, או את מה שעתיד לקרות (לתיאור של מה שעתיד לקרות בתחום מזג האוויר, קוראים תחזית מזג אוויר) עם התופעות שפירטנו למעלה, במקום מסוים במשך תקופות זמן קצרות כמו שעות או ימים.
האקלים, לעומת זאת, מתאר את מזג האוויר שקיים בדרך כלל במקום מסוים במשך תקופות זמן ארוכות כמו חודשים או שנים רבות.
קיימות 3 סיבות עיקריות לשוני באקלים:
1. מרחקו של המקום מקו המשווה – קו הרוחב בו האזור נמצא. טמפרטורה של
אזור מסוים תלויה בזוית קרני החמה. האזור המשווני מקבל את הקרינה
הרבה ביותר, אזור הקיץ התמידי. בין קווי רוחב אלו לחוגים הקוטביים נמצא
האזור הממוזג, בו נראית השמש אפילו ביום הקצר ביותר וקיימות בו 4
תקופות שנה. בכיוון הקטבים נמצא האזור הקוטבי, אזור של חורף מתמיד.
2. מצבו של המקום יחסית לים. חבלי ארץ הסמוכים לים ממוזגים יותר בחורף
מאשר חבלי ארץ המרוחקים מהים. בקיץ הם קרירים בדך כלל מחבלי ארץ
המרוחקים מהים ושוכנים על אותו קו רוחב.
הקרבה לים משפיעה גם על כמות המשקעים, כפי שהיא משפיעה על
הטמפרטורה. כמות הגשם היורד רבה יותר באזור החוף והולכת ומתמעטת
ככל שגדל המרחק מהחוף. למרות זאת אין פירושו של דבר שכל הארצות
הסמוכות לים נהנות מכמות גשם רבה. לדוגמא, מדבר סהרה משתרע עד
לחוף הים, או אגן האמזונס בברזיל הנמצא במרחק 1,600 ק"מ מהים וזוכה
לכמות גשמים רבה מאד.
3. גובהו של המקום מעל מפני הים. הגובה משפיע גם על הטמפרטורה וגם על
כמות המשקעים.
אקלימו של כדור הארץ משתנה במרוצת הדורות, אם כי הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין. קשה לדעת אם בימינו משתנה האקלים באיזה חלק של התבל, כיוון שלא נוהל רישום נאות של שינוי האקלים זמן רב די הצורך.
הבדלי האקלים הם הסיבה העיקרית לשינוי הצמחייה בעולם כולו.
האקלים קובע במידה רבה את סוג הגידולים.
האקלים מכתיב לבני האדם את צורת הדיור שלהם, מה ילבשו ומה יהיה אורח חייהם. גזעים אנושיים שונים מסתגלים לסוגי אקלים שונים.
האדם יכול להסתגל לשינויי אקלים והוא למד ליצור לעצמו תנאי אקלים מלאכותיים. האדם המודרני נעזר בימינו באמצעים מכניים כדי ליצור אקלימים מלאכותיים נוחים לו בתוך חללים סגורים.
אקלים ים-תיכוני הוא סוג של אקלים סובטרופי שידוע גם כאקלים סובטרופי של קיץ יבש ונפוץ במדינות של חוף הים התיכון.
המאפיינים העיקריים של אקלים זה-
טמפרטורה
הטמפרטורות הנוחות עקב השפעת גופי המים הגדולים שבסמוך, מאפשרות תנאי מחיה נוחים במשך רוב השנה. הטמפרטורות באזורים סביב הים התיכון גבוהות מאלו שבאזורים המושפעים ממי האוקיינוס הקרים. בשום חודש לא יורדת הטמפרטורה הממוצעת מ-0°c וקיימים לפחות שלושה חודשים שבהם הממוצע גדול מ-10°c. הממוצע החודשי הגבוה הוא בסביבות ה-28°c. במזג האוויר היציב נוצרים תנאים לשמים בהירים, ולכן באקלים הים-תיכוני יש ימי שמש רבים. השמים הבהירים קיימים הן ביום והן בלילה, ובשל כך מתרחש תהליך של קליטה ואיבוד חום משמעותיים במהלך היממה. עקב כך, האקלים מאופיין בטמפרטורות יומיות גבוהות בקיץ, והלילות חמימים אף הם בשל פליטת החום מכל המשטחים שקלטו חום במשך היום. על אף שהאקלים מתאפיין בטמפרטורות נוחות בחורף (בין 5°c ל-10°c בחודש הקר ביותר), קיימת סכנת קרה כשהאוויר היבשתי הקר חודר לאזור.
משקעים
המאפיין העיקרי של מזג האוויר הים-תיכוני הוא משטר הגשמים העונתי. כפי שתואר לעיל, הקיץ היבש הוא תוצאה של הרמה הסובטרופית. התמוככות של הרמה הסובטרופית מדכאת התפתחות עננים וירידת משקעים. בנוסף, נוכחות זרמי הים הקרים עוזרת לייצב את האוויר, ובכך למנוע סיכויים לגשם.
בחורף, הרמה הסובטרופית מתכווצת ושקעים אטמוספיריים שמקורם באזורים הסמוכים לקוטב חודרים לאזורים וגורמים לשרשרת סופות מלוות בגשם. לעתים, גשם עז עלול לגרום לשיטפונות ומפולות בוץ. כמות הגשמים היא בדרך כלל פחות מבינונית ובממוצע 380-500 מ"מ.
בהיותו אקלים מעבר בין אקלים סובטרופי גשום בצידו המשווני, ובין אקלים ממוזג מסוג cs בכיוון הקטבים, ניכרת הגדלה הדרגתית בכמות המשקעים משוליו המשווניים לכוון שוליו הקוטביים. כמות המשקעים נוטה לגדול גם מפנים היבשות אל החופים, אלא אם הגובה משנה כלל זה.
שלג יורד לעתים נדירות בגבהים נמוכים, לעומת זאת בהרים שבאזורים הים־תיכוניים יש בדרך כלל שפע של שלג. לדוגמה: המורדות המערביים של הרי סיירה נבדה בארצות הברית. בהרי האטלס שבצפון אפריקה יורד שלג מנובמבר עד אפריל. ביוון הדרומית והתיכונה בגבהים של 600-750 מ', יש שפע שלג הנשאר על הקרקע במשך שבועות אחדים.
אקלים ים-תיכוני סובל ממשקעים שאינם מהימנים ביותר. לדוגמה, בסנטיאגו דה צ'ילה שבצ'ילה כמות הגשמים פחותה מהנורמלית במשך שבע מתוך עשר שנים, ומספר שנים גשומות במיוחד מפצות על מחסור זה. כמות הגשמים הבינונית וחוסר מהימנותם גורם להסתמכות גדולה יחסית על השקיה.
אזורי אקלים ים-תיכוני רבים הנמצאים לאורך החוף מתכסים לעתים קרובות בערפל. באמריקה הצפונית, האקלים מושפע מזרמי הים הקרים. האוויר החם והלח פוגש במי הים הצוננים ומתקרר. התקררות האוויר מביאה אותו לנקודת רוויה הגורמת להתעבות ולהתפתחות ערפל.
מצחייה-
החורש הים-תיכוני (הנפוץ בשישה אזורים ברחבי העולם: באגן הים התיכון, בדרום אפריקה, בקליפורניה, בצ'ילה, בדרום-מערב אוסטרליה ובדרום אוסטרליה. שטחם של אזורים אלו יחד הוא כ-5% משטח היבשות בעולם) הוא יער של עצים ושיחים נמוכים או אף ננסיים, עצים גבוהים נדירים. הקרקע שבין העצים מכוסה בחלקה, או לחלוטין בצמחיית שיחים מאובקת שגונה כגון הקרקע. בכל הצמחים בולטים החלקים המעוצים יותר מהעלווה בשל הצורך להמעיט את ההתאדות. עץ הזית על גזעו המסיבי, ענפיו המסוקסים, קליפתו העבה והסדוקה ועליו הקטנים והגילדניים המיועדים למניעת הפסדי מים מהירים, משמש נציג נאמן לצמחייה זו. המינים המרכיבים את החורש הים-תיכוני אינם זהים בכל אזורי האקלים הים-תיכוני, אך צורת החורש זהה.
אקלים מדברי, או אקלים צחיח-
אקלים חם ויבש, המתאפיין במחסור במים: כמות המים הנכנסת על ידי המשקעים קטנה מכמות המים המתאדה מפני השטח ומהצמחייה.
הגורם הבסיסי המאפיין את המדבר הוא האקלים, וליתר דיוק - כמות המשקעים הזעומה והטמפרטורה הגבוהה. הנגב הוא אזור של אקלים צחיח ואקלים צחיח למחצה.
מקווה שעזרתי,
ובהצלחה..
נעמה :)
מזג אוויר הוא תופעה יומית בעוד שאקלים הוא הממוצע של אירועי מזג האוויר לתקופה יותר ארוכה.
מצבים שונים של מזג אוויר מאופיינים ע"י נוכחותם או חסרונם של עננים, שהם תוצאה של התעבות אדי מים באוויר המתרומם למעלה ולכן מתקרר. תצלומי עננים מראים שיש באטמוספירה אזורים שבהם נוצרים עננים לעיתים קרובות, ויש אזורים שבהם אין עננים אלא לעיתים רחוקות, או שלא נוצרים כלל. באזור קווי הרוחב הבינוניים ערוכים העננים כמו מערבולות כשביניהם שורר מזג אוויר בהיר. באזור קו המשווה נערכים העננים בדרך כלל כשורה מרוסקת במקביל לקו המשווה. בשני האזורים העננים הם תוצאה של אוויר מתרומם שהגיע מחלקים אחרים של האטמוספירה והיווצרותם קשורה בהימצאותם של אזורי לחץ נמוך ליד פני כדור הארץ.
באזור קווי הרוחב הבינוניים נעות המערבולות ממקום למקום ולכן משתנה מזג האוויר לעיתים תכופות. כמן כן תלוי מזג האוויר בשינויים החלים בגושי האוויר במהלך מסעם הארוך בן אלפי הקילומטרים, הנמשך לעיתים ימים רבים, ובאופייה של הדרך, אם היא על יבשה או ים, חמה או קרה.
בארץ אין שינויי מזג אוויר קיצוניים כמו בארצות הברית או במרכז ומערב אירופה, אך ידועים היטב אירועים חריפים כמו השרב של עונות המעבר או הקרה המתפתחת כאשר אוויר קר ויבש מגיע לאזורנו בחורף ממרכז אסיה ומסיביר.
אקלים, בעצם הוא ממוצע של מזג האוויר במקום מסוים בכל ימות השנה.
מה המשותף לאקלים ולמזג אוויר?
גם האקלים וגם מזג האוויר מתייחסים לתופעות הקשורות לאוויר העוטף את כדור הארץ. כמו:
*טמפרטורות – מידת החום של האוויר.
*עננים – הצטברות של טיפות מים זעירות באוויר, ולפעמים גם של גבישי קרח זעירים.
* משקעים – גשם, שלג וברד. הם נקראים בשם זהב כי הם שוקעים מן העננים על פני כדור הארץ.
* לחות – כמות אדי המים שבאוויר.
* רוח – אוויר שנע ממקום למקום.
ובמה האקלים ומזג האוויר שונים זה מזה?
מזג האוויר מתאר את מה שקורה, או את מה שעתיד לקרות (לתיאור של מה שעתיד לקרות בתחום מזג האוויר, קוראים תחזית מזג אוויר) עם התופעות שפירטנו למעלה, במקום מסוים במשך תקופות זמן קצרות כמו שעות או ימים.
האקלים, לעומת זאת, מתאר את מזג האוויר שקיים בדרך כלל במקום מסוים במשך תקופות זמן ארוכות כמו חודשים או שנים רבות.
קיימות 3 סיבות עיקריות לשוני באקלים:
1. מרחקו של המקום מקו המשווה – קו הרוחב בו האזור נמצא. טמפרטורה של
אזור מסוים תלויה בזוית קרני החמה. האזור המשווני מקבל את הקרינה
הרבה ביותר, אזור הקיץ התמידי. בין קווי רוחב אלו לחוגים הקוטביים נמצא
האזור הממוזג, בו נראית השמש אפילו ביום הקצר ביותר וקיימות בו 4
תקופות שנה. בכיוון הקטבים נמצא האזור הקוטבי, אזור של חורף מתמיד.
2. מצבו של המקום יחסית לים. חבלי ארץ הסמוכים לים ממוזגים יותר בחורף
מאשר חבלי ארץ המרוחקים מהים. בקיץ הם קרירים בדך כלל מחבלי ארץ
המרוחקים מהים ושוכנים על אותו קו רוחב.
הקרבה לים משפיעה גם על כמות המשקעים, כפי שהיא משפיעה על
הטמפרטורה. כמות הגשם היורד רבה יותר באזור החוף והולכת ומתמעטת
ככל שגדל המרחק מהחוף. למרות זאת אין פירושו של דבר שכל הארצות
הסמוכות לים נהנות מכמות גשם רבה. לדוגמא, מדבר סהרה משתרע עד
לחוף הים, או אגן האמזונס בברזיל הנמצא במרחק 1,600 ק"מ מהים וזוכה
לכמות גשמים רבה מאד.
3. גובהו של המקום מעל מפני הים. הגובה משפיע גם על הטמפרטורה וגם על
כמות המשקעים.
אקלימו של כדור הארץ משתנה במרוצת הדורות, אם כי הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין. קשה לדעת אם בימינו משתנה האקלים באיזה חלק של התבל, כיוון שלא נוהל רישום נאות של שינוי האקלים זמן רב די הצורך.
הבדלי האקלים הם הסיבה העיקרית לשינוי הצמחייה בעולם כולו.
האקלים קובע במידה רבה את סוג הגידולים.
האקלים מכתיב לבני האדם את צורת הדיור שלהם, מה ילבשו ומה יהיה אורח חייהם. גזעים אנושיים שונים מסתגלים לסוגי אקלים שונים.
האדם יכול להסתגל לשינויי אקלים והוא למד ליצור לעצמו תנאי אקלים מלאכותיים. האדם המודרני נעזר בימינו באמצעים מכניים כדי ליצור אקלימים מלאכותיים נוחים לו בתוך חללים סגורים.
אקלים ים-תיכוני הוא סוג של אקלים סובטרופי שידוע גם כאקלים סובטרופי של קיץ יבש ונפוץ במדינות של חוף הים התיכון.
המאפיינים העיקריים של אקלים זה-
טמפרטורה
הטמפרטורות הנוחות עקב השפעת גופי המים הגדולים שבסמוך, מאפשרות תנאי מחיה נוחים במשך רוב השנה. הטמפרטורות באזורים סביב הים התיכון גבוהות מאלו שבאזורים המושפעים ממי האוקיינוס הקרים. בשום חודש לא יורדת הטמפרטורה הממוצעת מ-0°c וקיימים לפחות שלושה חודשים שבהם הממוצע גדול מ-10°c. הממוצע החודשי הגבוה הוא בסביבות ה-28°c. במזג האוויר היציב נוצרים תנאים לשמים בהירים, ולכן באקלים הים-תיכוני יש ימי שמש רבים. השמים הבהירים קיימים הן ביום והן בלילה, ובשל כך מתרחש תהליך של קליטה ואיבוד חום משמעותיים במהלך היממה. עקב כך, האקלים מאופיין בטמפרטורות יומיות גבוהות בקיץ, והלילות חמימים אף הם בשל פליטת החום מכל המשטחים שקלטו חום במשך היום. על אף שהאקלים מתאפיין בטמפרטורות נוחות בחורף (בין 5°c ל-10°c בחודש הקר ביותר), קיימת סכנת קרה כשהאוויר היבשתי הקר חודר לאזור.
משקעים
המאפיין העיקרי של מזג האוויר הים-תיכוני הוא משטר הגשמים העונתי. כפי שתואר לעיל, הקיץ היבש הוא תוצאה של הרמה הסובטרופית. התמוככות של הרמה הסובטרופית מדכאת התפתחות עננים וירידת משקעים. בנוסף, נוכחות זרמי הים הקרים עוזרת לייצב את האוויר, ובכך למנוע סיכויים לגשם.
בחורף, הרמה הסובטרופית מתכווצת ושקעים אטמוספיריים שמקורם באזורים הסמוכים לקוטב חודרים לאזורים וגורמים לשרשרת סופות מלוות בגשם. לעתים, גשם עז עלול לגרום לשיטפונות ומפולות בוץ. כמות הגשמים היא בדרך כלל פחות מבינונית ובממוצע 380-500 מ"מ.
בהיותו אקלים מעבר בין אקלים סובטרופי גשום בצידו המשווני, ובין אקלים ממוזג מסוג cs בכיוון הקטבים, ניכרת הגדלה הדרגתית בכמות המשקעים משוליו המשווניים לכוון שוליו הקוטביים. כמות המשקעים נוטה לגדול גם מפנים היבשות אל החופים, אלא אם הגובה משנה כלל זה.
שלג יורד לעתים נדירות בגבהים נמוכים, לעומת זאת בהרים שבאזורים הים־תיכוניים יש בדרך כלל שפע של שלג. לדוגמה: המורדות המערביים של הרי סיירה נבדה בארצות הברית. בהרי האטלס שבצפון אפריקה יורד שלג מנובמבר עד אפריל. ביוון הדרומית והתיכונה בגבהים של 600-750 מ', יש שפע שלג הנשאר על הקרקע במשך שבועות אחדים.
אקלים ים-תיכוני סובל ממשקעים שאינם מהימנים ביותר. לדוגמה, בסנטיאגו דה צ'ילה שבצ'ילה כמות הגשמים פחותה מהנורמלית במשך שבע מתוך עשר שנים, ומספר שנים גשומות במיוחד מפצות על מחסור זה. כמות הגשמים הבינונית וחוסר מהימנותם גורם להסתמכות גדולה יחסית על השקיה.
אזורי אקלים ים-תיכוני רבים הנמצאים לאורך החוף מתכסים לעתים קרובות בערפל. באמריקה הצפונית, האקלים מושפע מזרמי הים הקרים. האוויר החם והלח פוגש במי הים הצוננים ומתקרר. התקררות האוויר מביאה אותו לנקודת רוויה הגורמת להתעבות ולהתפתחות ערפל.
מצחייה-
החורש הים-תיכוני (הנפוץ בשישה אזורים ברחבי העולם: באגן הים התיכון, בדרום אפריקה, בקליפורניה, בצ'ילה, בדרום-מערב אוסטרליה ובדרום אוסטרליה. שטחם של אזורים אלו יחד הוא כ-5% משטח היבשות בעולם) הוא יער של עצים ושיחים נמוכים או אף ננסיים, עצים גבוהים נדירים. הקרקע שבין העצים מכוסה בחלקה, או לחלוטין בצמחיית שיחים מאובקת שגונה כגון הקרקע. בכל הצמחים בולטים החלקים המעוצים יותר מהעלווה בשל הצורך להמעיט את ההתאדות. עץ הזית על גזעו המסיבי, ענפיו המסוקסים, קליפתו העבה והסדוקה ועליו הקטנים והגילדניים המיועדים למניעת הפסדי מים מהירים, משמש נציג נאמן לצמחייה זו. המינים המרכיבים את החורש הים-תיכוני אינם זהים בכל אזורי האקלים הים-תיכוני, אך צורת החורש זהה.
אקלים מדברי, או אקלים צחיח-
אקלים חם ויבש, המתאפיין במחסור במים: כמות המים הנכנסת על ידי המשקעים קטנה מכמות המים המתאדה מפני השטח ומהצמחייה.
הגורם הבסיסי המאפיין את המדבר הוא האקלים, וליתר דיוק - כמות המשקעים הזעומה והטמפרטורה הגבוהה. הנגב הוא אזור של אקלים צחיח ואקלים צחיח למחצה.
מקווה שעזרתי,
ובהצלחה..
נעמה :)
באותו הנושא: