מי לדעתכם נהנה יותר מלשמוע מוזיקה?

כל האנשים שאוהבים מוזיקה באותה מידה
מוזיקאים שומעים יותר דקויות ופה היתרון שלהם --- ברמה של לבחון ולהסתכל על מוזיקה

שואל השאלה:
אוהבים אבל מי יותר נהנה

באותה המידה

שואל השאלה:
ולמה אתה חושב ככה?

אני לא חושבת שיש הבדל

כי מוזיקה היא שפה שמחלחלת לתת-מודע גם מבלי שאיציק, דוד או ראובן מנתחים/מבינים את המוזיקה

שואל השאלה:
אני יסביר לכם
אני התחלתי ללמוד מוזיקה בגיל 16 ככה שלא גדליתי אם זה
והרגשתי שינוי רציני בהנה שלי ממוזיקה
פעם חצי שעה הייתה מספיקה לי היום 4 שעות ואני מנגן רק שנתיים
אבל אולי אני בין הבודדים אז מעניין אותי

לדעתי אנשים רגילים, כי מוזיקאים ממש מבחינים בדברים שלאנשים רגילים קשה להבחין ואז השיר נשמע יותר טוב באוזניים של אנשים רגילים

כולם

שואל השאלה:
ציירים נהנים יותר לראות יצירה מאנשים רגילים
אז למה לדעתכם זה שונה במוזיקה.

שואל השאלה:
חח מוזיקה היא משהו לא מהעולם הזה נשבע

לפי דעתי כולם.
אני מכיר אנשים רגילים, הם גם אוהבים מאוד מוזיקה וגם אני שאני מוזיקאי ומנגן בתופים וקלידים.
זה עניין דינמי בין אנשים. מוזיקה היא שפה משותפת.

השאלה גם למה החלטת שציירים נהנים יותר בהשוואה למוזיקאים שנהנים יותר
יש ציירים שלא אוהבים מוזיאונים ודווקא אנשים אחרים כן.

נראה לי שאין השוואה בין עוסקי התחום לבין אלו שרק באים במגע עם התחום כשמדובר במובן הסובייקטיבי (כל אחד מרגיש משהו שונה). אם היית שואל מי מבין יותר, או למי יש חוות דעת משמעותית יותר אז אפשר היה להשוות

שואל השאלה:
בנאדם שמצייר וזה בעצם התחביב העיקרי שלו
וזה לא קל זה משהו שלומדים שנים
הוא ייהנה יותר מציור
זה לפחות מה שאני חושב אני לא צייר.
אבל ככה זה אצלי
חוץ מזה שנפתחתי להמון סגנונות שבחיים לא שמעתי כמו ספרדית וגאז
אני גם מאוד נהנה לשמוע ולנתח מוזיקה
ממש הרבה
רק לשמוע מה שאני מנגן לוקח כמה שעות שזה אף פעם לא קרה לי
אז אני מניח שזה ככה
אבל אני לא האדם היחיד
אז אני רוצה לראות עוד דעות ורעיונות

צריך להבדיל בין הנאה מציור (כמו שהתכוונת בתגובה האחרונה), שזה העיסוק של הצייר או חובב הציור
לבין הנאה מיצירה (כמו שכתבת למעלה), שזה התוצר עצמו

מי שמצייר בהחלט יהנה יותר מציור
מי שמנגן בהחלט יהנה יותר מנגינה

אבל לא בהכרח יהנה יותר מאחרים מהיצירה, המנגינה, או כל דבר אחר שפתוח לחושים שלנו ולא תלוי ביכולת.
אני בעצמי מצייר ולא נראה לי שאני נהנה יותר מאמנות בכללי מאשר אנשים שפחות טובים כי התאמנו פחות זמן/לא עסקו מעולם

בתור מוזיקאית, אני יכולה להעיד שאני לא תמיד הכי נהנית לשמוע מוזיקה. אני שמה לב לכל צליל ותו שלא נשמע לי במקום, כל זיוף, כל חלק שערכו וכל דבר פשוט. ואני רואה שחברות שלי נהנות מזה ולא שמות לב וחושבות שזה מעולה.
האמת שממש מאז שהתחלתי ללמוד מוזיקה אני ככה. יש בזה יתרונות כמובן אבל זה די מבאס.

בתור מוזיקאית אני יכולה להגיד שככל שאני מתעמקת ולומדת יותר על מוזיקה אני נהנית ממנה יותר באופן משמעותי כי אני יודעת להעריך כל מיני דברים שאני יודעת שלא הייתי שמה לב אליהם פעם ואני יכולה עכשיו לקבל השראה משיר או יצירה (שזה דבר מדהים) ומבינה יותר את הראש של המלחין כי אני בעצמי מלחינה אז הדברים שהוא עושה יותר נוגעים בי משנגעו קודם. וגם מאחר והתשוקה שלי בתור מוזיקאית למציאת צלילים שיהיו מדוייקים לכל מיני תחושות או צלילים שיפעילו אצלי משהו בראש או בלב ויעבירו בי איזושהי תחושה אז אני מרגישה כל מיניד דברים במוזיקה לגמרי אחרת משהרגשתי בעבר. כלומר.. אני אגיד את זה ככה- פעם כמעט אף פעם לא התרגשתי ממוזיקה, זה היה כיף ונחמד אבל לא הרבה יותר מזה. היום בתור מוזיקאית אני יכולה לקבל צמרמורת מצופרי מכוניות שמשתלבים יפה אחד עם השני. זה לא בהכרח פונקציה של יתרונות מול חסרונות, זה גם עניין של עוצמת התחושה. עכשיו יש שירים שבעבר אולי נהניתי מהם ועכשיו לא כי אני שמה לב לדברים בעייתיים בהם, אבל כשיש שיר שאני נהנית ממנו עכשיו זה בעוצמה הרבה יותר גדולה שמבחינתי כמעט מבטלת את ההנאה פעם מהשיר הבעייתי כביכול.

מוזיקאים חושבים יותר על איך שהשיר נוצר, ככה שזה יכול להיות טוב ויכול להיות רע.
פה זה אקורד כזה, פה ההפקה פחות טובה, פה הלירקיה טובה, הפזמון מפוספס, הסי פארט רע וכד.
אנשים "רגילים" בדרכ פחות מייחסים חשיבות לזה ופשוט נהנים מהמוזיקה.
זה תלוי ומשתנה בין אדם לאדם.

שואל השאלה:
חח כן
אבל בסופו של דבר זה אומר שקל לנו יותר
להבחין בין מוזיקה טובה לגרועה

מוזיקאים

שואל השאלה:
עברית שפה קשה