בעיות שרק בישנים יבינו?

מהתקופה שהייתי ביישנית אני זוכרת שכל הזמן שאלו אותי "את תמיד כזאת שקטה?"

כשעושים סבב שמות ותחביבים..

שהטלפון נכבה..
כאילן הטלפון זה המפלט של הביישנים הבנתם?

שאת מתה להגיד שלום או לתת חיבוק למישהו ופשוט עוצרת את עצמך מביישנות

- שאתה חושב על משהו מיליון פעמים עד שיש לך את הנוסח מסודר בראש ואז רק מדבר
- יש פעמים שאתה מתבייש וזה יוצא כאילו אתה סנוב
- "לא.. תודה"
- ששואלים אותך מיליון פעמים למה אתה שקט ותכלס אין לך באמת תשובה
- כשאתה באמת אוזר אומץ ומתחיל לדבר כולם משתתקים ומסתכלים עליך כאילו קרה משהו

"להגיד לך תאמת בפעם הראשונה שראיתי אותך הייתי בטוח שאת סנובית"

שיעורי ספורט, ללכת ברחוב זה די סיוט, לשבת בכיתה ולשמוע ששואלים איפה את בכל מקרה, חוסר השתתפות בשיעור (ugh), "מה? מה אמרת? תחזרי שוב, לא שומעים".. ו.. אממ, טוב, יש עוד ככ הרבה, זה אף פעם לא עולה בראש כשצריך.. ^-^

"מה יש לך? "
או שכולם מדברים ואתה בוהה ושותק

אתה מתבייש להגיד משהו בכיתה ואתה יודע את החומר ואז.. סוף סוף! אתה עוזר אומץ ופולט משהו וזה לא נכון בעליל

שיעור ספורט ומשחקי כדור
כשאתה עומד מול כל הכיתה וצריך להקריא משהו (נאום למשל)
כשיש סבב כיתתי וכל אחד צריך לומר על עצמו משהו
כשאומרים להתחלק לזוגות או קבוצות ואין לך לאן ללכת או עם מי להיות ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך (טוב זה כבר יותר קשור לקטע החברתי )
אממ, כשמישהו שאתם לא חברים או משהו פונה אלייך ואתה מתבלבל בתוך המילים של עצמך ומנסה לומר משפט בלי שזה יראה כאילו אתה לחוץ ומגמגם בקטנה
דבר מביך שקרה לי:
שנה שעברה שיחקהו חבילה עוברת בכיתה ולילד יצא שהוא צריך לומר מי האדפ הכי שקט בכיתה, ואמר את השם שלי. לול.