כתבתי משהו. מה דעתכם?

לא נשאר דבר מן האהבה והעצב והכעס
היית הדלת והמנעול שלי
היית השמים שפקחו את עיני
אבל עכשיו הכול שחור ואין שמים ואין דלת וכל מה שנשאר זה חור
שאוכל את כל הזיכרונות שלנו
בולע כל תזכורת אחת שלי ושלך ושל מה שהיה לנו ושל מה שהיינו
וזה היה טוב
ועכשיו זה לא
שום דבר לא נשאר ועדיין אני זוכר
אבל אני צריך לשכוח?
אני צריך לתת לזה להיות?
אני צריך להילחם?
אני צריך למות?