קשה לי בבית לא יכולה להישאר כאן

רציתי לצאת לריצה היום, וחיפשתי את האוזניות שלי כדי לצאת. אחרי שחיפשתי ולא מצאתי, מרוב התסכול פשוט ישבתי ובכיתי. אמא שלי הגיעה ואמרה לי שאם אני רוצה לבכות אז "שזה לא יהיה בבית שלי", קמתי יצאתי לבכות מחוץ לבית.
אחרי שכבר מצאו ועשו לי שיחת נזיפה ויצאתי עליהם שהם אלה שהיו חארות אבא שלי קם והולך וטרקתי את הדלת.
עכשיו כולם ישנים, וכל התסכול עלה לי ובכיתי שוב. בכיתי איזה שעה בחדר, פתאום אבא שלי הגיע וצרח עליי לסתום את הפה ושאתן לו לישון.

אני כבר הרבה זמן בהרגשה שאני לא רוצה להיות בבית. אין לי חשק לחזור הביתה מהלימודים, אני לא מסוגלת לפנות להורים שלי בשום צורה. אני לא רוצה להיות כאן.
מה לעשות?
אני סתם מתבכיינת?
באמת קשה לי.