אתם יכולים להעביר ביקורת על מה שכתבתי?

אני פותח את העיניים, אני לא רואה אותך.
אני נמצא בבית, אתה לא נמצא.
אני הולך ברחוב, אתה לא מדבר איתי.
אני יושב באוטובוס, אתה לא שולח לי הודעה.
אני בוכה, אתה לא לידי.
אני צוחק, זה לא בגללך.
אני מתרגש, זה לא בגלל הנוכחות שלך.
אני כואב, זה בגללך.
אני צועק, אתה לא שומע.
אני מסתכל במראה, אתה לא מאחורי.

אם הייתי יודע שאתה לא תיהיה פה, הייתי מנצל יותר כל רגע.
אם הייתי יודע שאתה תלך, לא הייתי נקשר אלייך.

אתה כל הזמן, שהיה לנו טוב, שיקרת.
זה היה נראה שכיף לך להראות את מי שבתוכך, היה לך כיף.
אז למה? שיקרת...

כיף הוא לא אמת עכשיו, הוא רגע שחולף.
מה כן אמיתי עכשיו? השמיים? בלעדייך הם שחורות. הם כבר לא שוות כלום.
העולם כולו שחור בלעדייך. הוא לא שווה כלום.
אם הייתי מבין כמה העולם שווה איתך, הייתי מנצל אותו.

אתה יודע מה כואב אותי? שאני אהבתי אותך...
אני אהבתי מישהו שגרם לי לראות את העולם בכל הצבעים. נתת לי אהבה, נתת לי שמחה, נתת לי יופי, נתת לי משמעות.
אבל האמנתי בך, רק בגלל שאמא סיפרה עלייך שהייתי קטן. כל העולם העמיד פנים שמה שאמא אומרת נכון. כל העולם עדיין מעמיד פנים שמה שאמרו לאמא נכון.

אבל אמא שיקרה. לא באמת הייתי מאושר. היא שיקרה. זה לא היה אמיתי.

אני צועד עכשיו ברחוב, אתה לא איתי. ועכשיו אני מבין, שאתה מעולם לא היית איתי. אתה בסך הכל סיפור של אמא.
אני יודע שאתה לא איתי, אתה לא היית איתי, אתה לא תיהיה איתי.

אני יודע שהיית רק בראש שלי, וכל מה שאני אכתוב זה לאף אחד, אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד:

אני שונא אותך! יותר מכל דבר אחר בעולם.
אתה הרסת מה שהיה טוב, אתה פשוט הרסת הכל.
לא נותרה שום משמעות איתך או בלעדיך.
אתה בזבזת לי חלק גדול מהחיים, התעללת בי.

אני שונא אותך!

אני שונא אותך אלוהים.




אני יודע שזה קיטשי...
מה אתה חושבים?
מה לשפר?