מה הדבר הכי מלחיץ שקרה לכם?

בית ספר
שעוקבים אחרייך בלילה

מלחיץץ

כמעט טבעתי

שידידה שלי אמרה לי שהיא רוצה להתאבד ולא ענתה לנייד, מסתבר שהיא אמרה סתם אבל עדיין זה היה הדבר הכי מלחיץ שקרה לי

תאונה (עם רכב)
ברוך ה' יצאנו בשלום אבל זה מלחיץ מאוד

לפעמים אני שומעת קולות (הוא או היא אומר מילה אחת עד משפט קצרצר, לפעמים זה השם שלי).

אני יכולה לגרום לעצמי לשמוע קולות בלילה כשאני חצי ישנה.

נכנסתי לחדר, הסתכלתי הצידה ופתאום הופיע מולי פרצוף מפחיד וצרחה, ואז גיליתי שאלותיכם עשתה לי מתיחה. (אה רגע... אני עשיתי את זה לה בעצם)

שוטרים עצרו אותי וחשבו שאני ילדה נעדרת שהם מחפשים וכמעט הכניסו אותי לאוטו שלהם ונסעו לתחנת משטרה
כשהייתי קטנה הייתי ממש מפחדת מרוחות ומאמינה בזה ( עדיין מאמינה /: ) והייתי שומעת צעדים וקולות שקוראים לי בשם וגם ידיים שנוגעות לי בגב ( את זה רק פעמיים אבל חח ) ושום דבר מזה לא היה אמיתי

דחפו אותי למים עמוקים בנחל בטיול שנתי וכמעט טבעתי

"מחר יש לך שיחה עם המנהלת בקשר לציונים שלך, ערב טוב"
או כששדדו אותי וחברים שלי בים
או שנשארתי לשמור כל הלילה בספסל עם 2 "חברים" שיכורים

1. קמתי באמצע הלילה וראיתי דמויות לבנות בחדר שלי והיה מפחיד ממש
2. הטרידו אותי כל מיני בנים ברחוב וצעקו לי דברים וזה הלחיץ אותי.
3. אני וחברה שלי הלכנו ברחוב ועקבו אחרינו חבורה של בנים ודיברו על הגוף שלנו, נכנסנו לבית של מישהו שאנחנו לא מכירות ושמענו אותם מהגינה אומרים משהו כמו "אחי הן תכף יצאו ואז היא שלך" והייתי כל כך לחוצה שרציתי להעלם
4. חברה שלי אמרה שהיא רוצה להתאבד ולא ענתה לאף אחד והיה ממש מפחיד ונלחצתי ובכיתי

מישהו צילם את הבית שלי ושאל אותי איפה אני o_o

אני יודעת שאף אחד לא יאמין לי, אני בעצמי בקושי מאמינה אבל אני יספר בכל זאת..
בתחילת כיתה ז' שמתי קישוט יפה כזה לתיק כמו מחזיק מפתחות והשארתי את התיק בהפסקה והלכתי וכשחזרתי ראיתי שגנבו לי, לא חיפשתי אותו כי זה כולה קישוט זול אז שכחתי ממנו למרות שזה עיצבן אותי שגנבו לי. באותו יום אחרי שסיימתי ללמוד הלכתי עם עוד איזה 10 ילדים לבקר בבית ספר הקודם וחיכינו ליד השער שיפתחו לנו (מסביב לכל השער יש מלא צמחים והיה מעלינו מלא צמחים עם עלים) ובזמן שכולם דיברו אחד עם השני שמעתי רעש מהשיחים מעליי ואז נפל עלי הקישוט הזה על הראש ואז על הריצפה והייתי בשוק, ניסיתי לחפש מישהו שראה את זה ואף אחד לא ראה חוץ ממני.

שיתוק שינה, כמה פעמים... לא נעים במיוחד

אוקיי אז אחרי בית ספר היינו בגינה הציבורית עם חברים וזה ושתי בנים מהכיתה אמרו לנו לבוא איתם ל"מקום הסודי" זה היה נשמע מגניב ולא ידענו למה לצפות אז באנו, זה היה פשוט שדה קטן קטן ממש עם ספה מלוכלכת ועוד כמה דברים שבורים וכולנו נהינו פרנואידים שם ואמרנו כזה "אוו מה אם אנחנו בסדרה חה חה".. ליד המקום הזה היה בית שהיה נראה נטוש ממש, ניסינו בהתחלה להסתכל דרך החלונות אבל הם היו שבורים וליטרלי נעולים במנעול חזק. אז החלטנו לחקור את הבית, הסתובבנו בגינה ומצאנו ציפור מתה, בור ביוב פתוח, עוד חלונות שבורים בצורה של כדור אקדח, מגף עם חומר כחול בתוכו (שהיינו סבורים שהיה קריסל מת') ותיבת דואר מלאה במכתבים מ1900 ומשהו. אז החלטנו לנסות לפרוץ לבית כי הבנו שלא היה שם אף אחד, ילדה השתמשה בסיכה שלה לנסות לפתוח תמנעול וכולנו עמדנו בסבלנות בצד, לקח לה כמה דקות ואז שמענו את המנעול נפתח, הדלת נפתחה מבפנים, איזה אישה קירחת עם משקפיים וחלוק לילה יצאה וצרחה עלינו "צאו מפה! חבורה של אפסים! אני אקרא למשטרה! אפסים אפסים אפסים!" היא לקחה תיק של ילד אחד והוא היה חייב להחזיר אותו, היא איימה עליו שהיא תתקשר למשטרה ותבוא לבית הספר שלנו. היו לי סיוטים עליה למשך שבוע, פתחנו חבורה בשביל לחקור עליה ועל הבית יותר (דרך גוגל מפות חח) וכל היום הייתי בטראומה ממש, הייתי בטוח שהלך עלי.
בסוף לא קרה כלום ברוך השם אבל מסתבר שאמא שלי מכירה אותה והיא הייתה חברה שלה כשהיו קטנות חח, היא גם האמא של מי שמנהלת את טקס יום הזכרון בשכונה שלנו אז ניסינו למצוא אותה בטקס אבל פחדנו מדי...

מבחן במתמטיקה. אל תשאלי

עשיתי לייק לתמונה ישנה של הקראש והוא היה מחובר

לראות מישהו שאני אוהבת עובר תאונת אופנע הייתי נראית חולת נפש

הפעם הראשונה שהסתבכתי עם המשטרה, כשכמעט אשפזו אותי בפסיכיאטרי, כל הטרדה מינית שעברתי אי פעם, התקפי חרדה זה מלחיץ, כשחבורת בנות בבית הספר עשו לי בריונות, כל פעם שברחתי מהבית, הפעם הראשונה שבה יצאתי מהארון, וכשיצאתי מהארון מול ההורים

מישהו ביקש ממני לבוא למכונית שלו ב12 בלילה בתחנה המרכזית כשהייתי בן 12.

שאתה מרביץ השכבה מטורפת בסדום/נס הרים ואז אתה מגלה
שאיזה חכם זוחל לך באמצע הנתיב.

וואי שנה שעברה היה חיסון של פפילומה או משהו.
לאחר שהזריקו לי, ראיתי לבן והאחיות השכיבו אותי על הרצפה.
הייתי חיוורת ברמות, כמעט התעלפתי.
רציתי להקיא, לא יכולתי לאכול כלום הרגשתי שאני אשכרה הולכת למות.

אה ופעם אחת היה מבחן בחשבון שעות אחרונות, כולם הלכו הביתה והיה לי בלאק אאוט רציני, לא ידעתי כלום, כולם בבתים שלהם סיימו את המבחן בזמן שאני בוכה כמו מטומטמת.
בסוף נתנו לי להשלים את המבחן יום אחרי.
לחץ שאף פעם לא חוויתי.
זה היה בכיתה ז' בתחילת שנה.

הוטרדתי
ניסו לפרוץ לבית שלי כשהייתי לבד
תאונה ברכב

טסתי לתאילנד ובאמצע ההמראה נזלו מים מהמזגן וכל הנוסעים שמו שמיכות וכריות על המקום שממנו יצאו המים. שלא נדע.

שהייתי בן 12 בערך היה סחף מטורף בים ונסחפתי בטירוף בשניה האחרונה אבא שלי הוציא אותי, זה לא הלחיץ אותי אז כי הייתי ילד אבל רק לחשוב על זה עכשיו...

הלכתי ברחוב בחושך בגופיה ברחוב של הבית שלי, ואז שמתי לב שמישהו הולך מאחורי, אך הלכתי קצת מהר יותר, ואז הוא גם הלך מהר יותר, והוא התקרב, ואז הוא התחיל לרוץ, ופשוט דפקתי ספרינט עד הביית וכולי רעדתי.
זה היה כל כך מפחיד!

1. כשהייתי קטנה הרגשתי שאבן ענקית נופלת לי על הראש ואני נפלתי וזה כאב ואז כשקמתי לא היה ליידי שום אבן ולא היה שום איש

2. הייתי בצערון כזה של ילדים בכיתה ו והסתכלתי על אלבום תמונות והייתה באחת התמונות ילדה שלא ראיתי 8 שנים אז אמרתי לעצמי וואו כמה זמן לא ראיתי אותה פתאום אני מסתובבת אחורה והיא שם

לפני שנים היה לי 5 דובונים או משהו בסגנון והם היו מסודרים אצלי על השולחן בחדר
הייתי לבד בבית ויצאתי מהחדר וכשחזרתי אחד מהם היה על המיטה וכל השאר פנו לכיוון המיטה ואני עדין לא מבינה מה קרה ולמה הם היו ככה

הייתי בים היה כריש לידי אבא שלי סימן לי לחזור וכל המשפחה שלי צעקה לי לא ראיתי אותו פשוט חזרתי לחוף ואז רק קלטתי שיש כריש במים (חוף ללא מציל)

נראלי שהדבר הכי מלחיץ שקרה לי בחיים, היה לפני כמעט חמש חודשים, חצי שנה משהו כזה..
הלכתי ליום המא"ה (מי שלא יודע זה משהו בקשר לצבא, רק לבנות).
ירדתי שלוש תחנות אחרי התחנה שהייתי צריכה לרדת כי נרדמתי.
והתחלתי ללכת בערך עשרים דקות ברגל, ואימא שלי התקשרה אלי ואמרה לי שאני אשים לב לאנשים כי אני בתל אביב והשכונה שאני אמורה ללכת ליום הזה היא בשכונה של סודנים.
בקיצור התחלתי ללכת ואני לבד ברחוב, ואז פתאום אני רואה ממולי מישהו עם אוזניות, ויש לו משהו ביד, הולך סתם הליכה ברגל.
לא חשדתי בכלל בו, ואז הוא התקרב אלי יחסית והתחיל פתאום לרוץ והוא צעק איזה משהו. ואז הייתי בטוחה שמה שיש לו ביד זה סכין ושאני הולכת למות. אז התחלתי לבכות והתחלתי לרוץ אחורה.. בקיצור הוא הבין שהוא הפחיד אותי או שקרה לי משהו,. וביקש מיליון סליחות אחר כך כי לא הפסקתי לבכות מהפחד.
ואז הבנתי שהוא שר פשוט את השיר שהוא שמע האוזניות ומה שהיה לו ביד זה היה פאלפון והוא סתם התחיל לרוץ