באלי לבכות, מרגישה נבגדת, הרבה זמן לא הרגשתי כל כך מובכת

רציתי לדבר עם אחותי אז נכנסתי לה לחדר ואמרתי לה משהוא סיימתי להגיד לה ואז התחלנו לצחוק ולדבר, ואז היא נאמה לי על משהוא שהיא דיברה עליו המון פעמים, אז, פתחתי בפנייה משהו ("נאמתי גם") שפתחתי בפנייה רק פעם אחת לפני והיא סוג של צחקה עליי, אבל הרגשתי שאני יכולה לדבר איתה על זה שוב. סיפרתי לה שכמו שהיא זוכרת שאמרתי לה לפני שנה וחצי לא חשבתי שאני יפה ואז בעקבות חברים וזה התחלתי להבין כמה אני יפה ואז היה זמן שהיה לי אכפת רק מהחיצוניות שלי וכולם ראו רק אץ החיצוניות שלי,ואז אמרתי לה שאת כל מי שאני בעניין שלו לא ממש אכפת מהחיצוניות ולכן זה עוזר לי להפתח על האופי שלי ולא לסמוך רק על היופי שלי.. כל הזמן הזה היא לא הסתכלה עליי ופיהקה ואז כשסיימתי וחשבתי אולי היא הקשיבה לי אבל אז הבנתי שברגע שהיא סיימה לדבר מבחינתה היא רצתה שאני יעוף לה מהחדר. אחר כך כשרבנו על זה היא צעקה בכל הבית ''את כל הזמן מדברת על כמה שאת יפה וכמה שאת יפה'' והיא כאלו לא רק פיספסה את הנקודה, היא עיוותה אותה שהיא תוכל לרדת עליי, וצעקה את זה בכל הבית כדי שכולם ישמעו ויחשבו ששעה דיברתי רק על כמה שאני יפה ועפה על עצמי... מה אתם הייתם עושים? עם מי אתם מסכימים?