בטח כל האתר היום יהיה מפוצץ ברווקים שמתלוננים עלזה שהם לבד ביום אהבה.. אז (המשך)

אני הראשונה שמתחילה.
אני בת 16 ואפעם לא חוויתי זוגיות. אפעם לא התאהבתי. אפעם לא הרגשתי נאהבת. ודוגרי אף פעם לא החשבתי חשיבות ככ ליום הזה. (עד היום)
כי אני מרגישה שאני מפספסת משהו בין הידיים שלי, אני מפספסת את כל הריגוש הזה של אהבת נעורים.
את הבכי, את השמחה, את ההודעות שמקפיצות את הלב,את החיבוק המחמם.
ואני גם רוצה לחוות אתזה. שיהיה לי ניסיון.

ובאמת, בלב שלם בלי חס ושלום לעוף על עצמי- רק רוצה שתבינו אותי..
אני לא נראת רע(כפי שאנשים מתארים אותי,ואפילו "שווה"), ואני חושבת שיש לי אופי טוב. אני צנועה(לא אוהבת שמחמיאים לי , תמיד מורידה מעצמי בשביל אחרים) אני דואגת ותמיד עוזרת, החברות מבחינתי זה דבר מאוד חשוב ואני תמיד נבגדת בסופו של דבר כי אני מקריבה הרבה בשביל אחרים והם מתנהגים ומחזירים לי כלום...
כמובן שיש בי גם חסרונות לא אציג רק את ה"יתרונות" כיביכול. אני עקשנית, אומרת שטויות בזמן הכי לא טוב, אני ביישנית ולא נמשיך..

אז למה אני לא חווה אתזה? למה לא מגיע לי לחוות ולנסות וללמוד לאוהב ולהרגיש?

אנשים יכולים להסכים איתי, ויש כאלה שלא. יש כאלה שיצאו עליי, ויש כאלו שיזדהו איתי.