מה הדבר הכי כואב שקרה לכם/הכי פוגע שאמרו לכם?

הייתי ביסודי ביישנית ושקטה יחסית לבנות אחרות שהיו ממש רעשניות אז ילדה אחת (זה היה בכיתה ה) אמרה עלי מול כולם באמצע השיעור: "אוטיסטית"

מי בכלל אוהב אותך בעולם הזה אמא שלך זונה ימיזדיין ואז הלכתי מכות.. (אפילו שזה לא מעליב זה הכי מעליב שהיה לי)

ילדה בכיתה שהייתה כביכול "חברה" אמרה לי שעשו סקר בכיתה מי יותר מכוערת אני או ילדה אחרת. היא ענתה "ברור -השם של הילדה האחרת-" לטענתה.
זה ממש העליב אותי. למה היא סיפרה לי את זה בכלל. זה מגעיל. הייתי אז בכיתה ז' והיום אני אחרי צבא ןאני עדיין זוכרת את זה.

החברה הכי טובה שלי אמרה לי "את חושבת רק על התחת של עצמך".
ובכיתה ו' מישהו קרא לי חשה. אם זה היה עכשיו לא הייתי שמה עליו אבל באותה התקופה ממש נעלבתי.

כשההורים שלי אמרו לי שאני מיותרת בבית, שאני לא מועילה ואין לי מה לחפש איתם יותר.
ואז עפתי מהבית והגעתי לפנימייה.
היום אני מבינה שזה הדבר הטוב ביותר שקרה לי, אבל אז זה היה הדבר הכי פוגע והכי מעליב. לא ידעתי איך לצאת מהבור הזה.
למזלי אני כבר לא שם.

כולם בשכבה יודעים שסבתא שלי זאת הנקודת הרגישות שלי... ואז שעשו עלי חרם.. כולם אמרו לי "אמן שתמותי עם סבתא המסריחה שלך כמה שיותר מהר" זה הדבר ששבר אותי.. ואז כל יום עד היום אני בוכה על זה ואומרת תודה שהיא חיה
כי אני באמת מעדיפה שאני ימות והיא תחיה (לא מגזימה)