26 תשובות
מה זה להתפלסף
ברור! מתה על זה
סתם מה זה להתפלסף?
סתם מה זה להתפלסף?
לפעמים להיות נורמאלי זה הייחוד האמיתי
חחח כן כל כך. אבל החברים שלי שונאים את זה.
עריכה: למה שינית מלהתפלסף לפילוסופיה?
עריכה: למה שינית מלהתפלסף לפילוסופיה?
בטח, להתפלסף זה הכי כיף שיכול להיות, זה ולהתחכם d:
מאוד, זה הנושא האהוב עלי.
אבל בקשר לשאלה -
יש אנשים שמעדיפים להיות אנשים אחרים כדי להרשים, זה עניין של העדפה.
אני מעדיפה פילוסופיה אחרת.
אבל בקשר לשאלה -
יש אנשים שמעדיפים להיות אנשים אחרים כדי להרשים, זה עניין של העדפה.
אני מעדיפה פילוסופיה אחרת.
אני אוהבת לעשות את זה אם זה אחלה בשיחה, אבל נגיד יש לי מישהי שמתחילה להתפלסלף על כל דבר זה מעצבן ומוריד כזה את הכיף של השיחה, כי היא סתם מנתחת וחוקרת דברים חסרי פואנטה. שהדבר היחיד שיש לך להגיד לך זה פשוט "אוקי..." כי אין לך כוח להתעמק עכשיו על כל דבר ביקום
לדעתי זו לא ממש שאלה פילוסופית, כי כן אפשר למצוא עליה תשובה:
השאלה הזו לא רלוונטית לכולם, יש אנשים שלא נמצאים ליד אנשים אחרים.
יש אנשים שכן מתנהגים כמו עצמם ליד אחרים.
יש אנשים ביישנים/שנלחצים מהר וזה גורם להם להתנהג שונה מבדר"כ ליד אחרים.
אבל, אם ניקח את ההתחלה של השאלה שלך, היא פילוסופית.
מה שווה בלחיות בכלל, אם נקודת ההתחלה ונקודת הסיום הן שוות - ריק.
כלומר, לא ידוע מה היה לפני נקודת ההתחלה, לא ידוע מה יהיה אחרי נקודת הסיום.
או מה שווה בלחיות בכלל, אם כל מה שמישהו אי פעם עשה או יעשה היא פעולה מסתיימת שתישכח מהתודעה בסופו של דבר?
מקווה שהתקלתי מישהו, אשמח לתשובות.
השאלה הזו לא רלוונטית לכולם, יש אנשים שלא נמצאים ליד אנשים אחרים.
יש אנשים שכן מתנהגים כמו עצמם ליד אחרים.
יש אנשים ביישנים/שנלחצים מהר וזה גורם להם להתנהג שונה מבדר"כ ליד אחרים.
אבל, אם ניקח את ההתחלה של השאלה שלך, היא פילוסופית.
מה שווה בלחיות בכלל, אם נקודת ההתחלה ונקודת הסיום הן שוות - ריק.
כלומר, לא ידוע מה היה לפני נקודת ההתחלה, לא ידוע מה יהיה אחרי נקודת הסיום.
או מה שווה בלחיות בכלל, אם כל מה שמישהו אי פעם עשה או יעשה היא פעולה מסתיימת שתישכח מהתודעה בסופו של דבר?
מקווה שהתקלתי מישהו, אשמח לתשובות.
אשמח לנסות לענות על חלק מהשאלות.
אנחנו לא יודעים אם יש מהות או משמעות לחיים שלנו, מן סיבה שכזו.
אין משמעות אובייקטיבית שידועה לנו, אך יש משמעות סובייקטיבית שכל אחד יכול לבחור לעצמו.
יש אנשים שקיומם יישכח בעולם הזה אחרי כמה דורות של אנשים שיבואו אחריו, ויש אנשים שייזכרו גם אחרי מאות, אם לא אלפי שנים. (בכך שתרמו לאנושות לטובה או לרעה, לדוגמה)
במידה ובאמת אין כלום בהמשך, כלומר, אחרי החיים, אין באמת מהות לכלום, במיוחד אם בשלב מסוים יגיע קץ האנושות.
אבל במידה ויש משמעות אובייקטיבית לחיים, שתהיה תלויה גם בהמשך, שבאה אחרי "החיים", זה יסביר הרבה יותר, רק זה ידע שלא יכול להיות נתון לרשותנו.
ובגלל זה אנשים מחפשים משמעות לחיים, שהיא סובייקטיבית בגלל חוסר-ידע, כי משהו בנו, כבני אדם, לא יכול לקבל את ה"היגיון" שאנחנו פה במקרה. שאנחנו כאן רק כדי לעבור 70-80 שנה ברגעים שישכחו גם הם.
אבל מי יודע, אולי ההיגיון לצידנו ואולי הוא זה שמטעה אותנו.
תשובה אובייקטיבית לא נמצא, רק השערות, שאולי אחת מהן, תהיה קרובה לאמת.
אז בקיצור - אם אין משמעות אובייקטיבית, כל מה שיש לנו להישען עליו זו המשמעות הסובייקטיבית שתתן לאותו אדם רגעים של אושר בחייו,
שאגב, הרבה פילוסופים רואים בזה כדבר עליון וכהמשמעות שיש לתת.
ואם יש משמעות אובייקטיבית, זה יסביר הרבה מאוד דברים.
אנחנו לא יודעים אם יש מהות או משמעות לחיים שלנו, מן סיבה שכזו.
אין משמעות אובייקטיבית שידועה לנו, אך יש משמעות סובייקטיבית שכל אחד יכול לבחור לעצמו.
יש אנשים שקיומם יישכח בעולם הזה אחרי כמה דורות של אנשים שיבואו אחריו, ויש אנשים שייזכרו גם אחרי מאות, אם לא אלפי שנים. (בכך שתרמו לאנושות לטובה או לרעה, לדוגמה)
במידה ובאמת אין כלום בהמשך, כלומר, אחרי החיים, אין באמת מהות לכלום, במיוחד אם בשלב מסוים יגיע קץ האנושות.
אבל במידה ויש משמעות אובייקטיבית לחיים, שתהיה תלויה גם בהמשך, שבאה אחרי "החיים", זה יסביר הרבה יותר, רק זה ידע שלא יכול להיות נתון לרשותנו.
ובגלל זה אנשים מחפשים משמעות לחיים, שהיא סובייקטיבית בגלל חוסר-ידע, כי משהו בנו, כבני אדם, לא יכול לקבל את ה"היגיון" שאנחנו פה במקרה. שאנחנו כאן רק כדי לעבור 70-80 שנה ברגעים שישכחו גם הם.
אבל מי יודע, אולי ההיגיון לצידנו ואולי הוא זה שמטעה אותנו.
תשובה אובייקטיבית לא נמצא, רק השערות, שאולי אחת מהן, תהיה קרובה לאמת.
אז בקיצור - אם אין משמעות אובייקטיבית, כל מה שיש לנו להישען עליו זו המשמעות הסובייקטיבית שתתן לאותו אדם רגעים של אושר בחייו,
שאגב, הרבה פילוסופים רואים בזה כדבר עליון וכהמשמעות שיש לתת.
ואם יש משמעות אובייקטיבית, זה יסביר הרבה מאוד דברים.
אני לגמרי מסכימה איתך בנושא המהות הסובייקטיבית, לכל אחד יש את המשמעות האישית לקיום שלו, אבל מעבר לזה - מבחינת הגיון, חייבת להיות גם משמעות אובייקטיבית, לא?
אחרת מה הטעם שיש כ"כ הרבה אנשים בעולם, מקצועות, רעיונות, שפות, עולם שלם, אם לא למטרה כלשהי?
מצד אחד אומרים שלא יכולה להיות משמעות אובייקטיבית, מצד שני אומרים שלא יכולה שלא להיות משמעות אובייקטיבית.
יש כאלו שיגידו שאנחנו "ניסוי" של משהו גדול יותר, שמביטים עלינו כניסוי, יש כאלו שיגידו שהנסיין הוא אל מסוים, יש כאלו שיגידו שזה זן אחר (או במונח שאנחנו מכירים, חייזרים) ולא חסרות קונספירציות בנושא.
אני לא חושבת שנמצא תשובה בזמן הקרוב, זה פשוט מעניין.
אחרת מה הטעם שיש כ"כ הרבה אנשים בעולם, מקצועות, רעיונות, שפות, עולם שלם, אם לא למטרה כלשהי?
מצד אחד אומרים שלא יכולה להיות משמעות אובייקטיבית, מצד שני אומרים שלא יכולה שלא להיות משמעות אובייקטיבית.
יש כאלו שיגידו שאנחנו "ניסוי" של משהו גדול יותר, שמביטים עלינו כניסוי, יש כאלו שיגידו שהנסיין הוא אל מסוים, יש כאלו שיגידו שזה זן אחר (או במונח שאנחנו מכירים, חייזרים) ולא חסרות קונספירציות בנושא.
אני לא חושבת שנמצא תשובה בזמן הקרוב, זה פשוט מעניין.
שואל השאלה:
אז בסופו של דבר, מה מניע נערים בגילי לחיות?
למה אתה קם בבוקר?
יש הגיון בהתאבדות. למה האנושות לא מתאבדת?
אולי הרוב פשוט לא חושבים על זה?
אז בסופו של דבר, מה מניע נערים בגילי לחיות?
למה אתה קם בבוקר?
יש הגיון בהתאבדות. למה האנושות לא מתאבדת?
אולי הרוב פשוט לא חושבים על זה?
גם אני מסכימה איתך.
מבחינת ההיגיון האנושי, אמורה להיות משמעות אובייקטיבית לחיים, אחרת כפי שציינת, הכל חסר מהות חוץ מרגעי האושר שגם הם יחלפו להם, שנשענים על המשמעות הסובייקטיבית.
אך אכן לא נוכל למצוא משמעות אובייקטיבית לחיים, לפחות לא בתור בני אדם. נוכל רק לשער, להניח - וכאן נכנסת הפילוסופיה.
ושואל השאלה - האנושות לא מתאבדת בגלל שאין סיבה לעשות זאת, למות עכשיו או עוד 50 שנה. זה לא קריטי אלא אם כן אותו אחד סובל במשך כל חייו.
וכמובן קיים הפחד מהמוות שטמון בבני האדם, הפחד מהלא-נודע, הפחד מחוסר הקיום, מחוסר ההכרה (בתיאוריה).
ואם תקרא את מה שכתבתי זה עונה על חלק ממה ששאלת. (לדוגמה, אם יש משמעות אובייקטיבית זה יהיה חסר היגיון שהאנושות עצמה תתאבד)
מבחינת ההיגיון האנושי, אמורה להיות משמעות אובייקטיבית לחיים, אחרת כפי שציינת, הכל חסר מהות חוץ מרגעי האושר שגם הם יחלפו להם, שנשענים על המשמעות הסובייקטיבית.
אך אכן לא נוכל למצוא משמעות אובייקטיבית לחיים, לפחות לא בתור בני אדם. נוכל רק לשער, להניח - וכאן נכנסת הפילוסופיה.
ושואל השאלה - האנושות לא מתאבדת בגלל שאין סיבה לעשות זאת, למות עכשיו או עוד 50 שנה. זה לא קריטי אלא אם כן אותו אחד סובל במשך כל חייו.
וכמובן קיים הפחד מהמוות שטמון בבני האדם, הפחד מהלא-נודע, הפחד מחוסר הקיום, מחוסר ההכרה (בתיאוריה).
ואם תקרא את מה שכתבתי זה עונה על חלק ממה ששאלת. (לדוגמה, אם יש משמעות אובייקטיבית זה יהיה חסר היגיון שהאנושות עצמה תתאבד)
שואל השאלה:
מה המשמעות שלכם באופן אישי?
מה המשמעות שלכם באופן אישי?
גם אני מסכימה איתך, לכן לדעתי האנושות נשענת (או נהגה להישען) על הדת בעבר, היום יש תחליפים.
שואל השאלה - לדעתי האנושות לא מתאבדת כי הם לא יודעים אם יש אלטרנטיבה טובה יותר, או מתוך המשמעות הסובייקטיבית הזו שנותנת להם תקווה שבעתיד יהיה טוב יותר.
happiness, דיון מעולה, תודה. 3>
לגבי משמעות אישית - אני בתהליכים עם זה, זה משהו שקשה להכיל לדעתי, ברגע שאתה מקבל בוודאות את המשמעות האישית שלך, אתה מבלה את רוב חייך בלנסות להשיג אותה, כרגע אני מנסה להיכנס לחיים ה"בוגרים" בהדרגה ולהתחיל עם דברים בנאליים.
שואל השאלה - לדעתי האנושות לא מתאבדת כי הם לא יודעים אם יש אלטרנטיבה טובה יותר, או מתוך המשמעות הסובייקטיבית הזו שנותנת להם תקווה שבעתיד יהיה טוב יותר.
happiness, דיון מעולה, תודה. 3>
לגבי משמעות אישית - אני בתהליכים עם זה, זה משהו שקשה להכיל לדעתי, ברגע שאתה מקבל בוודאות את המשמעות האישית שלך, אתה מבלה את רוב חייך בלנסות להשיג אותה, כרגע אני מנסה להיכנס לחיים ה"בוגרים" בהדרגה ולהתחיל עם דברים בנאליים.
כן אוהבת פילוסופיה, ואעתיק לפה את תשובתי לגבי משמעות החיים בעיניי שכבר הגבתי בכמה תשובות פה (בשני חלקים כי זה ארוך):
אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה. קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). זה בלבול שלפי מה ששמתי לב בדרך כלל נובע מזה שלכל אחת מהמילים בצירוף "משמעות החיים" יש מספר פרשנויות (בלי שום קשר לגישות או דעות שונות) שהן פשוט אומרות דברים אחרים לגמרי ולא קשורים אחד לשני אבל אנשים לפעמים מדלגים על השלב של לפרש אותם אז הם עוברים לסירוגין מפרשנות לפרשנות והופכים את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא. לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. טוב אז נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים "משמעות החיים" כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, דבר שמספק וממלא אותך ומביא אותה ל"הגשמה עצמית". זו בעצם מה שנקראת "תחושה של משמעות" פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את עצמם מהבחינה הזו (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. אנשים עם תפיסה ריאליסטית יותר נוטים לפרש את המילה "משמעות" כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך התשובה שלי תתייחס למילה "משמעות" על פי הפרשנות הזו.
אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה. קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). זה בלבול שלפי מה ששמתי לב בדרך כלל נובע מזה שלכל אחת מהמילים בצירוף "משמעות החיים" יש מספר פרשנויות (בלי שום קשר לגישות או דעות שונות) שהן פשוט אומרות דברים אחרים לגמרי ולא קשורים אחד לשני אבל אנשים לפעמים מדלגים על השלב של לפרש אותם אז הם עוברים לסירוגין מפרשנות לפרשנות והופכים את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא. לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. טוב אז נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים "משמעות החיים" כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, דבר שמספק וממלא אותך ומביא אותה ל"הגשמה עצמית". זו בעצם מה שנקראת "תחושה של משמעות" פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את עצמם מהבחינה הזו (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. אנשים עם תפיסה ריאליסטית יותר נוטים לפרש את המילה "משמעות" כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך התשובה שלי תתייחס למילה "משמעות" על פי הפרשנות הזו.
ועכשיו בואו נדבר רגע על המילה "חיים"- כשאנחנו אומרים "חיים" אנחנו מתכוונים לדבר הזה שאנחנו קמים אליו כל בוקר? או פרק הזמן הזה שבין לידתנו למותנו וכל החוויות שאנחנו חווים בזמן הזה? או שבכלל אנחנו מתכוונים לתופעה הזו של קיום החיים ומדברים על החברה האנושית כולה כגוף אחד בתוך מערכת גדולה ומורכבת יותר? או אולי לווא דווקא החברה האנושית, אולי חיים באופן כללי הכוללים גם את בעלי החיים? נתחיל דווקא בחברה האנושית כחלק ממערכת גדולה ומורכבת כמו היקום. אנשים ריאליסטים מאוד נוטים להאמין שבני אדם מאוד זניחים ולא חשובים ביקום מאחר והיקום הוא (כנראה) אין סופי וכל כך גדול ומורכב ומי אנחנו וההבנה שלנו לעומתו? ובעקרון כן.. נכון, אבל בואו נתעמק בזה לרגע. בשביל מה בני אדם חשובים ביקום? מה הופך משהו לחשוב בכלל? הגודל שלו? ההשפעה שלו? השפעה על מה? שינוי בצורה? אם סופר נובה תתפוצץ עכשיו היא תהיה משפיעה יותר מאיתנו? סביר להניח שהתפוצצה עכשיו באיזשהו מקום ביקום סופר נובה כי היקום כל כך גדול, האם אתם מרגישים במשמעות של זה? ואם אתם לא תרגישו אז מי ירגיש? זה כמו למצוא תרופה לסרטן אבל לא לספר על זה לאף אחד, איזו חשיבות יש לזה?
ועכשיו מתחיל להכנס עוד עניין פילוסופי ומורכב לא פחות העוסק בתודעה. בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. בנוסף, אפרט בקצרה לגבי חוסר הוודאות לגבי קיום דברים שחיצוניים לתודעה שלנו כי זה גם רלוונטי בעיניי לחשיבות התודעה של בני האדם והחיים בכלל: תסתכלו סביבכם ותתמקדו באיזשהו חפץ. איך אתם יודעים שהוא באמת שם? אתם רואים אותו? אתם שומעים אותו? אתם מרגישים אותו? אם כן וההוכחה הזו מספקת אתכם משמע- לצורך העניין אם יכסו לכם את העיניים, יאטמו לכם את האוזניים ויקשרו לכם את הידיים תוכלו להניח שהחפץ כבר לא שם.
אנחנו מסתמכים על החושים שלנו כדי להוכיח קיום של דברים אבל לא הוכחנו את נכונותם של החושים. למעשה, הצלחנו להוכיח לא מעט פעמים את הבעיתיות בהסתמכות על החושים, כמו למשל בסרטי תלת מימד שהדמויות נראות לנו תלת מימדיות למרות שהן לא (שלא נתחיל לדבר על מציאות מדומה שתופסת תאוצה עכשיו.). אז על מה בעצם אפשר לסמוך? טוב.. מכירים את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"? זה בדיוק זה. הרחבה והסבר של המשפט- אתה לא יכול להטיל ספק בכך שאתה מטיל ספק או לחשוב שאתה לא חושב, זה יהיה פרדוקס. כלומר התודעה שלנו מבחינה פילוסופית היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להוכיח את קיומו כי הוא לא יכול לא להיות קיים. מפה בין היתר חשיבותם של החיים בעיניי, בלעדיהם היקום פשוט היה יקום וזה לא היה מפריע לאף אחד כי לא היה אף אחד שזה יפריע לו וזה היה לחלוטין חסר משמעות ומיותר. למה כשדברים משפיעים עלינו זה משמעותי יותר מכשהם משפיעים אחד על השני? דבר ראשון כי אנחנו מסוגלים להגדיר את זה בצורה הזו בניגוד לדברים דוממים ודבר שני כי לנו בניגוד ליקום (לפחות לפי מה שידוע לי) יש מטרה, ומטרה זה חשוב בשביל שלמשהו תהיה משמעות בהגדרת המשמעות הזו. בראש ובראשונה יש לנו מטרה אבולוציונית- לשרוד, ולאחר מכן מטרות נוספות שנוצרות לנו בעקבות עצם היכולת שלנו לייצר אותן כי יש לנו תודעה. מה נותן לנו זה שיש לנו מטרה? שאנחנו יכולים להגדיר את הדברים שמקרבים אותנו למטרות שלנו כטובים או ואת הדברים שמרחיקים אותנו כרעים ובנוסף נוכל לקבוע גם מה משמעותי יותר או פחות ומשפיע יותר או פחות על הדרך שלנו למטרה ובאיזו צורה וכך בעצם להגדיר מה משמעותי ומה לא או פחות. הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל"חיים"- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאליסטים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות? יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג'ון גרין אמר- יש גם אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.
מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.
ועכשיו מתחיל להכנס עוד עניין פילוסופי ומורכב לא פחות העוסק בתודעה. בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. בנוסף, אפרט בקצרה לגבי חוסר הוודאות לגבי קיום דברים שחיצוניים לתודעה שלנו כי זה גם רלוונטי בעיניי לחשיבות התודעה של בני האדם והחיים בכלל: תסתכלו סביבכם ותתמקדו באיזשהו חפץ. איך אתם יודעים שהוא באמת שם? אתם רואים אותו? אתם שומעים אותו? אתם מרגישים אותו? אם כן וההוכחה הזו מספקת אתכם משמע- לצורך העניין אם יכסו לכם את העיניים, יאטמו לכם את האוזניים ויקשרו לכם את הידיים תוכלו להניח שהחפץ כבר לא שם.
אנחנו מסתמכים על החושים שלנו כדי להוכיח קיום של דברים אבל לא הוכחנו את נכונותם של החושים. למעשה, הצלחנו להוכיח לא מעט פעמים את הבעיתיות בהסתמכות על החושים, כמו למשל בסרטי תלת מימד שהדמויות נראות לנו תלת מימדיות למרות שהן לא (שלא נתחיל לדבר על מציאות מדומה שתופסת תאוצה עכשיו.). אז על מה בעצם אפשר לסמוך? טוב.. מכירים את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"? זה בדיוק זה. הרחבה והסבר של המשפט- אתה לא יכול להטיל ספק בכך שאתה מטיל ספק או לחשוב שאתה לא חושב, זה יהיה פרדוקס. כלומר התודעה שלנו מבחינה פילוסופית היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להוכיח את קיומו כי הוא לא יכול לא להיות קיים. מפה בין היתר חשיבותם של החיים בעיניי, בלעדיהם היקום פשוט היה יקום וזה לא היה מפריע לאף אחד כי לא היה אף אחד שזה יפריע לו וזה היה לחלוטין חסר משמעות ומיותר. למה כשדברים משפיעים עלינו זה משמעותי יותר מכשהם משפיעים אחד על השני? דבר ראשון כי אנחנו מסוגלים להגדיר את זה בצורה הזו בניגוד לדברים דוממים ודבר שני כי לנו בניגוד ליקום (לפחות לפי מה שידוע לי) יש מטרה, ומטרה זה חשוב בשביל שלמשהו תהיה משמעות בהגדרת המשמעות הזו. בראש ובראשונה יש לנו מטרה אבולוציונית- לשרוד, ולאחר מכן מטרות נוספות שנוצרות לנו בעקבות עצם היכולת שלנו לייצר אותן כי יש לנו תודעה. מה נותן לנו זה שיש לנו מטרה? שאנחנו יכולים להגדיר את הדברים שמקרבים אותנו למטרות שלנו כטובים או ואת הדברים שמרחיקים אותנו כרעים ובנוסף נוכל לקבוע גם מה משמעותי יותר או פחות ומשפיע יותר או פחות על הדרך שלנו למטרה ובאיזו צורה וכך בעצם להגדיר מה משמעותי ומה לא או פחות. הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל"חיים"- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאליסטים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות? יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג'ון גרין אמר- יש גם אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.
מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.
שואל השאלה:
את אומרת בעצם שאם חפץ כלשהו מועיל למישהו, אז יש לו משמעות.
אם אני לא מועיל לאף אחד? אם אני אדם רע? אין לי משמעות?
ואם אני אדם טוב? זה שאני מועיל לאנשים אחרים נותן לי משמעות?
את אומרת בעצם שאם חפץ כלשהו מועיל למישהו, אז יש לו משמעות.
אם אני לא מועיל לאף אחד? אם אני אדם רע? אין לי משמעות?
ואם אני אדם טוב? זה שאני מועיל לאנשים אחרים נותן לי משמעות?
לא אמרתי מועיל, אמרתי משפיע. כלומר, אם מישהו אמר לך היי ברחוב זה אומר שיש לך משמעות מסויימת בחייו כלומר- יש לך משמעות כלשהי. ואני בטוחה שזכית ליותר מהיי מבחור רנדומלי ברחוב..
ואם את בן אדם טוב שמועיל לאחרים וזה ממלא אותך זה בהחלט נותן לך הרבה משמעות אבל במובן הראשון שציינתי של משמעות, זה שהקדשתי לו חלק מאוד קטן מהתגובה.
לשאלתך, אין לי משמעות לחיים.
לא אובייקטיבית, אבל גם לא סובייקטיבית.
אני בעיקר רוצה לדעת, לדעת דברים שהם באמת חשובים בעיניי, דברים שמבוססים על העולם שלנו, על היקום שלנו.
אותם דברים, שהם בעצם הכל.
ככה אני מרגישה שממצה את זה שאני פה, שאני יודעת יותר.
וככל שאני יודעת יותר, ככה אני מבינה כמה קצת אני יודעת, כמה כולנו יודעים מעט. (לא משפט שלי, אולי אתה מזהה)
מה שכן, הייתי רוצה לשנות משהו בעולם, מעדיפה שלטובה, הייתי רוצה לשנות משהו.
הייתי רוצה שהאנשים שיזכרו אותי לא יהיו רק אלו שבסביבתי, שגם הם יעלמו בשלב מסוים, ואיתם כל הזכרונות וכו', אלא שיזכרו אותי גם אחרי כמה מאות שנים. הייתי רוצה להשפיע.
ובקשר לחושים, אנחנו באמת לא יכולים לדעת אם הם באמת קולטים את מה ש"אמיתי".
האמת היא שאנחנו לא יודעים אם המציאות שלנו היא "אמיתית", הרי אנחנו קולטים את מה שההכרה שלנו קולטת, בזכות החושים, אבל מי קבע שמה שאנחנו קולטים הוא בהכרח האמת?
אולי התפישה של בני האדם לא קולטת את כל מה שיש, ואז לדעתי זה יכול לקחת חלק ענק בנושא של ה"מוות", כי אולי ההכרה לא מתה איתנו, אולי הקליטה משתנה, וכך הכל משתנה, כל מה שבעצם ידענו.
זה תחום ממש מעניין שנחשפתי אליו לא מזמן, זה תחום בפילוסופיה שחוקר את המציאות.
במדע ובאופן כללי אנחנו מתייחסים אל המציאות כאקסיומה, אך אם נסתכל על המציאות בפן הפילוסופי - אפשר להמשיך עד אין סוף עם כל האפשרויות של מה באמת אמיתי ומה רק נראה לנו שהוא אמיתי.
ואני אתן דוגמה, אם נתחבר לתוך מכונה שתהיה מחוברת לגוף שלנו, ויגידו לנו לפני הניסוי שאנחנו עומדים לראות, לחוש, לשמוע (כל מה שכרגע) מציאות מסוימת, מציאות אחרת (לדוגמה אתה מחובר לתוך מכונה בחדר אבל בניסוי אתה תקלוט שאתה נמצא בחוף ים) - אתה תראה את הים, תשמע את הגלים, תוכל למשש את החול בידייך ולהרגיש שאתה נכנס למים. כל מה שאנחנו כבני אדם קולטים פה, רק שהידיעה שזו לא המציאות תהיה טמונה בך.
כל מה שיהיה לך להישען עליו זה שאתה "יודע" שזה לא אמיתי, אבל מצד שני, אתה קולט את זה שזה אכן "אמיתי".
כך שזה דומה למצב שלנו, כבני אדם, רק שלנו את הידיעה שזה לא אמיתי, רק המחשבה שאולי קיימת האפשרות שהכל או לפחות חלק, הוא לא אמיתי.
לא אובייקטיבית, אבל גם לא סובייקטיבית.
אני בעיקר רוצה לדעת, לדעת דברים שהם באמת חשובים בעיניי, דברים שמבוססים על העולם שלנו, על היקום שלנו.
אותם דברים, שהם בעצם הכל.
ככה אני מרגישה שממצה את זה שאני פה, שאני יודעת יותר.
וככל שאני יודעת יותר, ככה אני מבינה כמה קצת אני יודעת, כמה כולנו יודעים מעט. (לא משפט שלי, אולי אתה מזהה)
מה שכן, הייתי רוצה לשנות משהו בעולם, מעדיפה שלטובה, הייתי רוצה לשנות משהו.
הייתי רוצה שהאנשים שיזכרו אותי לא יהיו רק אלו שבסביבתי, שגם הם יעלמו בשלב מסוים, ואיתם כל הזכרונות וכו', אלא שיזכרו אותי גם אחרי כמה מאות שנים. הייתי רוצה להשפיע.
ובקשר לחושים, אנחנו באמת לא יכולים לדעת אם הם באמת קולטים את מה ש"אמיתי".
האמת היא שאנחנו לא יודעים אם המציאות שלנו היא "אמיתית", הרי אנחנו קולטים את מה שההכרה שלנו קולטת, בזכות החושים, אבל מי קבע שמה שאנחנו קולטים הוא בהכרח האמת?
אולי התפישה של בני האדם לא קולטת את כל מה שיש, ואז לדעתי זה יכול לקחת חלק ענק בנושא של ה"מוות", כי אולי ההכרה לא מתה איתנו, אולי הקליטה משתנה, וכך הכל משתנה, כל מה שבעצם ידענו.
זה תחום ממש מעניין שנחשפתי אליו לא מזמן, זה תחום בפילוסופיה שחוקר את המציאות.
במדע ובאופן כללי אנחנו מתייחסים אל המציאות כאקסיומה, אך אם נסתכל על המציאות בפן הפילוסופי - אפשר להמשיך עד אין סוף עם כל האפשרויות של מה באמת אמיתי ומה רק נראה לנו שהוא אמיתי.
ואני אתן דוגמה, אם נתחבר לתוך מכונה שתהיה מחוברת לגוף שלנו, ויגידו לנו לפני הניסוי שאנחנו עומדים לראות, לחוש, לשמוע (כל מה שכרגע) מציאות מסוימת, מציאות אחרת (לדוגמה אתה מחובר לתוך מכונה בחדר אבל בניסוי אתה תקלוט שאתה נמצא בחוף ים) - אתה תראה את הים, תשמע את הגלים, תוכל למשש את החול בידייך ולהרגיש שאתה נכנס למים. כל מה שאנחנו כבני אדם קולטים פה, רק שהידיעה שזו לא המציאות תהיה טמונה בך.
כל מה שיהיה לך להישען עליו זה שאתה "יודע" שזה לא אמיתי, אבל מצד שני, אתה קולט את זה שזה אכן "אמיתי".
כך שזה דומה למצב שלנו, כבני אדם, רק שלנו את הידיעה שזה לא אמיתי, רק המחשבה שאולי קיימת האפשרות שהכל או לפחות חלק, הוא לא אמיתי.
נראה לי שכולנו חיים במטריקס וזהו חח.. (אני צוחקת וקצת רצינית בו זמנית.. לפעמים אני באמת מרגישה ככה)
שואל השאלה:
2^
כמעט כל האנשים רוצים שיזכרו אותם, אבל בפועל, את הרוב הגדול של האנשים, שוכחים.
אז איך יזכרו *אותך*?
לא מטרידה אותך המחשבה?
2^
כמעט כל האנשים רוצים שיזכרו אותם, אבל בפועל, את הרוב הגדול של האנשים, שוכחים.
אז איך יזכרו *אותך*?
לא מטרידה אותך המחשבה?
שואל השאלה:
תחשבו על זה, אנחנו שמחים, עצובים, סובלים, נהנים, ואולי כל זה לא האמת...
אנחנו לעולם לא נדע את האמת.
וזה פשוט קשה לעכל את זה
תחשבו על זה, אנחנו שמחים, עצובים, סובלים, נהנים, ואולי כל זה לא האמת...
אנחנו לעולם לא נדע את האמת.
וזה פשוט קשה לעכל את זה
זה יכול להטריד זה יכול שלא.. אותי אישית זה פחות מטריד כי אני יודעת שיש לי דברים חדשים ומיוחדים ומאוד ספציפים לתת לעולם שאני יודעת שהאנשים שזה רלוונטי אליהם במידה מסויימת יזכרו. זה לא רלוונטי לכל אחד אבל אלי כן ולכן אותי ספציפית זה פחות מטריד.. למרות שבכל מקרה אני לא בטוחה עד כמה באמת משמעותי ההבדל בין חיים של 80 שנה לבין חיים תיאורטים של מאות שנים שזוכרים אותך..
חחח וואי כל התיאור שלי חשבתי על המטריקס, והלוואי והייתי צוחקת, פשוט זה נשמע ממש הגיוני.
ושואל השאלה - הסברתי.
אם בן אדם רוצה שיזכרו אותו אנשים שהם לא בהכרח אנשים שמכירים אותו אישית/מהסביבה שלו, הוא צריך לשנות משהו בעולם.
להשפיע על האנושות, בדרך טובה/רעה, אבל להשפיע.
את היטלר יזכרו עם כל הנזק שהוא גרם לאנושות, ואת אריסטו יזכרו עם כל התרומה שלו לפילוסופיה. (וכך הלאה, יש המון תחומים)
ושואל השאלה - הסברתי.
אם בן אדם רוצה שיזכרו אותו אנשים שהם לא בהכרח אנשים שמכירים אותו אישית/מהסביבה שלו, הוא צריך לשנות משהו בעולם.
להשפיע על האנושות, בדרך טובה/רעה, אבל להשפיע.
את היטלר יזכרו עם כל הנזק שהוא גרם לאנושות, ואת אריסטו יזכרו עם כל התרומה שלו לפילוסופיה. (וכך הלאה, יש המון תחומים)
ורגע- ציינתי בתגובה שלי הוכחה למשהו אחד שהוא התודעה שלנו. היא בטוח קיימת. הדברים סביבנו לא בהכרח קיימים אבל התפיסה שלהם בהחלט כן. זה ה"אני חושב משמע אני קיים", לכן מה שציינת לגבי הרגשות שלנו זה לא מה שהייתי בוחרת לציין בדוגמה הזו...