10 תשובות
כן יש לי אחד כזה בכיתה
יאפ, בנדוד שלי.
וגם מישהו פה מסטיפס.
מכיר אחד
שואל השאלה:
תודה לעונים! אשמח אם תרחיבו איך זה בא לידי ביטוי. המון המון תודה
אנונימית
אח שלי והוא הדבר הכי מדהים בעולם!
אני מכיר את עצמי, נחשב?
אנונימי
אנחנו מדברים איתו והוא פחות מתקשר הוא מבין מה אנחנו אומרים אבל לא לגמרי יש לו חסר מטורף בתקשורת גם קצת קשה לו לבטא את עצמו וגם אם אנחנו מדברים איתו הוא הרבה פעמים יכול לקטוע אותך במשהו לא קשור או בכלל לא לקלוט שאתה מדבר אליו. ילדותי לגיל שלו וחסר פרופורציות לגבי דברים בין אם טובים או רעים. זה בערך מה שעולה לי לראש.
יש מישהי שאני מכירה מהאינטרנט שהיא כזאת, אחרי שנתיים שדיברנו גיליתי במקרה ובכלל לא שקלתי את האפשרות הזאת לפני.
היא סיפרה לי שאלה זה באמת לידי ביטוי שהיא יותר ילדותית, ולפעמים ממש רגשי, ואולי היה עוד משהו ששכחתי, אבל קשה לי להאמין שזה באמת משפיע.
היא נראית נורמלית לגמרי (ראיתי סרטונים שלה xd), היא נשמעת נורמלית לגמרי, ויש לה אופי מדהים שאפשר לגלות רק באינטרנט.
ויש לי שתי חברות מכיתת תקשורת שאין לי מושג למה הן שם. כאילו, בכלל. אין לי מושג איזה סוג ילדים הולכים לכיתות האלו, אבל הבנתי שלא רק אוטיסטים, אז אני לא באמת יכולה לדעת אם הן אוטיסטיות או לא.
חבר שלי מהצופים. יש לו אוטיזם יחסית קל

אצלו זה בא לידי ביטוי בעיקר בפן החברתי.. נורא קשה לו להתחבר לילדים אחרים,
כשהוא הצטרף אלינו בכיתה ח (הוא כבר מכיר חלק מאיתנו כי הוא היה בכיתה ה' ואז פרש וחזר.), הייתה תקופה שהוא היה באמת בלתי נסבל. היה מתקשר כל יום בסביבות ה10-15 פעמים ביום לחלק מאיתנו..
אני ועוד 2 היינו היחידים שהבנו שכן הוא קצת חופר, אבל זה נטו מתוך ניסיון להיכנס לשכבה שלנו שהייתה כבר מגובשת.
ובגלל ששלושתנו באמת הבנו את זה, נורא היה חשוב לנו לעזור לו. מעבר לזה שדיברנו עם שאר השכבה, גם עזרנו לו לעבור את התהליך הזה..
באיזשהו אופן אני מרגיש שהעברנו אותו תהליך שלא אנחנו אמורים לעשות את זה, אבל אנחנו היחידים שיכולים. עזרנו לו להציב את הגבולות (למשל בנוגע ללהתקשר יותר מדי ועוד),
ו-וואלה היום (כיתה י) אני מסתכל עליו והוא עבר תהליך מדהים שאני באמת גאה בו ובעצמי.
עוד נקודה, הוא ילד נורא נורא רגיש. הוא נעלב נורא בקלות, ולפעמים באמצע פעולות שכבה כשהוא הולך הצידה או משהו, אני יוצא איתו ולוקח אותו לשחנש רחוק מכולם..

בכללי, חברה עם אוטיזם לא תמיד מבינים את הדברים כמו שאנחנו מבינים אותם. ולפעמים צריך לעזור להם, בצורה נעימה (ומיותר לציין שהמון טאקט דרוש לזה.) להבין ולהשתלב..

דרך אגב, הבחור שסיפרתי לכם עליו, מדריך קבוצה של צמי"ד (צרכים מיוחדים) בצוות עם עוד 2 מדריכים

אח שלי אבל הוא לא מדבר אז הוא פחות אקטואלי לשאלה.
אבל יש לי 2 ילדים בכיתה שלשניהם יש אספרגר (לאחד בדוק, לשני גם יש משהו, לא סגורה מה אבל כנראה גם אספרגר)

אחד מהם נ ו ר א מעצבן. יש לו קול מאוד מונוטוני והוא מעיר הרבה הערות, וגם המורים מתעצבנים עליו שהוא מעיר כל שנייה איזה משהו דבילי. והוא חופר מלא.

השני ילד כזה מתוק. שקט ולא מדבר הרבה אבל מהפעמים שדיברתי איתו נורא נחמד. הוא היה צריך לאסוף תשלומים לאיזה משהו ואז הוא בא אליי כזה "תקשיבי, אני יודע שדיברו איתך על זה מלא אבל אני צריך להציק לך קצת, הבאת את התשלום?"
ופשוט הוקסמתי ממנו. הוא ככ מנומס ונחמד.

השני דיי מפונק וזה מעצבן, כל הזמן מספר על המסעות שלו בחול. אני מבינה שהוא לא מבין שזה לא בסדר, אבל זה כבר מוגזם.