5 תשובות
קודם כל את לא מטומטמת. יש לך בטוח הרבה דברים מעבר למבחנים ולימודים. זה קרה מלא פעמים שיצאתי בתחושת ביטחון וקיבלתי ציון נמוך. זה לא נורא וזה בסדר לספר להורים הכל ולכולנו יש תקופות שהן פחות טובות בלימודים. כנראה שלא למדת הכי טוב ואולי לחרוש ביום אחד מלא מבלבל את הכל ואת מגיעה למבחן פחות מוכנה. פעם הבאה תסדרי את הלימודים שלך טיפה אחרת ואחרי כל ירידה יש עליה בלימודים וזה בסדר שתדברי עם ההורים שלך על זה אני בטוחה שיבינו ואולי ינסו לעזור לך. יום טוב ובהצלחה.
שואל השאלה:
הם לא יכולים לעזור, הם כעסו והתאכזבו צמני כששמעו שהלך לי כל כך גרוע.
ואני כן כישלון.
זו תוכנית הצטיינות שאני בה כבר יותר משלוש שנים, יעיפו אותי ממנה אם המבחנים שלי יהיו כל כך לא טובים.
ולא רק היום, למדתי כל השבוע, בייחוד בשלושה ימים האחרונים.
וזה מעצבן שבכל מבחן אחר אני מצליחה ושם אני נתקעת.
וסתם שתדע- שם אין תקופות לא טובות. או שאתה מצליח או שאתה עף. ואני בדרך לעוף משם למרות שאני כל כך לא רוצה..
הם לא יכולים לעזור, הם כעסו והתאכזבו צמני כששמעו שהלך לי כל כך גרוע.
ואני כן כישלון.
זו תוכנית הצטיינות שאני בה כבר יותר משלוש שנים, יעיפו אותי ממנה אם המבחנים שלי יהיו כל כך לא טובים.
ולא רק היום, למדתי כל השבוע, בייחוד בשלושה ימים האחרונים.
וזה מעצבן שבכל מבחן אחר אני מצליחה ושם אני נתקעת.
וסתם שתדע- שם אין תקופות לא טובות. או שאתה מצליח או שאתה עף. ואני בדרך לעוף משם למרות שאני כל כך לא רוצה..
אנונימית
"ולא רק היום, למדתי כל השבוע, בייחוד בשלושה ימים האחרונים."
למה את לומדת למבחן רק בשלושה ימים? למה לא ללמוד תדיר?
"אני למדתי כל כך הרבה ושוב נכשלתי"
צריך לבחון את הכשלונות, לראות מה בדיוק הסיפור. לראות מה עשית כל השנה.
עניין אחר: כדי להצליח בחומר בדרגת קושי x, מוטב ללמוד חומר בדרגת קושי גבוהה יותר. לעתים זה אומר לחרוג מחומר הלימוד שלך.
"למדתי כל כך הרבה" לא אומר לנו כלום. כשאת פותרת תרגילים, מה את עושה? האם אחרי כל שלב את מנתחת מה עשית? ולמה היה מותר לעשות מה שעשית? ואיך אפשר היה לעשות זאת אחרת? ומה המשמעות של המספרים שקיבלת בתוצאה? למשל, אם יש שאלה במתמטיקה על רעם שנשמע בשני מקומות בהפרש זמנים, האם את יודעת למה את חייבת לקבל משוואת היפרבולה? האם את בוחנת את עצמך עם ספר של מבחני מתכונת? האם את מעשירה את הלימוד עם חומר מהאינטרנט (יש כל כך הרבה סרטונים יפים)? האם את חושבת בינך-לבין-עצמך על החומר כשאת צועדת הביתה או למכולת ("מדיטציה")? את רואה? זה לא משהו שאפשר לדחוס בשלושה ימים או בשבוע. אבל זה גם לא משהו כבד: אם מקדישים לזה כמה דקות כל יום ומתמידים, מצליחים.
אולי את צריכה שיחה עם מורה פרטי שיברר איתך את הדברים האלה.
"להגיד להם שהבת שלהם לא מצטיינת כמו שחשבו?"
זה תופעה ידועה, שילדים אינטליגנטים מצליחים בילדותם אבל לא בבגרותם. זה משום שהם סמכו על האינטליגנציה שלהם. ילדים כאלה, בשלבים מתקדמים יותר בלימודים, כשהם מתקשים/נכשלים הם מרימים ידיים ונושרים. כי נתנו להם רק מחמאות. מאידך, ילדים פחות אינטליגנטים חונכו להתאמץ כשהם נתקלים בקושי/כשלון. לכן דווקא הם המצליחים. (יש לי מאמר מעניין על זה. כתבי לי אם את רוצה קישור. אצטרך לחפש)
" (..) למה אני לא יכולה להיות טובה כמוהם (..)"
אני חושב שצריך לדעת יותר על המקרה כדי לחוות דעה. זה מפתה אותי לבקר אותך על הגישה שלך, אבל מצד שני יכול להיות שבאמת יש איזה דבר שנותן להם יתרון עליך (בכל אופן, בעזרת עבודה אפשר להתגבר על הרבה. לא שאני חושב שזה חטא לא להצליח..).
למה את לומדת למבחן רק בשלושה ימים? למה לא ללמוד תדיר?
"אני למדתי כל כך הרבה ושוב נכשלתי"
צריך לבחון את הכשלונות, לראות מה בדיוק הסיפור. לראות מה עשית כל השנה.
עניין אחר: כדי להצליח בחומר בדרגת קושי x, מוטב ללמוד חומר בדרגת קושי גבוהה יותר. לעתים זה אומר לחרוג מחומר הלימוד שלך.
"למדתי כל כך הרבה" לא אומר לנו כלום. כשאת פותרת תרגילים, מה את עושה? האם אחרי כל שלב את מנתחת מה עשית? ולמה היה מותר לעשות מה שעשית? ואיך אפשר היה לעשות זאת אחרת? ומה המשמעות של המספרים שקיבלת בתוצאה? למשל, אם יש שאלה במתמטיקה על רעם שנשמע בשני מקומות בהפרש זמנים, האם את יודעת למה את חייבת לקבל משוואת היפרבולה? האם את בוחנת את עצמך עם ספר של מבחני מתכונת? האם את מעשירה את הלימוד עם חומר מהאינטרנט (יש כל כך הרבה סרטונים יפים)? האם את חושבת בינך-לבין-עצמך על החומר כשאת צועדת הביתה או למכולת ("מדיטציה")? את רואה? זה לא משהו שאפשר לדחוס בשלושה ימים או בשבוע. אבל זה גם לא משהו כבד: אם מקדישים לזה כמה דקות כל יום ומתמידים, מצליחים.
אולי את צריכה שיחה עם מורה פרטי שיברר איתך את הדברים האלה.
"להגיד להם שהבת שלהם לא מצטיינת כמו שחשבו?"
זה תופעה ידועה, שילדים אינטליגנטים מצליחים בילדותם אבל לא בבגרותם. זה משום שהם סמכו על האינטליגנציה שלהם. ילדים כאלה, בשלבים מתקדמים יותר בלימודים, כשהם מתקשים/נכשלים הם מרימים ידיים ונושרים. כי נתנו להם רק מחמאות. מאידך, ילדים פחות אינטליגנטים חונכו להתאמץ כשהם נתקלים בקושי/כשלון. לכן דווקא הם המצליחים. (יש לי מאמר מעניין על זה. כתבי לי אם את רוצה קישור. אצטרך לחפש)
" (..) למה אני לא יכולה להיות טובה כמוהם (..)"
אני חושב שצריך לדעת יותר על המקרה כדי לחוות דעה. זה מפתה אותי לבקר אותך על הגישה שלך, אבל מצד שני יכול להיות שבאמת יש איזה דבר שנותן להם יתרון עליך (בכל אופן, בעזרת עבודה אפשר להתגבר על הרבה. לא שאני חושב שזה חטא לא להצליח..).
(@אנונימית: קיבלתי את המסר שלך. יש לי רק 9 פרחים אז האתר לא מאפשר לי לשלוח מסרים. אני מאמין שעד מחר כבר אוכל)
זה בסדר, אל תאשימי את עצמך, עשית מה שיכולת לעשות.
באותו הנושא: