שאלה לאלה ששונאים את החיים שלהם, למה אתם שונאים תחיים שלכם?

כי בזמן האחרון אני מתמודדת עם הרבה דברים.. שקצת גדולים עלי. רוב הזמן אנשים לא מבינים אותי ואני מרגישה בודדה.. זה בערך מסכם בערך את הכל
ובת משפחה שלי נפטרה לפני כמה זמן ואני לא רואה שום חיים בלעדיה אז ככה שדי נתקעתי עכשיו

כי אני סובלת מבריונות בבית הספר, לחץ בלימודים, הורים פסיכים שממררים לי את החיים, דיכאון כרוני, דימוי עצמי נמוך וחרדה חברתית

אני לא יודעת להסביר למה ובגלל זה אני כל כך שונאת אותם!

כי החיים קשים וזה רק מחמיר כל יום

כי אני חולה בדיכאון וזה לא נשלט (?)

כי אני סובלת מדיכאון וחרדה
אמא שלי ואחותי נטפלות אליי ולא מפסיקות לרדת עלי מה שמוביל אותי גם לבעיית הפרעת אכילה
אני דפוקה בראש ואין לי שום דבר לעשות עם זה
החיים האלה חרא וזה רק הולך ומחמיר..

כי הם תקועים

וואי תהיו חזקים. איכשהו זה יעבור לכן, מתישהו אני יכולה רק לומר שלבי אתכם בכל מצב

פיתחתי בעיות בבטן שעוצרות לי את החיים ואני חייב להגיע לבסיס כל שבוע ועובר בדרך אליו מה שמרגיש כמו עינויים כבר כמעט 11 חודשים ואולי אשתחרר בקרוב על נפשי.. בשנה שעברה כמעט כל ימי החופש שלי התבזבזו על ימים בהם הייתי במרחק אוטובוס של 20 דקות מהבסיס אחרי נסיעה של יותר משעתיים ברכבת ופשוט לא הייתי מסוגל לקחת את האוטובוס לבסיס אז חתמתי חופש וחזרתי הביתה על סף בכי.

לא הולך לי עם המין השני בכלל כי אני חסר בטחון ברמה מאוד קשה ושונא את עצמי מהרבה בחינות..

היכולות החברתיות שלי מאוד ירודות וזה גורם לי להרגיש מאוד רע עם עצמי למרות שאני גם אוהב להתבודד, מרבים לחשוב שאני סנוב כנראה.. למרות שאני משתדל להיות נחמד לאנשים..

הסיבה היחידה שאני מנסה להמשיך למרות כל זה היא המשפחה שלי, אם לא הם כנראה שהייתי מנסה להעלם כבר בטירונות..