רק אני ממש רוצה לחזור לשנים שלא היו טלפונים ושאנשים דוגרי היו מדברים פנים מול פנים? (המשך בתיאור)

לפעמים גם אני הייתי רוצה שזה היה ככה
הכל יהיה פשוט יותר ולא מורכב

הלוואי וזה היה ככה, ככה שאין טלפונים
ככה שהכל תמים ולא כמו היום, ככה שיש פחות טכנולוגיה והכל פחות מסובך, ככה כמו שהיינו ילדים

שואל השאלה:
ככה איך

גם אני!
המצב היום מעציב אותי.

שואל השאלה:
ה1טע הכי עצוב שאני בת 14 ואני נולדתי לכל הטכנולוגיה ואנשים פשוט עם השנים מתרחקים והכל ואני מתגעגעת לזמן בכיתה א ב שהיינו משחקים בקלאס והיינו נפגשים תמיד ומה עכשיו אני חוזרת מהבית ספר תקועה בחדר שלי עד יום למחרת ובום הולכת לבית ספר זה פשוט נורא

הלוואי שלא היו טלפונים למה כל כל הרבה דברים קרו לי בגללו... שלחתי דברים שהייתי אמורה לשלוח לבן אדם אחד בטעות למישהו אחר משהו שעדיף שלא היה מגיע אליו... קיצר רק חרא קרה בגללו

מסכים... הדור היום נהיה חרא

מזדהה איתך

אני בת 16 וכל היסודי שיחקנו בחוץ גם למי שהיה טלפון פרטי וגם עכשיו אמנם אנחנו גם בטלפון אבת בהפסקות אנחנו מדברים בנינו וככה גם שאר הבית ספר הכל זה עניין של בחירה את לא רוצה להיתקע כל היום מול הטלפון תקבעי עם חברים תקראי ספרים תמצטי לעצמך איזשהו תחביב שהוא לא טכנולוגי ברור לי שהעולם השתנה וכן גם אני הייתי רוצה שנחזור אחורה לפני כל הטלפונים אבל טי אפשר וזה מבאס אבל נוציא מזה את המיטב אפשר ללמוד כל כך הרבה עכשיו יש לנו אינציקלופדיה בידיים פשוט צריך לווסת ולהכניס את השימוש לפרופורציות זה הכל

וסתם שתדעי לא אנחנו המצאנו את החומריות היא הייתה גם לפנינו גם פעם היה את הקטע הזה של למי יש את הבית הכי טוב ומי נראה הכי טוב

שואל השאלה:
היו משנים אבל הרבה פחות

מאיפה לך שהרבה פחות זה לא שחיית בשנים האלו ערכו על זה מחקר? זה לא שאני מתלהבת מהדור שלנו אבל הכל נתון בידיים שלנו ובאמת שלא יצא לי להיתקל באנשים שעורכים תחרויות למי יש טלפון יותר שווה ולמי הבית יותר גדול

צודקת וואי! אבל מצד שני מה חסרי החברים היו עושים בלי הפלאפון בהפסקות? מסתכלים על הקיר?

שואל השאלה:
לא תחרויות אבל אם לא שמת לב ואת לא בבתי ספר כל שכבות ז ח ט מחולקות לקבוצות בדרך כלל הקבוצה של הטחונים והטחונות וקבוצה של כל השאר תתפלאי שככה זה

גם אני חושבת על זה הרבה וזה מעציב אותי. פעם אנשים היו יותר יוזמים פנים מול פנים והיום הכל נעשה בהתכתבויות, זה חסר רגשות ומנוכר וכל כך לא אמיתי שזה מדכא אותי לפעמים. אנשים לא יוצרים שיחות במציאות, הם לא מסוגלים לגשת וליזום ולהיות ספונטניים וזה ממש חבל, כי האמת הקשה היא, שגם לי בעצמי אין את האומץ כבר לגשת במציאות ולדבר עם מישהו שמוצא חן בעיניי.
הלוואי ואנשים יתנתקו קצת מהמסכים ויסתכלו סביבם ויבינו שזה לא כזה נורא לגשת לדבר עם מישהו, הוא בן אדם בדיוק כמוך, לא צריך כל כך להתבייש ולהלחץ, כי לפעמים יכול להיות שאנחנו מפספסים אנשים מדהימים רק בגלל זה >:

אני באמת מתפלאת כי זה לא היה ככה אצלי יש לי חברים שיכולים להרשות לעצמם לטוס לפחות פעם בשנה ואת יוון הם לא ממש מחשיבים חול ואני לא יכולה להרשות לעצמי ארוחה במקדונלס מבלי לחשוב פעמיים אם עדיף לבזבז את הכסף על משהו אחר התנהגות כזאת של חבורות של טחונים הייתה גם פעם צר לי לאכזב זה הכל עניין של חינוך גם אני הייתי בחטיבה וזה היה כולה לפני שנה החבורות האלו של האנשים העשירים כביכול זה לא משהו שהדור שלנו יסד עשו את זה גם לפנינו

אני חייב להגיד שאני ממש לא מסכים. זה שאנשים עכשיו רוצים לחזור לשמה זה כי אמרו לנו שהחיים היו יפים שמה והכל בלה בחה בלה. אבל אתם מסתכלים על דברים קטנים 0.0001 ממה שיש פה פה כל כך הרבה יותר טוב מהזמן הזה מבחינה טכנולוגית וקל לכם להגיד שאין לכם בעיה אבל אני בטוח שאם היה לך אפשרות לא היית עושה את זה. ואם כן היית מתחרטת. (אם יהיו מינוסים בכיף. זאת דעתי)

בואי אני אנפץ לך את האשליה.
גם פעם זה היה חשוב איך היית נראה ואיזה בית יש לך.

תראי, זה שלא היו סמארטפונים לא אומר שלא ייחסו חשיבות למצב הכלכלי של האדם.
גם אז הייתה חשיבות רבה לכסף ורכוש, זה לא דבר חדש שהומצא בשנות ה-2000 שהתחילו לייצר סמארטפונים.
דבר נוסף, אני דווקא רואה בסמארטפון הרבה יתרונות.
ניתן למצוא מידע בקלות רבה בנוגע לכל נושא שתבחרי וזה משהו שכרגע אנחנו לוקחים כמובן מאליו אבל זה דבר נהדר שמרחיב אופקים. נגיד חלק נכבד מהידע הכללי שלי הוא ממאמרים שיצא לי לקרוא באינטרנט.
יתרה מזאת, את יכולה לתעד דברים שאת עושה, את יכולה לשתף אנשים בתמונות, סרטונים, קטעי שמע, אפשר לנווט בקלות בכביש בעזרת ג'י פי אס או יישומים בסגנון, יש אפליקציות ללימוד שפות (בעזרתן למדתי רוסית למשל) וכדומה.
אנחנו לא מעריכים את כל זה כי זה פשוט נראה לנו כמובן מאליו אבל זה מדהים.
ונכון שלצד זה גם באים חסרונות אך אין קשר לייחוס למצב הכלכלי של אדם כלשהו (שהיה גם בעבר)

לגמרי... עד כיתה ו הייתי לגמרי ילדת רחוב, לא ידעתי מה זה פלאפונים תמיד הייתי בשכונה, הלכתי שיחקתי מלא גומי תופסת חבל מחבואים סבתא סורגת ועוד כל כך הרבה דברים, הכרתי מלא חברים, הלכתי מכות מלא, והיו לי מלא חוויות וצחוקים ויש לי תחושה של פספוס שהכל נגמר ככה בגלל הטכנולוגיה, תחושה של ריקנות ובאסה... ועוד יותר מבאס זה שהדור של עכשיו כל כך מכור ותקוע על הפלאפונים אני יכולה להעיד על אח שלי וחברים שלו, בני 9 ולא עוזבים את המסך. חרא דור

לא הייתי רוצה לחזור לעולם לא מפותח בשיט!
לדעתי טוב המצב של עכשיו ואלה שאומרים שלא לא מתכלים על היתרונות אלא רק על חסרונות

שואל השאלה:
זה נכון בטירוף כי אני באה מבית של לא אנשים טחונים נץ מאוד ברמה שיוצא אייפון x ואני רצה לקנות או משהו מהבולשיט הזה אבל עדיין סבבה עד כיתה ה ו הייתי תמיד בחוץ עם חברות והטלפון לא שימש לי כלום חוץ מלהתקשר לאותן חברות ולקרוא להן והייתי נהנת ולא עצלנית ואני מרגישה שמאז שהטלפונים ניהיו כל כך משמעותיים אנשים הפסיקו להסתכל לאנשים בעיניים ולכולם יורד מזה הביטחון העצמי ביסודי הייתי עם סיטחון עצמי בשמיים כיתה ו היה ילד שהיה לי קראש עליו 3 שנים והייתי פותחת איתו שיחות ויום אחד פשוט באמצע לג בעומר לקחתי אותו לסיבוב התיישבנו איפשהו התחבקנו וכאלה והיינו ביחד מיוזמה שלי ואז הכל התפספס כי לא ידעתי כלום על אותו בבן אדם *דגש על זה שכל זה קרה פנים מול פנים* והיום אני כיתה ח והילד שאני אוהבת לא דיברנו אך פעם עד שפתאום באיזשהו טיול התחלנו לדבר ואני שאני מדברת עם בן אדם ונפתח אליו אני מתאהבת בו. יצא לנו לישון ביחד והרבה דברים שגם הם קרו מעצמי וממנו או באשמתי. מאז עברו 4 חודשים שהיה לי קראש מטורף עליו ועכשיו לפני שבועיים לא אני אלא חברה שלי אמרה לו שאני אוהבת אותו וגם זה היה בוואצאפ ומה מתברר... שהוא אוהב אותי ועכשיו שבוע מהיום הוא עובר מדינה... ואנחנו לא נוכל להיות ביחד רק מהעובדה שניהייתי בן אדם פחדן שכל מה שמעניין אותו זה מה שחושבים עליו אני לא מבינה איפה אני הישנה שלא אכפת לה מה חושבים עליה המפוצצת ביטחון עצמי זה פשוט מעציב אותנ כל פעם שחושבים עלזה.

אם לא היה את הטכנולוגיה
לא היה סטיפס, לא יודע מה הייתי עושה בלי סטיפס... - להעזר באנשים עם ניסיון בלי לצאת מובך אם זו שאלה מביכה...
ואת יכולה לעשות עם הטלפון כל כך הרבה שאנשים בשנות התישעים היו מתים שיהיה להם טלפון
לדוגמא הווייז שאומר לך את הדרך לעומת זה שפעם מי שלא היה יודע לקרוא מפה היה נדפק ועוד מלא דברים שהפלאפון רק עוזר לך בהם...

מתגעגעת לתקופה שהייתי קוראת לחברה שלי אשכרה מהחלון: (

זה לא שאנשים ייחסו פחות חשיבות לכסף ולדברים שטחיים כי זה תמיד יהיה ככה.. אבל מן הסתם שהדור הישן נשמע הרבה יותר טוב. הכל תמים יותר ומתרגשים מדברים קטנים, כולם מכירים את כולם ועוזרים אחד לשני כשצריך, שכנים עושים ביחד ארוחות שישי, ילדים משחקים מתחת לבית והולכים לים בשבתות, מעריכים את הדברים הכי פשוטים.. גם זוגיות הייתה נראית יותר אמיתית ויפה פעם כשלא מדברים כל היום בווצאפ אלא שולחים מכתבים, מדברים על דברים פנים מול פנים.. חלום שהכל יחזור להיות ככה אבל זה לא יקרה לצערי זה רק יהפוך להיות יותר גרוע.

אני רואה היום ילד בן ארבע עם טאבלט, תשחק בבייבלייד או פטשופ רבאק.
מזל שאני לא גדלתי ככה...

פעם לא היה טוב יותר אולי לא היו סמארטפונים ואינטרנט אבל היו מלחמות, רצח, אונס, גניבות, לנשים לא היו זכויות, הכניסו לכלא בגלל נטייה מינית שונה, מתו ממחלות פשוטות כמו שפעת או כאבי שיניים
כסף לא עניין? הצחקת אותי, העולם סבב סביב כסף מאז ומתמיד

גם עכשיו יש מלחמות, רצח, אונס וגניבות^ ולא מתו מדברים פשוטים.. אתה מדבר על דורות מאוד ישנים.. גם לא הכניסו לכלא בגלל נטיות מיניות זה פשוט היה פחות מקובל אבל זה לא קשור לחוסר טכנולוגיה, חוץ מזה שהיום מכניסים גייז לכלא במדינות מסויימות. ^

האמת שאני שמחה שיש סמארטפונים. לא הייתי שורדת את הצבא בלי.