5 תשובות
זאת שאלה מעניינת שעוברת בראש של כל אחד מתישהו. יש אנשים שלדעתם הם יודעים מה התכלית של החיים (את יכולה לחפש על זה באינטרנט אם זה מעניין אותך).
האמת שעדיף שלא להתעסק בזה יותר מידי. עדיף פשוט לחיות את החיים ולהפוך אותם לטובים יותר.
האמת שעדיף שלא להתעסק בזה יותר מידי. עדיף פשוט לחיות את החיים ולהפוך אותם לטובים יותר.
לכל אחד יש איזה מטרה בחיים, משהו שהוא חיי בשבילו. זה שעדיין לא מצאת בשביל מה את חיה לא אומר שאת צריכה למות!
יש לך תחביבים?
משהו שמעסיק אותך?
יש לך חברות טובות?
עזבי את המחשבות האלה, כל הדכאון הזה זה רק שיט שלא יביא לך שום דבר טוב לחיים, מנסיון!
יאללה, תתעוררי! תעשי משהו עם עצמך! (משהו טוב כן (; )
עכשיו זה גם חודש אדר, "מרבין בשמחה"
תהני מהחיים אחותי! יש בשביל מה להנות!
את באמת רוצה לוותר על כל הטוב בעולם הזה?
על הפיצה וההמבורגר?
הסרטים והסדרות?
המוזיקה הנפלאה?
הצחוקים?
את יודעת שאת לא רוצה לוותר.
לגביי השאלה שלך-
" הרי אני בכל מקרה אמות בסוף"
זה לא נכון לאמר את זה.
היית אומרת למישהו לא לעשות מבחן כי את מאמינה ש "הוא בכל מקרה יכשל"?
היית אומרת למישהו לא לעבור אודישן מסוים כי "הוא בכל מקרה לא יעבור אותו"?
זאת טעות
אני מאמינה שאת עוד צעירה, יש לך עוד חיים לחיות אחותי, באמת.
ושתדעי שטבעי שעולות לך כל השאלות האלה של משמעות החיים, זה בדיוק הגיל הזה.
תקשיבי
*תתפרעי על החיים!*
הם שווים את זה.
יש לך תחביבים?
משהו שמעסיק אותך?
יש לך חברות טובות?
עזבי את המחשבות האלה, כל הדכאון הזה זה רק שיט שלא יביא לך שום דבר טוב לחיים, מנסיון!
יאללה, תתעוררי! תעשי משהו עם עצמך! (משהו טוב כן (; )
עכשיו זה גם חודש אדר, "מרבין בשמחה"
תהני מהחיים אחותי! יש בשביל מה להנות!
את באמת רוצה לוותר על כל הטוב בעולם הזה?
על הפיצה וההמבורגר?
הסרטים והסדרות?
המוזיקה הנפלאה?
הצחוקים?
את יודעת שאת לא רוצה לוותר.
לגביי השאלה שלך-
" הרי אני בכל מקרה אמות בסוף"
זה לא נכון לאמר את זה.
היית אומרת למישהו לא לעשות מבחן כי את מאמינה ש "הוא בכל מקרה יכשל"?
היית אומרת למישהו לא לעבור אודישן מסוים כי "הוא בכל מקרה לא יעבור אותו"?
זאת טעות
אני מאמינה שאת עוד צעירה, יש לך עוד חיים לחיות אחותי, באמת.
ושתדעי שטבעי שעולות לך כל השאלות האלה של משמעות החיים, זה בדיוק הגיל הזה.
תקשיבי
*תתפרעי על החיים!*
הם שווים את זה.
אני חושבת שפשוט אעתיק לפה תגובה שכבר הגבתי בכמה שאלות פה לגבי מהי משמעות החיים בעיניי. זה ארוך אז אני מפצלת את זה לשתי תגובות:
אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה. קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). זה בלבול שלפי מה ששמתי לב בדרך כלל נובע מזה שלכל אחת מהמילים בצירוף "משמעות החיים" יש מספר פרשנויות (בלי שום קשר לגישות או דעות שונות) שהן פשוט אומרות דברים אחרים לגמרי ולא קשורים אחד לשני אבל אנשים לפעמים מדלגים על השלב של לפרש אותם אז הם עוברים לסירוגין מפרשנות לפרשנות והופכים את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא. לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. טוב אז נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים "משמעות החיים" כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, דבר שמספק וממלא אותך ומביא אותה ל"הגשמה עצמית". זו בעצם מה שנקראת "תחושה של משמעות" פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את היכולות והשאיפות שלהם (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. אנשים עם תפיסה ריאליסטית יותר נוטים לפרש את המילה "משמעות" כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך התשובה שלי תתייחס למילה "משמעות" על פי הפרשנות הזו. ועכשיו בואו נדבר רגע על המילה "חיים"- כשאנחנו אומרים "חיים" אנחנו מתכוונים לדבר הזה שאנחנו קמים אליו כל בוקר? פרק הזמן הזה שבין לידתנו למותנו וכל החוויות שאנחנו חווים בזמן הזה? או שבכלל אנחנו מתכוונים לתופעה הזו של קיום החיים ומדברים על החברה האנושית כולה כגוף אחד בתוך מערכת גדולה ומורכבת יותר? או אולי לווא דווקא החברה האנושית, אולי חיים באופן כללי הכוללים גם את בעלי החיים?
אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה. קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). זה בלבול שלפי מה ששמתי לב בדרך כלל נובע מזה שלכל אחת מהמילים בצירוף "משמעות החיים" יש מספר פרשנויות (בלי שום קשר לגישות או דעות שונות) שהן פשוט אומרות דברים אחרים לגמרי ולא קשורים אחד לשני אבל אנשים לפעמים מדלגים על השלב של לפרש אותם אז הם עוברים לסירוגין מפרשנות לפרשנות והופכים את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא. לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. טוב אז נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים "משמעות החיים" כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, דבר שמספק וממלא אותך ומביא אותה ל"הגשמה עצמית". זו בעצם מה שנקראת "תחושה של משמעות" פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את היכולות והשאיפות שלהם (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. אנשים עם תפיסה ריאליסטית יותר נוטים לפרש את המילה "משמעות" כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך התשובה שלי תתייחס למילה "משמעות" על פי הפרשנות הזו. ועכשיו בואו נדבר רגע על המילה "חיים"- כשאנחנו אומרים "חיים" אנחנו מתכוונים לדבר הזה שאנחנו קמים אליו כל בוקר? פרק הזמן הזה שבין לידתנו למותנו וכל החוויות שאנחנו חווים בזמן הזה? או שבכלל אנחנו מתכוונים לתופעה הזו של קיום החיים ומדברים על החברה האנושית כולה כגוף אחד בתוך מערכת גדולה ומורכבת יותר? או אולי לווא דווקא החברה האנושית, אולי חיים באופן כללי הכוללים גם את בעלי החיים?
נתחיל דווקא בחברה האנושית כחלק ממערכת גדולה ומורכבת כמו היקום. אנשים ריאליסטים מאוד נוטים להאמין שבני אדם מאוד זניחים ולא חשובים ביקום מאחר והיקום הוא (כנראה) אין סופי וכל כך גדול ומורכב ומי אנחנו וההבנה שלנו לעומתו? ובעקרון כן.. נכון, אבל בואו נתעמק בזה לרגע. בשביל מה בני אדם חשובים ביקום? מה הופך משהו לחשוב בכלל? הגודל שלו? ההשפעה שלו? השפעה על מה? שינוי בצורה? אם סופר נובה תתפוצץ עכשיו היא תהיה משפיעה יותר מאיתנו? סביר להניח שהתפוצצה עכשיו באיזשהו מקום ביקום סופר נובה כי היקום כל כך גדול, האם אתם מרגישים במשמעות של זה? ואם אתם לא תרגישו אז מי ירגיש? זה כמו למצוא תרופה לסרטן אבל לא לספר על זה לאף אחד, איזו חשיבות יש לזה?
ועכשיו מתחיל להכנס עוד עניין פילוסופי ומורכב לא פחות העוסק בתודעה. בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. בנוסף, אפרט בקצרה לגבי חוסר הוודאות לגבי קיום דברים שחיצוניים לתודעה שלנו כי זה גם רלוונטי בעיניי לחשיבות התודעה של בני האדם והחיים בכלל: תסתכלו סביבכם ותתמקדו באיזשהו חפץ. איך אתם יודעים שהוא באמת שם? אתם רואים אותו? אתם שומעים אותו? אתם מרגישים אותו? אם כן וההוכחה הזו מספקת אתכם משמע- לצורך העניין אם יכסו לכם את העיניים, יאטמו לכם את האוזניים ויקשרו לכם את הידיים תוכלו להניח שהחפץ כבר לא שם.
אנחנו מסתמכים על החושים שלנו כדי להוכיח קיום של דברים אבל לא הוכחנו את נכונותם של החושים. למעשה, הצלחנו להוכיח לא מעט פעמים את הבעיתיות בהסתמכות על החושים, כמו למשל בסרטי תלת מימד שהדמויות נראות לנו תלת מימדיות למרות שהן לא (שלא נתחיל לדבר על מציאות מדומה שתופסת תאוצה עכשיו..). אז על מה בעצם אפשר לסמוך? טוב.. מכירים את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"? זה בדיוק זה. הרחבה והסבר של המשפט- אתה לא יכול להטיל ספק בכך שאתה מטיל ספק או לחשוב שאתה לא חושב, זה יהיה פרדוקס. כלומר התודעה שלנו מבחינה פילוסופית היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להוכיח את קיומו כי הוא לא יכול לא להיות קיים. מפה בין היתר חשיבותם של החיים בעיניי, בלעדיהם היקום פשוט היה יקום וזה לא היה מפריע לאף אחד כי לא היה אף אחד שזה יפריע לו וזה היה לחלוטין חסר משמעות ומיותר. למה כשדברים משפיעים עלינו זה משמעותי יותר מכשהם משפיעים אחד על השני? דבר ראשון כי אנחנו מסוגלים להגדיר את זה בצורה הזו בניגוד לדברים דוממים ודבר שני כי לנו בניגוד ליקום (לפחות לפי מה שידוע לי) יש מטרה, ומטרה זה חשוב בשביל שלמשהו תהיה משמעות בהגדרת המשמעות הזו. בראש ובראשונה יש לנו מטרה אבולוציונית- לשרוד, ולאחר מכן מטרות נוספות שנוצרות לנו בעקבות עצם היכולת שלנו לייצר אותן כי יש לנו תודעה. מה נותן לנו זה שיש לנו מטרה? שאנחנו יכולים להגדיר את הדברים שמקרבים אותנו למטרות שלנו כטובים או ואת הדברים שמרחיקים אותנו כרעים ובנוסף נוכל לקבוע גם מה משמעותי יותר או פחות ומשפיע יותר או פחות על הדרך שלנו למטרה ובאיזו צורה וכך בעצם להגדיר מה משמעותי ומה לא או פחות. הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל"חיים"- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאליסטים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות? יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג'ון גרין אמר- יש גם אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.
מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.
ועכשיו מתחיל להכנס עוד עניין פילוסופי ומורכב לא פחות העוסק בתודעה. בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. בנוסף, אפרט בקצרה לגבי חוסר הוודאות לגבי קיום דברים שחיצוניים לתודעה שלנו כי זה גם רלוונטי בעיניי לחשיבות התודעה של בני האדם והחיים בכלל: תסתכלו סביבכם ותתמקדו באיזשהו חפץ. איך אתם יודעים שהוא באמת שם? אתם רואים אותו? אתם שומעים אותו? אתם מרגישים אותו? אם כן וההוכחה הזו מספקת אתכם משמע- לצורך העניין אם יכסו לכם את העיניים, יאטמו לכם את האוזניים ויקשרו לכם את הידיים תוכלו להניח שהחפץ כבר לא שם.
אנחנו מסתמכים על החושים שלנו כדי להוכיח קיום של דברים אבל לא הוכחנו את נכונותם של החושים. למעשה, הצלחנו להוכיח לא מעט פעמים את הבעיתיות בהסתמכות על החושים, כמו למשל בסרטי תלת מימד שהדמויות נראות לנו תלת מימדיות למרות שהן לא (שלא נתחיל לדבר על מציאות מדומה שתופסת תאוצה עכשיו..). אז על מה בעצם אפשר לסמוך? טוב.. מכירים את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"? זה בדיוק זה. הרחבה והסבר של המשפט- אתה לא יכול להטיל ספק בכך שאתה מטיל ספק או לחשוב שאתה לא חושב, זה יהיה פרדוקס. כלומר התודעה שלנו מבחינה פילוסופית היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להוכיח את קיומו כי הוא לא יכול לא להיות קיים. מפה בין היתר חשיבותם של החיים בעיניי, בלעדיהם היקום פשוט היה יקום וזה לא היה מפריע לאף אחד כי לא היה אף אחד שזה יפריע לו וזה היה לחלוטין חסר משמעות ומיותר. למה כשדברים משפיעים עלינו זה משמעותי יותר מכשהם משפיעים אחד על השני? דבר ראשון כי אנחנו מסוגלים להגדיר את זה בצורה הזו בניגוד לדברים דוממים ודבר שני כי לנו בניגוד ליקום (לפחות לפי מה שידוע לי) יש מטרה, ומטרה זה חשוב בשביל שלמשהו תהיה משמעות בהגדרת המשמעות הזו. בראש ובראשונה יש לנו מטרה אבולוציונית- לשרוד, ולאחר מכן מטרות נוספות שנוצרות לנו בעקבות עצם היכולת שלנו לייצר אותן כי יש לנו תודעה. מה נותן לנו זה שיש לנו מטרה? שאנחנו יכולים להגדיר את הדברים שמקרבים אותנו למטרות שלנו כטובים או ואת הדברים שמרחיקים אותנו כרעים ובנוסף נוכל לקבוע גם מה משמעותי יותר או פחות ומשפיע יותר או פחות על הדרך שלנו למטרה ובאיזו צורה וכך בעצם להגדיר מה משמעותי ומה לא או פחות. הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל"חיים"- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאליסטים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות? יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג'ון גרין אמר- יש גם אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.
מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.
אולי בשביל לגלות על עצמך שאת חזקה יותר ממה שאת באמת