מערכת יחסים רחוקה..

בקיץ האחרון הייתי בצפון אצל משפחה בבית חוף ככה שרוב הזמן שלי ביליתי בים ושם הכרתי מישהו ,בילינו כל יום כל היום לאחר שבוע נהיינו ביחד,הוא גדול ממני בשנתים (אני 17 והוא 19) הוא משרת בצפון בקרבי ביחידות שעכשיו נלחמות יום יום ואני גרה בדרום ,באילת. כל חודשיים אני רואה אותו במשך יומים אבל מעבר לזה אנחנו מנסים לדבר כל יום כשיוצא לו וגם כשהוא יוצא אנחנו מנסים להפגש.. הוא מספר לי על כמה שקשה לו,כמה רע לו ,כמה שהוא מפחד על החיים שלו זה כלכך עצוב לי לשמוע את זה רע לי לשמוע שקשה לו כל לילה מחדש אני בוכה בשבילו,בשבילנו על כל המרחק הזה .הוא האהבה הראשונה החזקה שהייתה לי בחיים ואני הראשונה שלו .בביקור האחרון שלו לפני שבוע קצת רבנו כשסיפרתי לו שאני מבקרת מידי פעם את אבא שלו שהוא אוטיסט (לא ברמה קשה),יושבת איתו לארוחת צהריים ופשוט מארחת לו חברה כדי שלא יהיה לבד.. הוא פירש את זה כרחמים וזה ממש לא נכון,כתבתי לו מכתב כמו שאני עושה תמיד לפני שהוא נוסע וביקשתי מאבא שלו לתת לו ,כבר עברו כמה ימים ואין שום תגובה ממנו... אני מרגישה שאני נשברת לאט לאט ,בעיקר בגלל כל המתיחות בדרום שאני מפחדת עליו ,מתה מפחד ,שוכבת במיטה בלי יכולת לעשות שום דבר ובעיקר לא ללמוד ולסים את כל הלימודים שלי.... מה אני עושה?איך אני עוברת הלאה?