התייאשתי כבר מהחיים...

אני שוכח איך להתנהג רגיל
ואני מאבד את האופי שלי
אני מרגיש חרא ועצוב באופי הזה
אני מתנהג כמו חננה ומדבר כמו חננה
ואני ביישן עם האופי שאני משתנה אליו
איבדתי חברים (אני יודע שהם לא נחשבים חברים אמיתיים).
ואני לא רוצה להשתנות לאופי הזה כי איבדתי חברים ואני לא שמח שאני באופי הזה ואני גם מרגיש חרא.

יש פעמים שאני שמח ואני מחזיר תאופי שלי אחרי שאני מתאמץ וחושב על להיות שמח.
ואחרי כמה זמן האופי החרא חוזר ונשאר להרבה זמן
פעם הייתי חוזר לעצמי להרבה זמן והייתי שמח,
ועכשיו אחרי שאני ממש מתאמץ אני חוזר להיות שמח לדקה ואז חוזר להיות עצוב.
הייתי ילד שמח ומצחיק ולא ביישן.
אני לא יודע מה לעשות אני יודע שיש פתרון אבל אני לא יודע מה הוא... ניסיתי לחשוב כבר הרבה זמן מה הפתרון של הדבר הזה ואני כבר לא יודע
למישהו יש פתרון לדבר הזה? בבקשה אני לא יכול יותר עם הדבר הזה
ולא אני לא יכול ללכת לפסיכיאטר או פסיכולוג
(אני לוקח רואקוטן)